מקץ עשרים שנה

בניו – יורק נפגשו חברים אחד שוטר ואחד גנב, הם נפגשו לאחר עשרים שנה ואף אחד לא יודע מה קורה  עם עם כל אחד מהם, אף אחד מהם לא ידע שהוא שוטר והוא גנב.

לפושע קראו בוב ולשוטר קראו ג’ימי.

הם נפגשו אך בוב לא ידע שהוא הולך לפגוש את ג’ימי השוטר.

לאחר מכן הם נפגשו ליד מסעדה.

השניים נפגשו וג’ימי קלט שבוב הוא הפושע משיקאגו ולכן לא רצה להיפגש איתו, הוא גילה זאת לאחר שראה את המקטורת מוציאה אור ומאירה את פני בוב.

בוב סיפר לשוטר שהיה גימי את הסיפור שלו ושל חברו.

בוב סיפר לשוטר שהוא אמור להפגש עם חברו הטוב ביותר.

הוא סיפר לו שזוהי פגישה שנקבעה לפנ עשרים שנה בדיוק במקום הזה.

ג’ימי השוטר המשיך ללכת ברחוב ולבדוק שכל מנעולי החנויות סגורים ונעולים היטב.

באותו זמן בוב חיכה לחברו ג’ימי.

השניים נפגשו אך בוב לא ידע שזה באמת ג’ימי.

הם שמחו מאוד מאוד.

בוב שאל אותו האם הוא באמת ג’ימי כיוון שלא ידע שזהו באמת.

ג’ימי הזמין חוקר כי לא יכל לעצור את בוב בכוחות עצמו.

הוא לא הבין איך בוב נהפך לפושע מבוקש.

החוקר הלך לבוב כג’ימי.

השניים דיברו ושוחחו אחד עם השני ג’ימי אמר שקיבל משרה בלשכה העירונית ומיד לאחר מכן הם נכנסו למסעדה כמו פעם שהיו עושים.

כאשר הם נכנסו למסעדה בוב הבין שזהו לא ג’ימי לפי אפיו.

הבלש אמר לו שהוא צודק וזה באמת לא הוא ושהוא עצור כבר כעשר דקות.

הוא אמר לו שהאיש שראה לפני כן ביקש ממנו לעשות זאת מכיוון שהיה חברו ולא יכל לעשות זאת.

החוקר נתן לבוב פתק ובו רשום “בוב היקר לא יכולתי לעצור אותך בעצמי אז ביקשתי ממשהוא שיעשה זאת במקומי”.