המטריה הגדולה של סבא

טל, שקוראים לו לו טלטל, קם בבוקר ורצה ללכת אל הגנון.

אך בחוץ היה מעונן והגשם דפק על שמשת  החלון:

טיפ-טיפ טף! טיפ-טפ-טף! תיק תיק תיק! תק-תק-תק!

אמרה אמא ​​של טל: “היום לא תלך אל הגנון, הגשם דופק על שמשת בחלון!”

“הגשם דופק – שידפוק לו אני אקח את המטריה הגדולה של סבא”.

מהר טל , שתה, אכל, לבש, חבש, את המטריה הגדולה לקח-והלך.

והנה אילנה, שאוהבת בננה, מציצה אליו מן החלון.

קרא אליה: “אל תביטי בחלון, בואי איתי לגנון!”

יצאה אילנה ונכנסה תחת המטרייה.

 הגשם נוטף, הגשם שוטף,תחת המטריה מי יירטב?

הם הולכים ………

והנה בתיה עומדת בחדר המדרגות.

“בתיה, בתיה, את פוחדת מאמבטיה? בואי אתנו לגנון!

מהרה בתיה ונכנסה אף היא אל מתחת המטריה.

 והגשם שוטף, הגשם מטפטף, תחת המטריה אף אחד לא יירטב!

הם הולכים ……..

והנה יוספה עומדת תחת הגגון. קראו לה “יוספה, יוספה, כלום את יחפה”?

עזבי את הגגון בואי אתנו אל הגנון! נכנסה גם יוספה מתחת למטריה,

הגשם יורד, הרוח שורקת, וטלי מפטפט,ואילנה צועקת, בתיה צוחקת ואף יוספה אינה שותקת.

הלכו ארבעתם יחדיו, והנה דרור, מצפצף כציפור, עומד בחוץ ורועד מקור.

קראו לו: “אל תזקוף אוזניים כחמור! בוא אתנו אל הגנון”

מיהר דרור ונכנס אף הוא אל מתחת המטריה.

ברק הברק, רעם הרעם

הלכנו חמישתם יחד! והנה אפריים אדום-לחיים, נעול מגפים-ומקפץ בשלולית המים.

קראו לו: “היי אדון, בוא לגנון”, נכנס גם הוא אל מתחת למטריה.

הלכו שישתם יחדיו. והנה ממול כלבלב ודובון קטן ליד הגדר

מתרוצצים ומחפשים מקום להסתתר. קפצו דרור ואפרים ונטלו אותם על הידיים. ונשאו אותם אל מתחת המטריה,

ששה ושמחה כל החבריה!

בינתיים- התחילו מתבהרים השמים,

והילדים- שיר בפה ואור בעיניים! ובכך בשיר ורון באו אל הגנון.

שמחו כל הילדים עשו מעגל גדול – גם הכלבלב והדובון השתתפו במחול!

בעקבות המחזת הסיפור, הילדים יצרו עננים עם טיפות עם המשפט “משיב הרוח ומוריד הגשם ותלינו את העננים על המטריה לקישוט הגן

קישור לפאזל