The American Immigration

פרק ראשון – ההגרות לאמריקה והבריחה מהכלא 

שלום שמי הוא בילי מטטיוס(ט אחת שקטה) אני בן 33 לא מזמן היגרת

לאמריקה מאנגליה ואני הייתי בכלא.

שמעתי על  אמריקה, היבשת החדשה, מחמישה חברים לכלא.

הם סיפרו, לי שביבשת אין חוקים, או גבולות, וששם אני יוכל לפתוח דף חדש, מפני שאף אחד לא יכיר אותי.

לאחר שאני וחברי חקרנו קצת, גילינו שבעוד חודש ספינת מהגרים נוסעת לאמריקה מאזור שקרוב לכלא שהיינו בוא.

לאחר התלבטויות, הבנתי שאו שאחיה ביבשת החדשה, או שאבלה את שארית חיי בכלא, ולכן החלטתי לברוח עם חבריי.

בעזרת חבר נוסף מהאסירים שהיו בכלא,שטען שיכול להבריח אותנו בתנאי שגם הוא יבוא, תכננו תוכנית בריחה שהלכה כך:

התחלנו קטטה, וגרמנו לה לגדול עד כדי כך שכל האסירים בכלא היו מעורבים בה. דבר זה גרם לכך שכל העובדים ניסו להרגיע את הקטטה, ובזמן הזה אני וחברי ברחנו מהכלא.

באותו הזמן הספינה העלתה את המהגרים האחרים.

באורך פלא, הצלחנו להיכנס לספינה בלי שאף אחד יבחין שהגענו מהכלא, וכך ברחנו.

פרק שני – הדרך לאמריקה

כאשר הגענו לספינה היה קשה לנו לשרוד.

כמעט ולא היה אוכל ומים ולכן אני וחבריי נאלצנו להתחלק בהם עם שאר האנשים בספינה.

בסופו של דבר נתפסנו, ואחד  האחראים הבין שהגענו מהכלא,אך במקום לספר לשאר או לכלא החליט לא להודיע על כך לאף אחד ולהרשות לנו להגר לאמריקה.

הימים עוברים, יום אחר יום, בעוד שכל יום שעובר מרגיש איטי יותר, כמו נצח אינסופי ותמידי, כאשר הדברים היחידים שעוזרים לנו לשרוד הם התמיכה אחד של השני, והתקווה שיום אחד נגיע לאמריקה.

כעבור חודש הקפטן של הספינה מודיע על כך שבעוד שעה נהיה באמריקה.

באותו רגע, אני וחברי התמלאנו בשמחה,עד כדי כך שהתחלנו לרקוד.

חשבתי לעצמי שסוף סוף הסע הארוך הזה משתלם,וכאשר נגיע לאמריקה נתחיל חיים חדשים.

פרק שלישי – ההגעה לאמריקה

כאשר הגענו לאמריקה כולם שמחו עד ממש.

מרוב שמחה כולם התחילו לרוץ מהספינה וכך היה קשה לצאת ממנה.

כאשר הגעתי לאמריקה התחלתי לחקור אותה,וגיליתי שהיא מדינה עשירה באוצרות טבע.

מפני שהסחר עם עם אירופה היה חיוני על מנת שנשרוד, הוקמו יישובים ותחנות מסחר לאורך כל החוף המזרחי של אמריקה הצפונית, וכך הייבשת לאט לאט התפתחה.

לאחר כמה זמן הבנו שאנחנו לא היחידים שנמצאים כאן, מסתבר שאנשים עם עור אדום אשר נקראו על ידי קולומבוס “אינדיאנים”, גם חיים כאן.

בסופו חלק התיידדו איתם וחלק פחות

פרק רביעי – התמקמות

עבר כחצי שנה באמריקה מאז שאיגרתי הנה.

התקשתי מאוד למצוא בית אחרתי את המועד כיוון שרוב האנשים קנו שטחים מראש , לכן נאלצתי למצוא מקום ללון.

מצאתי דירה זמנית במכיר מועט בעיירה בשם “וירג’יניה” .

מאז ההגירה רכשתי לא מעט חברים אינדיאנים אך איבדיהם בגלל המתיישבים בעיירה ששקרו להם ומאז התחילו מלחמות רבות בינינו בין האירופאים לבין המתיישבים האינדיאנים .

המלחמות הרבות היו קשות בגלל הדרכים וכלי הנשק המוזרים שלהם. לאחר זמן מה נאלצתי , שוב למצוא מקום מגורי למזלי נתקלתי באחד משכני לעיירה שבדיוק תכנן להתחיל ולמכור שטחים .

לאחר זמן מה פיתחנו שיחה והוא הסכים למכור שטח בתמורה למכיר ממוצע.

פרק חמישי – מציאת עבודה והשתלבות

בכדי לקנות את השטח שהוצע לי נאלצתי למצוא עבודה מתאימה אחרי חודשיים של חיפוש מצאתי עבודה בתור עוזר סנדלר.

העבודה השיגה לי שני מטבעות זהב לשבוע מה שהספיק בכדי לקנות את ביתי .

שנה אחרי ההגירה נשמעת צעקה חזקה מחוץ לבית הסנדלר: ” מלחמה! מלחמה! האינדיאנים באים!” כולם נכנסו לפאניקה ורצו ברחובות העיירה, כל בעליי הנשק טענוהו ויצאו ללחום בהם.

לצערנו היינו מעטים מול רבים והפסדו במלחמה רבים מתו והרבה פצועים.

בזמן זה בעבודתי כעוזר סנדלר יצא לי לפגוש הרבה אנשים ורכשתי חברים חדשים שעזרו להשתלב ולעתדכן בסביבה.

לא זמן רב עבר ווירג’יניה גדלה והפכה לעיר עם אוכלוסיה גדולה ושונה מהרבה מדינות .

פרק שישי – הקמת משפחה

בסביבות שנה וחצי אחרי כן אני פגשתי אישה והתחתנו היא באה מספרד .

תכננו להגדיל את משפחתנו להוליד ילדים בסופו של דבר אחרי חודשים של המתנה, נולדו לנו תאומים אחת בת ואחד בן בשם טומאס וקייסי.

עכשיו הם כבר בני 3 והם רבים כל הזמן, אך תמיד יש מקום לאהבה .

לאחר שלוש שנים שלחנו אותם לבית ספר מקומי בשם “בית הספר היסודי של סנט מריה” ושם הם בילו שישה שנים רצופים ולמדו את הדרך שאבותיהם בילו כדי שהם יוכלו להגיע לאותו בית ספר.

הם נהנו מאוד בבית הספר, ומצאו לעצמם חברים ממקומות שונים באירופה ואמריקה.

פרק שביעי – מלחמת העצמאות 

עברו חמש שנים מאז שהגעתי לאמריקה.

בזמן הזה אמריקה הספיקה לצמוח, והפרלמנט הבריטי שלט במדינה.

החוקים שהטיל הפרלמנט הבריטי על המתיישבים לא שימח אותם במיוחד, אפילו אני התרגזתי עליהם.

על מנת להפסיק את החוקים, קרתה השתלשלות האירועים, שלבסוף הובילה למלחמה ביננו המתיישבים, לממשל הבריטי.

בזמן המלחמה שירתתי כמפקד בצבא של אמריקה.

המלחמה הייתה קשה מפני שצבאנו היה קטן יחסית, ורובו לא מיומן, ועשיתי כל מה שביכולתי על מנת לאמנו.

לאחר קרבות רבים, הממשל הבריטי נכנע, וניצחנו.