החילָזון המֶיוּסָר

הָיָה שָם קצָת חָשוּך

מֶשָעָמֶם ולָחוּץ..

אָבָל

הוא הָיָה מוּגָן

מכֹּל מָה שקורֶה בַּחוּץ

והָכֹּל הָיָה בֶּסֶדֶר ואָפילוּ נֶחמָד

כֹּל עוד הָיָה יֶדידֶנוּ לֶבָד

אָבָל לִפעָמים

הוא שָמָע קולות וצלילים

אָנָשים צוחָקים מֶשָׂחקים

אוהָבים..

אָבָל תָגידוּ אָתֶם..

מָה כּבָר אֶפשָר הָיָה לַעָשׂות ?

כּשֵמִסביבו הוא בָּנָה

כֹּל כָּך הָרבֶּה הָגָנות..

הוא יִמצָא אֶת האומֶץ

לשָנות אֶת חָיָיו

יָשאיר אֶת העָבָר הבּודֶד

מאָחורָיו !

הוא יָעָלֶה עָל השביל

ויֶלֶך להָכּיר

אֶת זו שבִּשבילָה

אֶת פּחָדָיו הוא הֶסיר

באיטִיוּת,

אָך בנֶחישוּת

הִשתָנתָה מוּלו המציאוּת

אָז כֶּן..

הוא הֶחליט לַקָחָת סיכּוּן

וכּשֵהם הִתהָפּכוּ השָבּלוּל הִתרָסֶק

החילָזון נִמעָך

והחָיִים..

ס ו ף