מבוא הגליל תשע”ט – עיתון דיגיטלי
חנוכה – ההפתעה של מדריך הטיולים אוסי
מאת: אוסי קאופמן
ארץ לידה: אוקראינה – Ukraine
מנחה: נועם קאופמן
שם ועיר בית הספר: ישראל – Israel – שוהם – אבן חן
תאריך פרסום: 31 בדצמבר 2015
כמדריך טיולים טסתי לחול ושם קרתה הפתעה…
שמי אוסי קאופמן יליד 1942, מהעיר מוגילוב שבאוקרינה.
משתתף בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם נעם. במסגרת המפגשים ספרתי לנועם סיפורים רבים, בחרתי להעלות את סיפור חג החנוכה המיוחד:
אני כמדריך תיירים ליוויתי קבוצות בארץ וגם בחו”ל. בין היתר גם מסלולים למזרח הרחוק. במסלולים אלו, בדרכנו חזרה לארץ היינו טסים מטוקיו שביפן לאלסקה. באלסקה עושים חנייה קצרה לתדלוק וממשיכים לקופנהגן שבדנמרק ומשם לישראל.
באחת החניות באלסקה הייתה תקלה במטוס ונאלצנו ללון באלסקה. קיבלנו סידור לינה במלון אך רצינו לנצל את ההזדמנות ולטיל באלסקה. המליצו לנו בחום על הפארק הלאומי ומהמלון סיפקו לנו ציוד ללינה באוהלים. שמחנו מאד כי זה היה בערב חנוכה וזה איפשר לנו לחגוג יחד, בדרך מיוחדת
הזהירו אותנו שאם נחוש בלטיפה מאחורי גופנו, להסתכל ולא להניח שזה ח שמלטף אותנו, כי זה עלול להיות דוב לבן, כמו כן נאמר לנו שיש דובים בגובה של 6 מטר. יצאנו לדרכנו, המקום היה שומם לגמרי כאילו כף רגל אדם לא דרכה בו. התחלנו את מסיבת החנוכה, שרנו את “מעוז צור ישועתי” בהתלהבות ולפתע מתוך מעמקי היער שמענו קול מצטרף אלינו בשירה!
קמנו המומים והלכו כולנו לכיוון הקול, ראינו בתוך אוהל קטן היה זוג ישראלים שגם הם חגגו את החנוכה וגם הם היו בטוחים שהם לבד שם. משיחה עם בני הזוג, הסתבר שהבחור נמצא שם בשירות, כנספח צבאי באלסקה ובת זוגו באה לבקר אותו. הם החליטו לחגוג את חג החנוכה במקום מבודד מכל אדם. בקבוצה שלנו אחת הנשים הכינה לביבות לחנוכה. מתוך המצרכים שהבאנו היא אילתרה לביבות טעימות. כך חגגנו יחד במקום שומם ומבודד: קבוצתנו שנאלצה בגלל תקלה במטוס לשהות באלסקה וזוג הישראלים את אחד מחגיגות חנוכה שלא נשכח לעולם.
העשרה
אלסקה: “אלסקה היא המדינה הגדולה מבחינת שטח והצפונית ביותר של ארצות הברית. נמצאת בקצה הצפון-מערבי של יבשת אמריקה, צפון-מערבית לקנדה. בירת אלסקה היא העיר ג’ונו. באלסקה נמצא הר דנאלי (נקרא בעבר הר מקינלי), הגבוה בהרי צפון אמריקה (6,194 מטר). השם “אלסקה” נגזר כפי הנראה מהמילה האלאוטית ל”ארץ גדולה” או “יבשת”.
תולעת ספרים
אוריה כנעני
יש כאלה שהיא הבית השני שלהם, ויש כאלה שהיו מעדיפים להילחם עם כריש ולא ללכת אליה. אני מדברת כמובן על הספריה. הספריות הראשונות נבנו לפני 4,000 שנה ומאז הפכו לחלק בלתי נפרד מחיינו. (טוב, מחיי.) אבל הספריה שלנו לא שומרת מגילות פפירוס, אלא סיפורים קצרים ונחמדים, וגם ספרים ששמים בכיס הקטן את “יומנו של חנון”. השנה הצטרפו לשורותינו כמה ספרים חדשים כמו החלטנו לשאול כמה שאלות את רותם, בתור ספרנית וותיקה בבית ספר. (מה? שנתיים זה הרבה זמן!) איך זה להיות ספרנית? מה הביא אותך דווקא לבית ספר שלנו? מה הייתה הספריה הראשונה שאת זוכרת? עבדת בספריות אחרות? בין תולעת ספרים אחת לשנייה, מה הספר האהוב עלייך?
שאלנו גם כמה ילדים מה דעתם על הספריה, ליאור לרט מד’ טלי ענתה: למה את אוהבת את הספריה? בגלל שהיא שקטה. מה את עושה בספריה? קוראת ספרים ועוזרת לרותם. מה את קוראת? “קופיקו” ו”בון”.
נעמה צליכובר מג’ ירדנה לא נעלמה מעיני וענתה שהיא אוהבת לשחק משחקים והיא קוראת “ילדי בית העץ” ו”הקמע”.
גם איה ליפשיץ מה’ אתי נתקלה בכתבתנו וענתה שהיא אוהבת שרגוע בספריה ושיש שם ספרים שמתאימים לכולם, היא אוהבת לקרוא ולשחק, ושהיא כעת קוראת את ה”קמע” ואת “בון”.
דניאל גבאי מב’ אתר, ענה למערכת שהוא אוהב לשחק והוא קורא את “יום הולדת למישמיש.”
נפגשנו גם עם ארז אזולאי מא’ הגר והוא אוהב לשחק בספריה והוא קורא את “קפטן תחתונים”.
נקווה שאחרי שקראתם את זה יהיו הרבה יותר ילדים בספריה, וראוי שיהיו בה הרבה ילדים.
על החתום, התולעת.
Published: Dec 15, 2018
Latest Revision: Dec 16, 2018
Ourboox Unique Identifier: OB-540789
Copyright © 2018