חג הפורים

בספר זה נדבר על מנהגי חג הפורים ועל המצוות החלות בחג זה.

מצוות החג כוללות את קריאת מגילת אסתר בלילה וביום, מתנות לאביונים , מסירת משלוחי מנות איש לרעהו וסעודת פורים שבה מקובל להשתכר “עד-דְלֹא-ידע”. החג מצטיין במאפייני השמחה שבו, לבישת תחפושות ומסכות, בדחנות והרעשה ברעשים.

מִקְרָא מְגִלָּה היא אחת ממצוותיו של פורים ואחת משבע המצוות שתקנו חכמים. המצווה היא, לקרוא בפורים את מגילת אסתר בלילה וביום, למטרת פרסום

הנס והודיה. 

מבין ארבע מצוות החג, זו המצווה היחידה שאינה מפורשת במגילה. חז”ל פירשו את הפסוק “והימים האלה נזכרים ונעשים” כמצווה לקרוא את המגילה, בדומה לפסוקים אחרים שעוסקים בזכירה.

אצל חז”ל ניתן לראות שתי מטרות למצווה: האחת, פרסום הנס של המגילה, והשנייה מובאת בתשובת רב נחמן לשאלה מדוע אין אומרים קריאת ההלל בחג – “קרייתא זו הלילא” (=הקריאה היא ההלל). ומכאן שיש לקריאת המגילה, אליבא דרב נחמן, גם ממד של הלל והודאה.

מתנות לאביונים זה מצווה שחלה על כל אדם מישראל שייתן מתנות לאביונים בפורים. ובשתי מתנות, מתנה אחת לכל אביון, יוצא ידי חובתו, וכל המרבה במתנות לאביונים הרי זה משובח. המתנה יכולה להיות כסף או דבר מאכל, אבל לא ייתן בגדים או ספרים, מפני שיש אומרים שהמתנות צריכות להיות מדבר שאפשר ליהנות ממנו בסעודת פורים, ועל כן יש לתת מאכלים או כסף שאפשר לקנות בו מאכלים. ואף שהמתנה צריכה להיות ראויה לסייע לסעודת פורים, לאביון מותר לעשות במתנה מה שירצה, ואין הוא חייב להשתמש בה דווקא לצורכי סעודת פורים.

משתה- מצווה לעשות את הפורים יום משתה ושמחה. ואמנם המצווה לשמוח נמשכת בכל משך לילו ויומו של פורים, אולם שיאה של השמחה בסעודת פורים, מפני שכך היא הדרך לבטא שמחה – בסעודה מכובדת שבתוכה מרבים בשתייה, וכך היא השתייה הראויה והמשמחת, שנעשית תוך כדי סעודה. לפיכך, חובה לקבוע סעודה אחת בפורים למשתה ושמחה. וצריכים לקיים את הסעודה ביום, ואם עשה את הסעודה בלילה – לא יצא ידי חובתו, שנאמר: “לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה”.
ואף שהחובה היא לקיים סעודה אחת ביום, מכל מקום גם בליל פורים יש מצווה לקבוע סעודה בדברים משמחים ולהרבות קצת במאכל ומשקה. ויש שנהגו לאכול בליל פורים זירעונים וקטניות, זכר למה שאכלו דניאל וחבריו ואסתר בבית המלכות, שכל המאכלים המבושלים היו אסורים, ואכלו זירעונים כדי שלא לטמא עצמם במאכלים אסורים.
ובכל משך הפורים, בלילה וביום, יש מצווה להרבות בשמחה. ובכל מה שיוסיף אדם שמחה הרי הוא מהדר במצווה. וכן נוהגים ישראל להרבות בכל משך הפורים בשירה וריקודים, בדיבוק חברים, בלימוד התורה המשמחת ובטעימת מאכלים טובים ושתיית משקאות משמחים.

משלוח מנות היא אחת מן המצוות הנוהגות בפורים. על פי מצווה זו, על כל אדם לשלוח בפורים לרעהו מנות מזון, לפחות שתי מנות, לאדם אחד לפחות. מטרתה של המצווה, כפי הנראה, היא ריבוי האחווה והרעות בעם ישראל בין איש לאחיו בחג זה.

מצווה זו חלה גם על נשים. היו שכתבו שמשלוח מנות צריך להתבצע דווקא על ידי שליח.

משלוח המנות צריך להתבצע ביום פורים (בי”ד באדר ברוב המקומות, ובט”ו בו בערים כמו ירושלים, המוקפות חומה מימי יהושע בן נון), ולא בלילו.

הרמב”ם כותב ש”כל המרבה לשלוח לרעים הרי זה משובח”. אך עם זאת הוא מסייג שהמצווה החשובה יותר היא מתנות לאביונים: “מוטב לאדם להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו או בשלוח לרעיו, שאין שם שמחה גדולה ומפוארת אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים”.