כתב: מל רוזנברג

תרגום לעברית: מיקי פלד

טיפ ראשון: השגרה אינה מעניינת

אתם עומדים להעלות על הכתב סיפור חיים של מישהו. מרבית שנות חיינו הן משעממות. אנחנו הולכים לישון בלילה, קמים בבוקר, מצחצחים שיניים, מתקלחים, הולכים לבית הספר או לעבודה, חוזרים הביתה, אוכלים, עושים את המוטל עלינו ואת שיעורי הבית שלנו, צופים בטלוויזיה והולכים לישון.

האירועים האלה הם אירועים משעממים. זו שגרה שחוזרת על עצמה. לא מדובר כאן באירועים יוצאי דופן או מרגשים במיוחד.

נניח שאתם יושבים ומראיינים אדם מסוים אודות חייו וזה מה שהוא מספר לכם: “נולדתי בבאר שבע. הלכתי לבית ספר. התחתנתי. יש לי שני ילדים. אני קם בשבע בבוקר והולך לעבודה. אני אוהב לאכול בננות. יש לי אלרגיה לאבק.”

אף אחד לא מעוניין לקרוא סיפור שכזה. אלא אם כן תשלמו לו. אפילו ה-BOTS של גוגל היו משתעממים.

לעומת זאת, אתם כן מעוניינים לכתוב על האירועים המרגשים, המיוחדים ויוצאי הדופן בחייו של אדם.

טיפ שני: התמקדו ביוצא הדופן

מה הופך את סיפור חייו של אדם למעניין?

•  סיפור מעניין הוא:

• מרגש, קסום, יוצא דופן

• ממלא בהשראה

• מפתיע ומותח

• גורם לך לצחוק, לבכות או גם וגם

• גורם לך לרצות להיפגש עם האדם, ללמוד עוד על חייו (או על חייה), ללמוד ממנו

אז הטיפ השני הוא “חפשו את המיוחד – וכך תמצאו אותו. לכל אדם יש לפחות סיפור אחד מדהים, אם לא כמה”.

התחלתם כעת מסע חיפוש אחרי הסיפור המדהים.

טיפ שלישי: ערכו תחקיר

כשחוקר פרטי מנסה להתחקות אחר תכשיטים שנגנבו, וכשארכאולוג מנסה לאתר אוצר שקבור היכן שהוא, הם נדרשים לדעת היכן הם מתחילים את החיפוש שלהם.

כך גם כותבים. אם תוכלו לדלות מעט פרטים ראשוניים על חיי האדם שעליו אתם כותבים, עוד לפני שתפגשו אותו לראיון, הרי שהשגתם יתרון גדול. ראשית, זה יעזור לכם לשאול שאלות מדויקות יותר. שנית, זה יראה לו שאתם מתעניינים בו. כך למשל, אם מישהו מראיין אותי על חיי האישיים או המקצועיים ומראה בקיאות בפרטים ראשוניים, זה מחמיא לי מאוד וגורם לי לרצות לשתף אתו פעולה.

ייתכן כי האדם שמולכם הוא בן משפחה. אולי, סבא או סבתא. מה באמת אתם יודעים על החיים שלהם? האם תוכלו לבקש מהוריכם מעט פרטים מעניינים עליהם? נניח למשל, שסבא או סבתא הגיעו לארץ מטרנסילבניה… נשמע קצת מוכר…? אולי בגלל ששם גם נולדו הרוזן דרקולה והערפדים? ואולי גם פרנקנשטיין? כל מידע שתשיגו ממקור חיצוני או מבני משפחה אחרים יעזור לכם בהמשך. או לפחות יגרום לכם להיראות מקצועיים ומתעניינים בסיפור החיים שהם עומדים לגולל בפניכם.

אז הטיפ השלישי הוא “ערכו תחקיר מקדים אודות האדם שאתו תיפגשו לראיון. זה יסייע לכם בהמשך לדלות את הפנינים המעניינות ביותר על חייו (או חייה). השאלות שתשאלו יהיו אינטליגנטיות וממוקדות. התיאבון לגלות עוד – ייפתח”.

טיפ רביעי: התחברו לאדם ולסיפור

בדרך כלל, סופרים מקצועיים ומנוסים בוחרים לעצמם את גיבור הביוגרפיה שלהם. הם כותבים על דמויות שהם חשים אליהן חיבור רגשי. ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, דוד בן גוריון, היה דמות מרתקת. אבל בואו נודה על האמת: אם הדמות שלו לא באמת מעניינת אתכם, הסיפור שתכתבו עליו יהיה מרוחק ומשעמם והקורא לא יגלה בו עניין. לשמחתנו, נכתבו מספיק ספרים מרתקים על חייו של האיש, כך שאין צורך בעוד ספר שכזה (אלא אם כן קיבלתם משימה בבי”ס). מצד שני, ייתכן ותהיו הכותבים הראשונים והבלעדיים של סיפור החיים של סבא או סבתא, או של כל אדם אחר שאתם עומדים לראיין. ייתכן כי אותו אדם לא יישאר עמנו עוד שנים רבות, אך הסיפור שלו יקבל בזכותכם חיי נצח.

גלו עניין והתרגשות בסיפור שאתם עומד להעלות על הכתב. זוהי אינה עוד מטלה. זוהי זכות. אתגר. משימה.

כשאתם נפגשים עם אדם מסוים לצורך ראיון, חשוב מאוד שתנסו להתחבר אליו. כדאי למצוא מכנה משותף כלשהו. זה לא תמיד פשוט, במיוחד אם מדובר באדם שמבוגר מכם בשישים שנה. מצד שני, ייתכן ויש לכם כמה תחומי עניין משותפים, או תחביבים. אתם יכולים לחלוק ביחד משחק שחמט או לנהל שיחה על כדורגל או טניס. וגם אם לא, מספיק חיוך בשביל ליצור קשר. אבל חיוך אמיתי. זה עד כדי כך פשוט.

טיפ חמישי: שאלו שאלות מעניינות

אם ערכתם תחקיר מקדים על האדם שמולכם, ייתכן שכבר יש לכם כמה נושאי שיחה מעניינים. האם האדם שלפניכם נאלץ להתמודד בחייו עם קשיים ואתגרים? אם כן, כיצד התמודד אתם? אילו שיעורים למד בדרך? האם הוא אופטימי או פסימי ביחס לעתיד? האם יש לו מסר או לקח כלשהו שהוא מעוניין לשתף בו את הדורות הבאים?

הנה מספר שאלות שתוכלו לשאול ויכולות לעזור לכם למצוא את הפנינים:

אם היית יכול להיפגש עם דמות מהעבר, במי היית בוחר? מה היית שואל אותו או אותה?

על מה אתה הכי מתחרט? האם היית משנה משהו בחייך?

במה אתה הכי גאה? במה הכי מתבייש?

אם היית יכול להודות לשלושה אנשים, במי היית בוחר ומדוע?

האם יש לך סוד שלא גילית לאף אחד מעולם? האם היית רוצה לשתף אותנו בסוד הזה?

מה הוא השיר האהוב עליך, ולמה?

טיפ שישי: הקשיבו לתחושות הבטן

סביר להניח שבמהלך הריאיון יספר לכם המרואיין שלכם פרט ממש מעניין. אל תקפצו הלאה, לשאלה הבאה. הישארו אתו רגע אחד ותזרמו עם הסיפור. בקשו ממנו עוד פרטים. מתי זה קרה? בן כמה היית? איך הרגשת? האם זה השפיע על מהלך חייך? כיצד? מדוע?

ככל שהסיפור אישי יותר, כך הקוראים שלכם יאהבו אותו יותר!!

טיפ שביעי: הקליטו את הריאיון

אם תוכלו, אני מציע לכם להקליט את הראיונות. כך נוהגים עיתונאים מקצועיים. אתם יכולים לרשום לעצמכם נקודות במהלך הראיון, כל עוד אתם לא מאבדים קשב וקשר עם המרואיין. תוכלו גם לצלם את הראיון בווידאו.

לכתוב סיפור זה עניין שונה בתכלית מלהקליט ראיון. זה אומר לקחת את הראיון ולהפוך אותו לסיפור. לא צריך להתחיל מההתחלה ולסיים בסוף.

כותבים מקצועיים יכולים לכתוב בכל זמן. לרוב הם נדרשים לעמוד בדד-ליין ונמצאים תחת לחץ של זמן. חלקם מצליח לכתוב נפלא דווקא בנסיבות שכאלה. בעוד שאצל רובנו, הכתיבה היא עניין של הנאה, ודרוש לנו זמן ורוגע על מנת לכתוב סיפור מוצלח. אל תכתבו כי “צריך”. תכתבו כי אתם רוצים. וכשאתם רוצים.

תפנקו את עצמכם במשקה אהוב, מילקשייק או שוקו. תתרווחו לכם בכורסא האהובה, או בבית הקפה שאתם אוהבים לשבת בו. תעברו שוב על הראיון. ואז תעלו את הסיפור על הכתב. תכתבו מהלב. מתוך אהבה. מתוך תשוקה. תהפכו את הראיון הזה לסיפור מדהים.

טיפ שמיני: מצאו שם מעולה לספר שלכם

אנשים קוראים בדרך כלל סיפורים שיש להם כותרת מוצלחת. האם תוכלו גם אתם למצוא כותרת שכזו לסיפור שלכם?

“האיש ששב מהגיהינום”, למשל, היא כותרת מוצלחת לסיפור על אדם ששרד חוויה קשה.

“כך השתנו חייה של שושנה כהן ב-10 דקות” היא כותרת טובה. זאת בהנחה שקוראים למרואיינת שלכם שושנה כהן.

והכי חשוב, נסו לחשוב על משפט פתיחה מגניב. כל השאר יבוא מאליו. תסמכו עלי.

טיפ תשיעי: ערכו בעצמכם את הסיפור

זאת המשימה הכי פחות נחמדה. כותבים מקצועיים נעזרים לרוב בעורכי תוכן שקוראים את הסיפור וחותכים טקסטים מיותרים, כאלה שפחות רלוונטיים, פחות מעניינים, או כאלה שמסיטים את הקורא מעיקר הסיפור.

אלא שכאן, אנחנו צריכים להיות אלה שעורכים לעצמנו את הסיפור. וזאת יכולה להיות בעיה גדולה, משום שכל הכותבים שאני מכיר מאוהבים בטקסטים שהוליד מוחם הקודח, הם נקשרים רגשית לכל מילה ומילה. עריכה עשויה לשפר כל סיפור אם רק נוותר על החלקים שאינם מקדמים אותו. לכן, נדרשת מאתנו עבודה קצת פחות נעימה – לחתוך בבשר החי.

טיפ עשירי: החשוב מכל..

אם אתם כותבים סיפור חיים מרתק, יקרה קסם: הקורא שלכם יפתח אהדה גדולה לגיבור הסיפור. הקורא יזדהה עם מצבו, יריע להצלחותיו, ייעצב לכישלונותיו, יחווה את אותן תחושות שחש הגיבור בסיפור – פחד, התרוממות רוח, עצב. מצב זה נקרא “לחוש אמפתיה“.

זהו הטיפ החשוב ביותר, אם כי החמקמק מכולם. אני מקווה שתשעת הטיפים הקודמים שנתתי יעזרו לכם להשיג את זה. ואם לא – אתם מוזמנים לכתוב לי ואשמח לנסות ולעזור.

[email protected]

תודות:

ברצוני להודות לעפרה ישראלי על שהעלתה את הרעיון לכתוב ספרון עזר, ונתנה לי כמה עצות מועילות בנושא. עופרה עומדת בראש “תכנית הקשר הרב דורי” שבמסגרתו ילדים ב-300 בתי ספר מראיינים את דור הסבים והסבתות ומבוגרים אחרים אודות סיפור חייהם, כחלק מתכנית הלימודים בבתי הספר.