גיל רך

לפני מספר ימים, הבטתי בבני וחשבתי איזה חיים יהיו לבני לכשיגדל. בימים אלה הוא נכנס לגן הילדים. אני מלאת חרדה מעורבת בהתרגשות בעיקר משום שאני מודעת למה שאמור לעבור עליו רגשית במסעו החדש.
אני לא זוכרת הרבה מהילדות המוקדמת שלי ומהחיים בבית הספר, זכור לי רק שהייתי די ביישנית בגן ובבית הספר, ומאד קולנית ועקשנית בבית. אני גם זוכרת שלא התמודדתי טוב עם רגשות או עם פתרון סכסוכים
הייתי הצעירה בבית. היו לי שני אחים מגוננים והורים מגוננים והדבר סייע לי אולי בהתמודדות עם קשיים, אבל לצערי לא קיבלתי כלים לבטא את הרגשות שלי

כאם לבן שלוש וחצי, אני מאד מודעת לכך ולכן אני מקפידה לחלוק עם בני את רגשותי ומעודדת אותו לבטא את רגשותיו.
יום אחד, כשנכנסנו למכונית אחרי גן הילדים אמר בני: “אמא, אני לא רוצה ללכת לגן שוב.” שאלתי “למה לא, מתוק?”
הוא ענה, “אף אחד לא אוהב אותי כאן”.
נדהמתי קצת, משום שלעתים קרובות ראיתי את מורי הכיתה שלו מביעים כלפיו חיבה. כשהמשכנו לשוחח, הוא סיפר כי המורים, למעשה, באמת אהבו אותו, אבל אף אחד מחברי הכיתה לא עשה זאת. שאלתי אותו אם מישהו דחף אותו או התייחס אליו בצורה גרועה, אבל זה לא היה המקרה. הוא פשוט ציפה שכל חבריו לכיתה יהיו ידידותיים, בדיוק כמוהו.
הוא הרגיש שלא היו מספיק גילויי חיבה כלפיו ולכן הרגיש שהם לא אוהבים אותו!
הייתי צריכה להסביר לו שילדים בגיל הזה מרוכזים בעיקר בלימוד עצמי ובהבנת היכולות שלהם במקום להתיידד ושלא כל ילד מרגיש צורך לשחק עם ילדים אחרים. הזכרתי לו גם את כל הפעמים שהוא וחבריו בגן שיחקו יחד בחדר הכושר או בזמן המפגש.
למותר לציין, הוא חזר לגן למחרת, מחייך.
מה שלמדתי מהמקרה הזה הוא שילדי מסוגל להבין את הרגשות שלו, הוא יכול לבטא אותם, להרגיש בטוח מספיק כדי לחלוק אותם עם מבוגר מהימן ואפילו להיות פתוח לעבודה דרך הרגשות האלה.
זו באמת היתה התגלות. הוא חלק איתי כל כך הרבה, בצורה כנה ועניינית. אני מרגישה שאני מבינה אותו הרבה יותר טוב .לדברי הפסיכולוג ומולידה של התיאוריה של EQ, דניאל גולמן שתי אבני היסוד של אינטליגנציה רגשית הן מודעות עצמית רגשית וניהול עצמי.
דניאל גולמן, שיש לו יותר משלושה עשורים של ניסיון במחקר ובכתיבה על EQ, אומר שהאינטליגנציה הרגשית אצל ילדים היא מרכיב חשוב מאוד שמתאר את האופן שבו הם לומדים, כי זה עוזר להם לשים לב, להירגע, וללמוד טוב יותר

בין אם זה בגן ,בבית הספר, במשרד, בבית או במשחק, אנחנו צריכים עוגן רגשי שיעזור לנו לנווט במצבים קשים ולצאת מנצחים ומאושרים. כי לאף אחד אין חוסן מהתקלות במצבים קשים. כמובן שנרצה שילדינו יהיו מוקפים בחברים ומעריצים ויצליחו באקדמיה ולא יפגשו יצורים שליליים בחייהם, אבל האמת היא שאין לנו שליטה על כך . החיים מעמידים בפנינו אתגרים. היכולת להבין את הרגשות של אחרים סביבנו, משמשת עוגן הצלה כדי להתרחק מהשליליות והאכזבה המתמשכת.