נצור לשונך מרע

נמְשְׁלָה הַלָּשׁוֹן לְחֵץ, וְלָמָּה?

שֶׁאִם יִשְׁלֹף הָאָדָם הַחֶרֶב שֶׁבְּיָדוֹ לַהֲרֹג אֶת חֲבֵרוֹ, הוּא (הֶחָבֵר) מִתְחַנֵּן לוֹ וּמְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ רַחֲמִים, מִתְחרט הַהוֹרֵג וּמַחְזִיר הַחֶרֶב לְנַרְתִּיקוֹ.

אֲבָל הַחֵץ, כֵּיוָן שֶׁיָּרָה אוֹתוֹ וְהָלַךְ – אֲפִלּוּ מְבַקֵּשׁ לְהַחְזִירוֹ, אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחְזִיר. מדרש תהלים, מזמור קכ

הלשון = הדברים שאנו אומרים

חץ = לשון

מדוע חז”ל משווים את הדיבור לחץ?
האם אתם מכירים אמצעי מודרני שבעזרתו אנשים יורים “חיצים” זה בזה ?
על פי המדרש, הלשון דומה לחץ יותר מלחרב כי אי אפשר להתחרט אחרי שהוא נורה. במה עוד דומה הפגיעה בדיבור לפגיעה בחץ דווקא, לעומת פגיעה בחרב?

במדבר פרק י”ב – חטא מרים והצרעת

(א)  וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל־אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי־אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח׃ (ב)  וַיֹּאמְרוּ הֲרַק אַךְ־בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר יְהוָה הֲלֹא גַּם־בָּנוּ דִבֵּר וַיִּשְׁמַע יְהוָה׃ (ג) וְהָאִישׁ מֹשֶׁה ענו [עָנָיו] מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה׃ (ד)  וַיֹּאמֶר יְהוָה פִּתְאֹם אֶל־מֹשֶׁה וְאֶל־אַהֲרֹן וְאֶל־מִרְיָם צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ שְׁלָשְׁתָּם׃ (ה)  וַיֵּרֶד יְהוָה בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם׃ (ו) וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ־נָא דְבָרָי אִם־יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם יְהוָה בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר־בּוֹ׃ (ז)  לֹא־כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל־בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא׃ (ח) פֶּה אֶל־פֶּה אֲדַבֶּר־בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת יְהוָה יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה׃

וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן דברים קשים בְּמֹשֶׁה. נראה כי מרים יזמה שיחה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח משה. התורה אינה מפרשת מהו אותו מעשה, אלא כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח משה, צפורה המדינית. אפשר אפוא שהיא הייתה כהת עור יותר מהרגיל אצל בני ישראל, שלפי הידוע צבע עורם היה חום בהיר. “אִשָּׁה כֻּשִׁית” – רש”י מסביר שמדובר באישה שכולם מודים ביופייה. דבריה של מרים לא התייחסו לצבע עורה היפה של אשת משה אלא לעובדה שמשה פרש מאשתו. כדי להתייחד עם ה’ באוהל מועד.

מרים נענשת בצרעת – מחלת עור מדבקת מאוד, ומורחקת מהמחנה לשבעה ימים.

סם החיים

מעשה ברוכל אחד שהיה מחזר [מסתובב] בעיירות שהיו סמוכות לציפורי.

והיה מכריז ואומר: מי רוצה לקנות סם חיים?

והיו הבריות דוחקות עליו לקנות ממנו.

ר’ ינאי היה יושב ועוסק בתורה בטרקלינו [בביתו המפואר].

שמע את אותו רוכל שהיה מכריז: מי רוצה לקנות סם חיים?

אמר לו ר’ ינאי: בא ועלה לכאן, ומכור לי.

אמר לו הרוכל: אתה אינך צריך לסחורתי, ולא מי שכמותך.

הפציר בו ר’ ינאי, ועלה אליו הרוכל.

הוציא לו הרוכל ספר תהילים, והראה לו את הפסוק: ‘מי האיש החפץ חיים’.

מה כתוב אחריו? ‘נצור לשונך מרע… סור מרע ועשה טוב’.

אמר ר’ ינאי: גם שלמה מכריז ואומר ‘שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו’ (משלי כ”א).

אמר ר’ ינאי: כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה, ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט.

עד שבא רוכל זה והודיעו ‘מי האיש החפץ חיים’.

לכן משה מזהיר את ישראל ואומר להם: ‘זאת תהיה תורת המצורע’ – תורת המוציא שם רע.

מדרש ויקרא רבה, פרשה ט’, ג’ [מתורגם מארמית]

1. כיצד משך הרוכל את תשומת לבם של האנשים?

2. מה למעשה “מכר” הרוכל?

3. מדוע הופתע ר’ ינאי מדברי המוכר?

4. מהן המסקנות שלך מהסיפור?

מִי-הָאִישׁ

מילים: תהילים לד: יג-יד / לחן: ברוך חייט

מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים   

אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב?

נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע,   

וּשְׂפָתֶיךָ​​​​​​​ מִדַּבֵּר מִרְמָה.

סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב.  

בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ.

השיר מבוסס על פסוקים מספר תהילים. בשיר מתוארת דמותו של אדם הרוצה לחיות חיים טובים. על פי הפסוקים, השיר בנוי במתכונת של שאלה ותשובה. התשובה המפורטת בשיר מלפני אלפי שנים עדיין רלוונטית עד עצם היום הזה: שמירת הדיבור, הימנעות מרע, עשיית טוב וחתירה לשלום.