מוחמד והזקן

לפני שנים רבות חי במכה איש ושמו מוחמד. מוחמד, היה סוחר, אך מכיוון שלא היה יציב מבחינה כלכלית היה עובד יומם וליל על מנת להשיג מעט אוכל לו ולאשתו עאישה, אשתו השלישית והאהובה. על אף שזו הייתה תקופת העלייה לרגל, וזו הייתה התקופה הטובה ביותר לסוחרים במכה, שעיקר פרנסתם הייתה על הכנסות עולי הרגל הפגאנים אל הכעבה, מוחמד לא הרוויח טוב מכיוון שהתייחסו אליו בעוינות.

יום אחד, הגיע לדוכן שלו בשוק איש זקן. הזקן הכחוש הכניס את ידו לכיס הריק וחיפש מטבע שיוכל לקנות דבר מה לאכול זה ימים. הזקן נאנח והתרחק בעצב. מוחמד, שהיה אדם בעל לב טוב, רץ אחרי הזקן, גישש בכיס ונתן לו את שלושת מטבעותיו היחידים. הזקן ברך את מוחמד ויצא לדרכו בשמחה. מאוחר יותר באותו יום, חזר מוחמד לביתו בידיים ריקות. עאישה, שהייתה רזה וכחושה מתמיד, שאלה בתמיהה היכן שלושת המטבעות שבאמצעותם היו אמורים לקנות שלוש פרוסות לחם. מוחמד סיפר לה את הסיפור. עאישה ענתה בצער אך בהערכה:”לא לפחד להיות עניים עקב הנתינה. ככל שבני אדם מצייתים לחובה לתת, כלל לא צריך להיות חשש מפני העוני.”

ביום למחרת, כשיצא מוחמד לעבודה, ראה על הרצפה שלושה דינרי זהב מנצנצים. מוחמד שהיה מופתע, הרים את שלושת המטבעות בשמחה והניחם בכיסו. מאוחר יותר, בשעות הצהריים, הופיעה אותו זקן מהיום הקודם, ושוב, פשפש בכיס, נאנח, ויצא מהחנות. מוחמד, שהרגיש בצערו, רץ אחריו ונתן לו את שלושת המטבעות שמצא, הזקן בירך את מוחמד ויצא לדרכו, אך מוחמד שוב נותר מרושש. כשחזר הביתה עאישה רצה אליו בציפיה לאוכל, אך שסיפר לה מה קרה, חייכה חיוך קלוש ואמרה:“לא לפחד להיות עניים עקב הנתינה. ככל שבני אדם מצייתים לחובה לתת, כלל לא צריך להיות חשש מפני העוני.”

ביום השלישי, בשעות הערב, כשמוחמד התכוון לחזור הביתה, ושוב בידיים ריקות, הגיח מהפינה אותו זקן ונכנס לחנות, אך עוד לפני שהספיק לפתוח את פיו מוחמד אמר במבוכה שאין לו כסף לתת לו. הזקן הנהן בראשו ויצא מהחנות ללא מילים. מוחמד בזריזות לקח את פת הלחם האחרונה, רץ אל הזקן ונתן לו אותה. הזקן אמר ברוגע:”לא לפחד להיות עניים עקב הנתינה. ככל שבני אדם מצייתים לחובה לתת, כלל לא צריך להיות חשש מפני העוני.”  וחזר לדרכו.

מוחמד התבייש לחזור גם היום לביתו בידיים ריקות ולאכזב את אהובתו, ולכן הסתובב בעיר עד שעות מאוחרות וניסה לקבל מעט כסף או דבר מה לאכול. בסופו של דבר התייאש וחזר לכיוון ביתו מאוכזב. כשהתקרב לביתו ראה אור מסנוור בפתח ביתו, כשהתקרב ראה שלוש תיבות זהב מלאות בכסף תכשיטים ושלל רב. כשנכנס מוחמד לביתו בפנים קורנות עם שלוש התיבות, עאישה רצה אליו וחייכה חיוך גדול.

ומאז מוחמד ועאישה חיו באושר ועושר.