ירושליים של זהב

כאן נסכם את טיילנו והמסע לירושלים

נספר ונציג את המקומות בהם ביקרנו, טיילנו, צחקנו

וגם קנינו (;

ביום הראשון ביקרנו בהר הרצל וביקרנו בקברים של מנהיגי המדינה והציונות.

התפעלנו מהנוף ומיופו וייחודו של המקום.

בהר הרצל ובבית הקברות הצבאי בו הוקמו במהלך השנים מספר רב של אנדרטאות ואתרי הנצחה, חלקם לזכר חיילים וחלקם לזכר אזרחים.

לאחר ההתרגשות וביקור בהר הרצל המשכנו אל מוזיאון

“יד ושם”

הוא מוסד רשמי להנצחת זכר השואה בישראל הממוקם מעל הר הזיכרון בירושלים, בחלקו המערבי של הר הרצל. הקמת המוסד החלה כבר בסוף שנת 1945, וב-19 באוגוסט 1953 הוא הוכרז כמוסד רשמי של מדינת ישראל בחוק מיוחד של הכנסת – “חוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם, תשי”ג-1953”.

במוזיאון שיתפנו סיפורים אישיים שחווינו עם ניצולי השואה.

הסיור היה מרגש ומשמעותי.

ביום השני לטיול התעוררנו, אכלנו ארוחת בוקר, הכנו כריכים לארוחת צהריים ויצאנו לדרך..

התחנה הראשונה הייתה שוק מחנה יהודה

שוק מחנה יהודה הוא שוק מזון וביגוד, הנמצא בין הרחובות יפו ואגריפס לצד שכונת מחנה יהודה בירושלים, ומשמש כשוק מזון מרכזי בבירה. בשוק דוכנים וחנויות רבות, הכוללים דוכני ירקות ופירות טריים, אטליזים, מאפיות ומעדניות. יש בשוק גם חנויות לדברי מכולת, תבלינים, מזון אורגני, ממתקים, פרחים, כלי בית, כלי מטבח, כלי עבודה וביגוד, וגם דוכני פלאפל ומסעדות עממיות.

שוק מחנה יהודה החל להתגבש אט-אט בשלהי התקופה העות’מאנית בסוף המאה ה-19, כאשר פלאחים ערבים מן הכפרים ליפתא, דיר יאסין, שייח’ באדר ואחרים שממערב לירושלים, החלו מביאים את תוצרתם החקלאית למכירה בדרך יפו, סמוך לשכונת מחנה יהודה. באותה עת עמד במקום מגרש ריק ורחב ידיים, שהיה שייך למשפחת חיים אהרון ולירו היהודית הספרדית האמידה. הפלאחים ניצלו את המרחב הריק כדי להציע את מכולתם הן לעוברי הדרך והן ליושביו היהודיים של גוש הנחלאות הסמוך.

בשנות ה-70 של המאה ה-20 התעוררו מחשבות לגבי שיקום ופיתוח של שכונות הגבול ממילא ומוסררה, נוכח העליבות והנחשלות בשכונות אלו. ממילא הוגדרה כאזור שיקום בעדיפות ראשונה, ובראשית שנת 1971 הוקמה “חברת קרתא” כדי לחדש את האזור. לצורך כך הופקעו כ-100 דונם משטח ממילא והועברו לבעלות “קרתא”. התכנון הופקד בידי האדריכלים ז’ילבר וייל ומשה ספדיה. עד לשנת 1988 פינתה חברת קרתא מהשכונה כ-700 משפחות, מוסדות ובתי עסק והעבירו אותם, חלקם תחת מחאות, לשכונות אחרות בעיר כדוגמת בקעה או נווה יעקב.

המתחם חולק לארבעה אזורי תכנון: אזור מסחרי במדרחוב ממילא, הכולל חניון גדול, שדרה ופארק בעמק, אזור מגורים בשיפולים הדרומיים של המתחם, ואזור מלונות לאורך רחוב המלך דוד. ויכוחים רבים שנתגלעו בין חברת לאדברוק וחברת קרתא הביאו ליציאתה של חברת לאדברוק מההסכם. את הזכויות להמשך הבנייה קנתה חברת “אלרוב” של היזם אלפרד אקירוב, אך התנגדויות רבות כנגד הפרויקט עיכבו את המשך הוצאתו לפועל. דוגמה לכך היא התנגדותם של רבנים להקמת מרכז מסחרי עם בתי קולנוע כה קרוב לחומות העיר העתיקה, ומחלוקת על פעולת המתחם המסחרי בשבת. לאחר התדיינויות משפטיות ארוכות שנים והקפאת המשך העבודות, נקבע בבוררות בתחילת 2005 כי על עיריית ירושלים וחברת קרתא לפצות את היזם, שבעקבות כך הודיע על חידוש העבודות..

שדרות ממילא הפך לאחד ממוקדי הקניות המרכזיים בעיר בזכות סגנונו הייחודי וסמיכות למרכז העיר והעיר העתיקה.

מרבית בתי העסק במתחם שוכנים משני צידי השדרה עצמה, אך יש בו גם בניין קניון שבו מספר חנויות פנימיות. שטחי המסחר בו מושכרים ב-40 עד 80 דולר למטר מרובע לכ-140 עסקים, ובכללם מותגים בינלאומיים, לצד רשתות מקומיות ובתי קפה

בשדרות מוצגת תערוכת פסלים ומתקיימים בהן לעיתים אירועי תרבות.

לאחר בילוי ומלא קניות התעוררנו לבוקר חדש ויצאנו לכיוון יוחנן המטביל

כנסיית יוחנן המטביל בירושלים, היא כנסייה יוונית-אורתודוקסית קטנה ברובע הנוצרי. הכנסייה מצויה בדרום הרובע הנוצרי בפינת רחוב הנוצרים ורחוב דוד (רחוב השוק) והכניסה אליה היא מתוך שער בין החנויות בקצה הדרומי של רחוב הנוצרים. חלק מהכנסייה מתוארך לתקופה הביזנטית והיא מהכנסיות הקדומות ביותר בעיר העתיקה. הכנסייה קרויה על שמו של יוחנן המטביל ומכונה גם פרודרומוס, כינויו של יוחנן המטביל בשפה היוונית.

מתחת לרצפת הכנסייה מצויה קריפטה אליה יורדים בגרם מדרגות צדדי, בקריפטה מצויים שרידי כנסייה מהתקופה הביזנטית (המאות ה-4 – ה-6 לספירת הנוצרים) או הצלבנית מהמאה ה-11 (יש חוקרים שרואים בשרידים מבנה רומי מתקופת אליה קפיטולינה). בתקופה הצלבנית הייתה הכנסייה ברשותו של מסדר ההוספיטלרים אשר אימץ את יוחנן המטביל כפטרונו. גם לאחר קרב קרני חיטין אשר בו איבדו הצלבנים את אחיזתם בארץ ישראל בכלל ובירושלים בפרט, נשארו מספר נזירים על מנת להשגיח על הכנסייה.

הכנסייה חרבה בשנת 1244 ושוקמה מחדש בשנת 1842. אז גם הוקמה כנסייה חדשה יותר המצויה מעל הכנסייה הקדומה. בבניין הכנסייה החדשה יותר מצויות בשימוש משני אבנים מתקופות קדומות. כמו כן מצויה בכנסייה החדשה עצם המיוחסת לגולגלתו של יוחנן המטביל. אחד מקדושי הכנסייה הוא סנט פאנאיוקיס שהגיע לירושלים בשנת 1820 בבגדים מסורתיים יוונים, נכלא על ידי העות’מאנים במצודה והוצא להורג. עצמותיו שמורות בכנסייה. בכנסייה איקונוסטאזיס מפואר שהוא בין הארוכים ביותר בארץ.

הכנסייה מצויה ברשותה של הפטריאכיה היוונית-אורתודוקסית. והיא מצויה בתוך חצר. בחצר יש עץ הדר ובור מים. על חוליית הבור מצויה כתובת קדומה בשפה היוונית.

לאחר ביקור בכנסייה המשכנו לסיור ברובע היהודי ומנהרות הכותל.

הרובע היהודי  שוכן בחלקה הדרום-מזרחי של העיר העתיקה בירושלים, והוא אחד מארבעת הרבעים בעיר העתיקה, לצד הרובע המוסלמי, הרובע הנוצרי והרובע הארמני. שמו היה מקובל מאז המאה ה-19. ברובע גרים כ-4,200 תושבים, רובם יהודים דתיים, והוא כולל בתי מגורים, מבני דת יהודיים, אתרי ארכאולוגיה ותיירות, חנויות מזכרות ויודאיקה ומסעדות.

מנהרות הכותל הן מערך חללים ומחילות תת-קרקעיות מתקופות שונות לאורך תוואי הכותל המערבי, מתחת לבתי הרובע המוסלמי בעיר העתיקה בירושלים. במתחם מבנים מתקופת בית שני, מימי הביניים ומהעת החדשה. ציר הליכה אופקי מחבר את החללים והמחילות, מעניק למבקר חוויה של מסע לאורך ציר הזמן ההיסטורי, ונחשב לאחד מאתרי התיירות הפופולריים בישראל. האתר, כנקודת חיכוך רגישה מבחינה דתית בין אוכלוסייה מוסלמית ויהודית, הביא לא פעם לתסיסה, שהגדולה בהן הייתה מהומות מנהרת הכותל בשנת 1996. פרויקט חשיפת הכותל המערבי לכל אורכו לאחר מלחמת ששת הימים, במטרה לאפשר לכל יהודי לגשת אל הכותל ללא הפרעה וללא מכשול, היה יוזמה של משרד הדתות. האתר מנוהל כיום על ידי הקרן למורשת הכותל המערבי.

המבנים הקיימים במנהרות הכותל:

• • .1 התעלה החשמונאית
  • 2 בריכת הסטרותיון
  • 3 שער וורן
  • 4 האולם ההרודיאני
  • 5 המחצבה
  • 6 הכותל המערבי
  • 7 הרחוב המרוצף
  • 8 מול קודש הקודשים
  • 9 הגשר הגדול וקשת וילסון
  • 10 מעבר הסתרים
  • 11 הכנסייה הצלבנית
  • 12 המדרסה הממלוכית ודגם הר הבית
  • 13 מנהרת משרד הדתות
  • 14 מנהרת המוצא
  • 15 היכל התקופות

בבוקר הרביעי והאחרון לטיול התעוררנו ויצאנו לדרך..

התחנה הראשונה הייתה מערת הנטיפים

הנטיפים במערת שׂורק החלו להיווצר לפני כחמישה מיליון שנים. בעקבות מפגש של מים עם פחמן דו-חמצני נוצרת מעין חומצה שממיסה את הסלע, ושאריות של הגיר מצטברות על תקרת המערה כשהן נוטפות ומתקשות – מכאן נטיף. התמיסה מגיעה לקרקע ומצטברת שם בערמה זקופה – מכאן זקיף. כשהנטיפים והזקיפים מתחברים – נוצרים עמודים.

המערה נתגלתה באקראי על ידי אלכס שנברג ואהרון פניג’ל בשנת 1968 לאחר שנחשפה בעקבות פיצוצים שנערכו בשטחה של מחצבה בהר טוב שסיפקה חצץ לבנייה. בעקבות המצאות כמות קטנה יחסית של חצץ אחרי אחד הפיצוצים, גילה שנברג מתחת לערמה חור שגודלו היה כ-60 ס”מ על 60 ס”מ. שנברג זחל לתוך החור וגילה מערת נטיפים גדולה. לימים תיאר את התחושה כ”תחושת בראשית, מקום שבו רגל אדם לא דרכה מעולם”. לפי המלצתו של שנברג להנהלת המחצבה, הוחלט לשמר את המערה ולהודיע לרשויות על התגלית.

דבר גילויה נשמר בסוד לתקופת מה מחשש שגלי מבקרים שיגיעו למערה יגרמו לחורבנה, אולם הסוד דלף במהירות והמונים הגיעו לבקר במערה. שמירה הוצבה על המערה והארכאולוג מיכאל אסף הופקד על מחקר המערה. לאחר שהוכשרה לביקור נפתחה לקהל הרחב בשנת 1977, ונחנכה רשמית בספטמבר 1977.

ב-2012 ביצעה רשות הטבע והגנים שורה של שיפוצים במערה, בהם התקנת מערכת ניטור ממוחשבת והתקנת תאורת LED אקולוגית במגוון צבעים.

באוקטובר 2017 עמדה המערה במרכז דיון ציבורי סוער לאחר שליאור טל הבחין שבכל אמצעי ההדרכה במערה לא מציינים את גילה המוערך וטען בפוסט שפרסם שמדריך במקום אישר באוזניו שהדבר מכוון ונובע מלחץ של אוכלוסייה חרדית. הדיון הסוער ברשת הגיע לכתבה בחדשות 2 ולאחר מכן לרוב אמצעי התקשורת בארץ והסתבר שאכן ישנו מידע מדעי שמצונזר באתר מסיבות של לחץ דתי. הפרשה הסתיימה בכך שרשות הטבע והגנים הודיעה שהדבר יתוקן ושמנכ”ל הרשות “הנחה לבחון את כלל אמצעי ההסברה כך שיתאימו לאמת המדעית”.

את הטיול סיימנו בטקס סיום מרגש בלטרון.

יד לשריון בלטרון הוא אתר חינוכי- היסטורי מיוחד במינו – מקום בו עבר, הווה ועתיד נפגשים.

ביקור באתר הינו חוייה לימודית פעילה הכוללת “טיול” בין המקומות, המאורעות, הקרבות והמלחמות,

האישים, כלי המערכה, הסיפורים והמיתוסים שעיצבו את פני המדינה והחברה הישראלית.

יד לשריון הוא במהותו אתר להנצחת זכרם של אלפי חללי חיל השריון במערכות ישראל – מפעל של זיכרון

חי של נופלי השריון והוקרה מתמדת של רוחם ומעשיהם. ככזה, דוגל האתר בגישה של “הנצחה פעילה”:

לא רק אנדרטה עם שמות ומקום לטקסי זיכרון אלא מקום שוקק חיים, אליו מגיעים מבקרים מידי יום

לקיים מגוון פעילויות, בכלל זה פעילויות בר מצווה ואירועים משמחים נוספים המקיימים את צוואת

הנופלים “במותם ציוו לנו את החיים”.

מיקומו האסטרטגי-היסטורי של אתר יד לשריון והנופים הסובבים אותו מעצימים את חווית הלמידה

בדפים הבאים הינם התלמידים מוזמנים לכתוב ולשתף בחוויות האישיות שלכם מהטיול..