הסיפור עלייה מעייני כל אחד במשפחה[אני, אחותי, אמי ואבי]

העלייה מהעיניים שלי

נולדתי במנהאטן שבניו יורק בשנת 2008, התגוררתי שם עם משפחתי עד גיל שלוש[2011]. בגיל שלוש עברתי למדינה חדשה: הונג קונג, בהונג קונג התגוררתי [עם משפחתי: אחותי, אבי, אמי ואחי] חמש וחצי שנים [עד דצמבר 2016 אמצע כיתה ג׳ בישראל, כיתה ב׳ בהונג קונג]בבניין שקוראים לו ״דינאסטי קורט״. למדתי בבית ספר אמריקאי הקרוי HKIS, בHKIS למדתי על דת הנוצרות ודיברתי אנגלית. בגיל שמונה וחצי עליתי לארץ בגלל שהוריי רצו להיות קרובים יותר למשפחה.

שפת העברית לא הייתה ידועה לי כמו אנגלית אבל בכל זאת ידעתי מילים בסיסיות, למשל אוטו ולמה. העלייה בשבילי הייתה מאוד מקשה מבחינה לימודית וחברתית. דרך הלימוד הייתה מאוד שונה, אף פעם לא העתקתי מהלוח למחברת בהונג קונג, לא היו שיעורי בית בהונג קונג, למדנו בדרכים אחרות,לדוגמה דרך משחקים.

בנוסף לשינוי הדרמטי בדרך הלימוד ובשינוי השפה, קפצתי כיתה וחצי והיה לי קשה לעבור  פתאום מהחומר מתמטיקה של כיתה ב׳ לחומר מתמטיקה של כיתה ג׳ ומכל החומרים האחרים. הקושי החברתי לא היה קיים בתחילת המעבר, אבל אחרי שבוע, שבועיים כבר נמאס לכולם להסתובב בכל הפסקה איתי. ההתרגשות של ילדה חדשה, כבר נעלמה, וזה יצר את הסיטואציה בו נשארתי לבד בהפסקות, לא נפגשתי עם אף אחת והרגשתי מאוד לבד.

ככל שהזמן עבר הרגשתי יותר ויותר חלק מהכיתה, הרגשתי יותר בנוח בישראל וגם היה לי כבר יותר קל בלימודים. התחלתי לשחק כדורגל בהפסקות עם הבנים, מדי פעם עוד ילדה או שניים היו מצטרפות. אני מאוד השתניתי וגדלתי כבן אדם מאז המעבר, אני עדיין מתגעגעת מאוד מאוד להונג קונג אבל אני ממש רואה את השינוי, אני יותר ערנית וקפדנית, יותר ספורטיבית, עומדת על שלי תמיד, לא  אכפת לי מה אחרים חושבים ואני עושה מה שתאים לי, אני הרבה פחות לוקחת דברים שאחרים אומרים ללב, כשאומרים לי משהו שאני צריכה להשתפר בו אז אני מנסה אבל אם אומרים לי שאני למשל סתומה אני לא לוקחת את זה ללב, אני גם מרגישה שיש לי די הרבה ניסיון מכיוון שאני יודעת איך להתנהג בכל המדינות השונות שבהם הייתי.

אני יודעת שהשתניתי ברמות שאי אפשר לא להיות מודעים אליהם, אני נהייתי פחות ביישנית וגם הרבה פחות מנומסת מי מה שהייתי, גם יש לי הרבה יותר ניסיון בלעבוד ממש קשה, גם מבחינה לימודית וגם מבחינה חברתית, אני השלמתי את הפערים הגדולים בין ילדי הכיתה לביני, יש לי כבר חברים ובאותו הזמן אני גם יודעת איך לעזור ולזהות טעות מהטעויות שעשיתי כשהיו לי קשיים חברתיים ולימודיים. אני מאוד נהינת בישראל ולמרות שאני תמיד יזכור את הונג קונג כהמקום שממש יצר לי את צורת האישיות ואני תמיד יחייך ואצחק כשיראה תמונות או סרטונים[עוד מעט תראו למה] אני גם תמיד יזכור את ישראל גם כמקום שגדלתי בו כבן אדם וגם כמובן כמקום הקדוש ליהודים ולי.

העלייה מהעיניים של אחותי