פעמון המושבה- מעיין ונופר ד’2 בית ספר בארי

פעמון המושבה הוצב בשנת 1886 ליד בית הרפואות שבמרכז המושבה (כיום כיכר המייסדים). תפקידו היה להתריע במקרי חירום (גניבה, שריפה) וכן להודיע על תחילת יום העבודה וסיומו ולצלצל בבוא אישיות רמת מעלה למושבה. עם בוא הטלגרף, הטלפון והחשמל נותר הפעמון מיותם והוסר ממקומו.

בשנות החמישים למאה העשרים, הוצב הפעמון בראש אנדרטה שהוקמה לזכר מייסדי המושבה בכיכר המייסדים. ימיו באתרו החדש לא ארכו. בראשית שנות הששים הוא נעלם. החיפושים אחריו העלו חרס ולכן, בשנת 1982, עת הוקם מוזאון ראשון-לציון, הוצב בכיכר המייסדים פעמון חלופי שצלצל לכבוד מבקרי המוזיאון.

תעלומת היעלמותו של הפעמון נפתרה באביב 2014. “הגנב”, שהיה אז נער, ניחם על מעשהו מיד ומרוב בושה וחשש, קבר את הפעמון בחצר ביתו. המצפון לא חדל לייסרו אך הוא חשש מלהיחשף בציבור. כעת והוא כבן שבעים, העביר את הפעמון אל המוזאון באמצעות שליח מטעמו. מוזאון ראשון-לציון ציין את שובו של פעמון המושבה בטקס חגיגי שנערך באוגוסט 2014.

פעמון המושבה ההיסטורי של ראשון לציון (בן 128 שנים) הונף השבוע בטקס חגיגי במוזיאון ראשון לציון, לאחר שנגנב לפני 54 שנים. ראש העירייה, דב צור, צלצל בפעמון ונתן בכך את האות לפתיחת ערב שכלל פעילות פעמונים לילדים ולמשפחות וגם מספרי סיפורים בהנחיית יהודה עצבה שעסק כמובן בסיפורי פעמונים.

הטקס התקיים, כאמור, במעמד ראש העירייה ומחזיקת תיק מוזיאונים, חברת המועצה ליאל אבן זהר. כמו כן השתתפו בטקס שתי דמויות נוספות שלקחו חלק בהשבת הפעמון. עיתונאית גלי צה”ל הדס שטייף שהייתה המתווכת בין משיבי הפעמון למוזיאון ראשון לציון וג’קו גבאי, איש עסקים מגבעת שמואל, חברם של שני האישים העלומים שגנבו את הפעמון כשהיו בני 16 וכעת הם בני 70.

באופן סמלי, התקיים הטקס בסיומו של מבצע “צוק איתן”, שכן הפעמון שימש בתחילת המאה הקודמת גם כאזעקה. ממלא מקום ראש העירייה לשעבר, יוסף שובלי, היטיב להגדיר זאת כשאמר: “כמו שהיום יש לנו צבע אדום, אז היה לנו פעמון אדום”. כאמור מלבד תפקידו של הפעמון להתריע בנושאים בטחונים, כמו שריפה, גנבת פרות מהרפת או פשיטה של עדרי בדואים על אדמות המושבה, הוא גם שימש כאמצעי התקשורת של פעם, כאשר היה השעון המעורר שהשכים את האיכרים לעבודת יומם והודיע להם על סיומה.

ראש העירייה, דב צור: “מה רבה הייתה עגמת הנפש כאשר גילו כי הפעמון נעלם. לא היה זה החומר – פיסת ברזל יצוק – שהטריד אותם, אלא הסמל – סמל הרוח והאחדות של אנשי המושבה שהצליחו כנגד כל הסיכויים לבנות כאן חיים. כילד, אני זוכר אותו היטב. אמנם קצת יותר גדול, אבל זה אולי בגלל שילד רואה דברים בעיניים קצת אחרות. הפעמון חוזר בעיתוי מדהים. בימים אלו אנו בעיצומו של הליך שימור ופיתוח של העיר ההיסטורית. אנו ממשיכים את המורשת של המייסדים ופרנסי העיר לדורותיהם ומנסים לשמר את אותה הרוח שנישבה כאן לפני 132 שנה”.

מקורות מידע:

1. https://museums.gov.il/he/items/Pages/ItemCard.aspx?IdItem=ICMS-RLZ-HIS1699

2. http://www.local.co.il/document/83,93,118335.aspx