תוכן העלילה –

הספר מסופר מעיניו של ילד בן 11 בזמן בו הספר נכתב בימים שלנו.הילד הוא אוגוסט והוא בן 10 והוא נולד עם פנים מעוותות. פנים שאנשים היו קוראים להן “מכוערות”, “חריגות” או ” מפלצתיות”. ככה הוא אומר.. אוגוסט עבר הרבה.ניתוחים שיקלו עליו לדבר, לאכול ולראות אבל לא לקבל פנים יפות יותר.אוגוסט למד עד עכשיו בבחית עם אמא שלו ועכשיו הוא החליט לעבור ללמוד בבית ספר רגיל כמו כל הילדים . ו…מכאן הכל מתחיל. מנהל בית הספר מכיר לו שלושה חברים ג’ק, ג’וליאן ושרלוט. הם עוזרים לו להכיר את בית הספר ומה שיש בו.במהלך הספר יש סיפורים מפיהם של הדמויות השונות: אחותו של אוגוסט, החבר שלו והחברה שלו וזה חשוב כי הם מספרים על אוגוסט איף שהם רואים את הדברים.אוגוסט מפחד מהעולם החדש לא כי הוא מתבייש בעצמו אלא כי הוא חושש מתגובות הילדים והמורים אך באומץ רב הוא מחליט לנסות.

הספר הוא כמו רכבת הרים יש עליות וירידות. מצבים קשים של התעללות ואכזריות ורגעים של התרגשות וצחוק ובכי. אוגוסט הוא ילד רגיל שאוהב לצחוק ולשחק ולצאת לטיטלים שנתיים ולשחק במלחמת הכוכבים. הוא חי עם תקווה בלב ויש מסביבו משפחה אוהבת שעוזרת לו וגם חברים. המקומות המרכזיים בהם מתרחש הסיפור הוא בית הספר והבית של אוגוסט. הספר מסתיים בשמחה גדולה ותקווה.

אוגוסט הוא ילד מאוד צנוע כי גם אחר שנה שהוא מצליח בגבורה גדולה לקרב את כל החברים והמשפחה אליו והוא נותן להם את הכוח לקבל אותו כילד רגיל הוא לא מבין עד כמה הוא מיוחד. “זה כמו שאתה רואה מישהו נכה או שלא יכול לדבר הפעם אני הייתי זה בעיני האחרים אבל בעיניי אני ילד רגיל. אבל אם הם רוצים לתת לי מדליה על זה אז אין בעיה לא השמדתי כוכב מוות או משהו כזה”

דמות משנית

ויה (אוליביה)- אחותו של אוגוסט. היא משמשת בתפקיד שומרת

הראש של אוגוסט מהיום שהוא נולד. היא לא זוכרת את הימים שלפני לידתו של

אוגוסט. אנו מגלים אותה כשהיא נוסעת לסבתא ולריאשונה מרגישה חופשיה ,

ומקבלת תשומת לב ואינה רוצה לסחוב את ההיתמודדות של אוגוסט על הכתפיים שלה. היא מקבלת  את אוגוסט ואוהבת אותו אבל היא גם רוצה ליהיות

ילדה רגילה שרוצה שהיתייחסו אליה כויה ולא האחות של אוגוסט “זה עם הפנים”.

היא אומרת “אוגוסט הוא השמש ואני אמא ואבא כוכבי הלכת שמקיפים את השמש”. מה שאומר שאין לה קיום עצמי משלה. היא תלויה בו. השמחה והעצב תלויים במצבו בדיוק כמו שהשמש אם היא מאירה או לא.

סיכום והמלצה

בהתחלה קצת חששתי לקרוא את הספר, לא בגלל שפחדתי לקרוא על הפנים המעוותות של אוגוסט. פחדתי להרגיש את הכאב של אוגוסט ושיהיה לי עצוב ושאין בעולם שלנו מקום לכולם. אבל מתוך סקרנות באמת לגלות מה קורה לילד כמו אוגוסט ותקווה שהכל יסתדר קראתי ונהניתי בזכות אוגוסט בעצמו. הוא עשה את הקריאה למשהו כייפי הרגשתי עצב אבל גם צחקתי וחייכתי הרבה. יש רגעים של עצב כשהוא אומר לאמא שלו “אמא, למה אני צריך להיות מכוער כל כך”? אבל היו גם רגעים שהוא מגיע לבית הספר וצוחק עם ג’ק החבר שלו ולבסוף הרגע הקסום שבו כולם מקבלים את אוגי באהבה גדולה. אני ממליץ מאוד לכל ילד וילדה ואפילו למבוגרים לקרוא את הספר כי זה יותר מסיפור על ילד שקשה לו זה סיפור שלומדים ממנו על עצמנו. למדתי שאפשר להתגבר על כל הקשיים את אנחנו מאמינים בעצמנו ומקבלים את עצמנו כמו שאנחנו. ושכמה שקשה לנו יש אחרים שקשה להם יותר ושצרעך תמיד להיות מאושרים במה שיש לנו. זה ספר מיוחד שמתאים לכל אחד .