להיות פסל זה מאד קשה.

חייבים לעמוד כך בלי לזוז, בשמש, ברוח, אפילו בגשם אסור לדבר, אסור לאכול ממתקים אפילו אם נותנים, ואם מגרד באף מותר לגעת….. רק עם הלשון.

באמצע רמת גן, בכיכר על שם דב גרונר, ניצב פסל ישן של אריה.

הוא עומד שם בדבקות והתמדה כבר המון שנים, ואומרים שבכל הזמן הזה הוא זז רק 4 פעמים (אבל לא לגמרי היו בטוחים).

אף אחד בעיר לא ידע שהוא בעצם אריה אמיתי.

אף אחד גם לא ידע שמאוחר בלילה,

אחרי שכולם הולכים לישון

האריה שלנו יוצא לטיול, מחלץ עצמות ומותח שרירים

ולפעמים….רק לפעמים, היה האריה נתקף רעב נוראי וטורף את אחד האנשים.

אתם מבינים, ברמת-גן גרים הרבה מאד אנשים. כלכך הרבה שקשה לשים לב אם אחד מהם פתאום נעלם.

בבוקר אחד של יום רביעי התעוררו תושבי העיר למהומה אדירה

מכוניות עמדו ברחוב וצפרו, אוטובוסים לא ידעו לאן לנסוע

המוכרים בחנויות לא ידעו אם עכשיו צריך לפתוח או לסגור

ובבית הקולנוע לא היו בטוחים באיזו שעה הסרט צריך להתחיל.

אנשים בחוץ התווכחו מה מזג האוויר,

חלקם חובשים כובע נגד שמש וחלקם

הלכו עם מטרייה.

לפתע החלה להשמע אזעקה מבית

העירייה – ובכל העיר התפשטה הידיעה –

ראש העיר נטרף בידי האריה!

המשטרה מייד שלחה למקום בלש

וארבעה שוטרים וגם מבסיס השלישות

הגיעו שני חיילים. אבל האריה לא זז.