ילד ובלון

היה היה ילד עם בלון. ילד שמנמן עם ידיים עסוקות. היו לו גומות וברק בעיניים   ובלון שתמיד קשר לאחת הידיים

היו המון ילדים כמותו שם בכפר. ילדים גבוהים ונמוכים שמנמנים וזעירים ולכולם כולם היו בלונים.

פעם אחת ראה מראה מוזר הבלון של דון פשוט נהיה כה קטן. הילד הבין שדון נהיה

גדול. כי לגדולים יש בלונים נורא קטנים . לחלקם אף ברחו הבלונים.

והם היו בודדים.   

כשהילד ביקר בעיר, הוא גילה שזה לא נדיר. היו שם המון ילדים נטולי בלונים,

  והשמים היו כה אפורים ללא הנקודות הצבעוניות בין העננים

ילד גדל והתחילו בעיות. לפעמים הוא הרגיש שבא לו רק לבכות ואז התחוללה סופה מעליו והבלון ניסה להשתחרר לו ולעוף, אז הילד חיש נרגע ולקח נשימה עמוקה ומשך בבלון בחזרה . איך יכול הוא בלעדיו הרי הוא יהיה כמו איזה מבוגר באיזו עיר וזה לא הוא, הוא ילד מכפר. ילד עם בלון.

ואז נרגעה הסערה והבלון כאילו נרגע. ואז הוא הבין הבלון יכול לברוח אבל הוא המבריח ולכן הוא גם השומר. על הבלון שלו לעולם לא יוותר. אז הוא חייך חיוך גדול הביט לו בבלון והרים ידיים לשמיים כדי שהבלון יתנשא מעלה מעלה ויראו אותו כולם מעיר ועד הכרך ויזכרו שפעם פעם היה להם בלון. ואכן גדולים וגם קטנים  חסרי בלונים חייכו והחיוך נהפך לבלון חדש קטן.