? מהי מיומנות

 מיומנויות הן כלים בעזרתן לומדים גמרא בצורה יעילה ונכון יותר.

 מכיוון שמיומנות הוא בעצם כלי עזר היא אינה חייבת להיות רק בגמרא אלא גם בנושאים אחרים כגון: מדעים, מתמטיקה, אנגלית וכו ‘.

דרך שבה רוכש מיומן הוא תהליך של למידה משתמר, כלומר שמיומנות נוצר לאורך התפתחות אדם.

חשוב ללמוד מיומנויות כדי לדעת ללמוד את המקצוע באופן יותר יסודית ומקצועי. עניין זה יועיל לאדם בהמשך חיייו

חייו של אדם קיימות מיומנויות שונות בין יתר: מיומנויות מוטוריות, שפתיות וחשיבה הקשורות לנושא תינוק

בנוסף יש גם מיומנויות הנלמדות באוניברסיטות כגון מיומנות הנהול, כישורים חברתיים וכו ‘.

מיומנות – “סוגי מימרות ותפקידם”

מיומנות זו כוללת את היכולת לסווג את המימרות (לדוג ‘-מימרא המיישבת) ולקבוע מה תפקידה בסוגיא (לדוג’- ליישב בין שני מקורות תנאיים בסוגיא)

מיומנות זו ניתן לרכוש באחת מהדרכים הבאות:

1.  -על ידי עיון בספר העוסק בלימוד תלמוד לדוג’-: “ודיברת בם”

2. -על ידי למידה עצמאית

3. -על ידי יעוץ עם החברותא

לכל מימרא יש שלושה מרכיבים: אמר-שזו מילת המפתח, שם האמורא-לדוגמא רבי יוחנן ותוכן לדוגמא-הלכה כרבן גמליאל

מימרא מפרשת:

למימרא מפרשת יש מספר סוגים:

•  מימרא מפרשת פשוטה

מטרתה של מימרא זו היא לפרש את דברי המקור התנאי.

“לדוגמא: “רבי שמעון בן אלעזר אומר כל כלי אנפוריא אין חייב להכריז אמר רב יהודה אמר שמואל כלים חדשים שלא שבעתן העין

• מימרא מפרשת נותנת טעם 

מטרתה של מימרא זו לתת טעם לאמירה של תנא.

לדוגמא:“רבן גמליאל אומר בכל יום ויום מתפלל אדם שמונה עשרה’ אמר רבי הלל בריה דרבי שמואל בר נחמני כנגד שמונה עשרה אזכרות שאמר דוד ב”הבו לה’ בני אלים”,  רב יוסף אמר כנגד שמונה עשרה אזכרות שבק”ש אמר רבי תנחום אמר ריב”ל כנגד שמונה עשרה חוליות שבשדרה”.

• מימרא מפרשת מיישבת

מימרא זו באה ליישב סתירה בין שתי משניות 

לדוגמא: “1.”מצילין סל מלא כיכרות אע”פ שיש בו מאה סעודות, 2.מצילין מזון שלוש סעודות הראוי לאדם-לאדם הראוי לבהמה-לבהמה, אמר רב הונא כאן- בבא לקפל כאן- בבא להציל 

• מימרא מפרשת קובעת שיעורים

מטרתה של מימרא זו היא לקבוע שיעור לגבי ביטוי שהמשנה מביאה (זה יכול להיות גם שיעור של זמן וגם של גובה).

לדוגמא: “כל דבר שעושה ואוכל – יעשה ויאכל ודבר שאין עושה ואוכל – ימכר, אמר רב נחמן אמר שמואל עד שנים עשר חודש”

• מימרא מפרשת מוסיפה

מטרתה של מימרא זו היא להוסיף דבר חדש שהתנא לא הזכיר 

לדוגמא: “הקורא מכאן ואלך לא הפסיד, אמר רב חסדא אמר מר עוקבא ובלבד שלא יאמר ‘יוצר אור'”

מימרא תוקפת:

מטרתה של מימרא זו היא לסתור ולהקשות על דעה אחרת בסוגיא

לדוגמא: “אמר רב נחמן אמר שמואל כל השנה כולה מתפלל אדם ‘הביננו’ חוץ ממוצאי שבת וממוצאי ימים טובים מפני שצריך לומר הבדלה ב’חונן הדעת’,  מתקיף ליה רבה בר שמואל ונמרה ברכה רביעית בפני עצמה, מתקיף ליה מר זוטרא ונכללה מכלל הביננו ה’ אלוקינו המבדיל בין קודש לחול”

מימרא מעמידה (מצמצמת):

 מטרתה של מימרא זו בא להגביל ולצמצם את יישום האמירה הקודמת למקרים מסויימים 

לדוגמא: “כל כיסויי כלים שיש להם בית אחיזה נטלים בשבת אמר, רבי יוסי במה דברים אמורים? בכיסויי הקרקעות- אבל בכיסויי כלים בין כך ובין כך נטלים בשבת” 

מימרא עצמאית:

בניגוד למימרות הקודמות שבאות אחרי מקורות תנאיים או אמוראיים  ובאות לפרש/ליישב/לסתור וכו’ המימרא הזו אינה באה לאחר מקור כלשהו אלא היא באה באופן עצמאי ואומרת את פסקה

לדוגמא: “איתמר הנאה הבאה לו לאדם בעל כורחו אביי אמר מותרת ורבא אמר אסורה”

מימרא פוסקת:

מימרא זו מתאפיינת בכך שהיא באה לאחר המחלוקת והיא מכריעה אותה

דוגמא למימרא פוסקת:“אמר רבי יוחנן הלכה כרבן גמליאל” 

עד כאן סוגי המימרות הערוכות (שנערכו בבבל והובאו לציטוט בשפה העברית). 

מימרות טבעיות (מימרות שצוטטו בשפת המקור-השפה הארמית)

מימרת דו-שיח:

במימרא זו מביאים דו”ש בין שני אמוראים והמטרה שבגללה ציטטו אותה היא כדי להוכיח/לתת חיזוק -ברוב המקרים-

לדוגמא: “בעא מינה רבא מרב נחמן היתה ידו מלאה פירות והוציאה לחוץ מהו להחזירה לאותה חצר? אמר לה מותר …. לחצר אחרת מהו? אמר לה אסור

פתגמים ומונחם:

בארמית כמו בכל שפה יש פתגמים עממיים יפים ביותר המשופעים בחכמה עממית ואי אפשר לתרגם כראוי לכן כשהאמוראים השתמשו בהם השאירו אותם בארמית המקורית.

לדוגמא: “אמר אביי כדאמרי אינשי שותא דינוקא בשוקא או דאבוה או דאמה”

סיפורים:

מאותה סיבה שבשלה השאירו את המונחים בשפת המקור השאירו גם את הסיפורים

לדוגמא: “רב איקלע לבי גניבא וצלי של שבת בער”ש והוה מצלי רב ירמיה בר אבא לאחורה דרב וסיים רב ולא פסקה לצלותה דרבי ירמיה”

אגדה:

האגדה מובאת פעמים בעברית ופעמים בארמית, את האגדה אין להבין לעומקה מאחר והאמורא שמביא אותה משתמש בלשון ציורית/סימבולית/מטפורית.

לדוגמא: “אמר רב יצחק בר שמואל משמיה דרב שלוש משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקב”ה ושואג כארי ואומר אוי לבנים שבעוונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגלתים לבין אומות העולם”.

מיומנות זו חשובה ללימוד הגמרא מאחר ובעזרת מיומנות זו אתה אמור להבין מה כלל מימרא עושה – האם מטרתה של המימרא הזו הוא ליישב בין שני המקורות או לסתור?  וכך לעשות לנו סדר  בראש.

וכעת נמחיש.. 

סוגיא 5:

הסוגיא מתבססת על המשפט “אין מחזירין לחובה” מהמשנה ואז רבי יוחנן מביא  מימרא מעמידה “והוא שטעה בדבר שאין הצדוקין מודין בו..”  המימרא הזו באה כדי להגביל את דברי התנא שבברייתא ופותחת מחלוקת שהיא בעצם עיקר הסוגיא.

סוגיא 4:

הסוגיא מתחילה עם ברייתות ואח”כ מימרא מפרשת מוסיפה של רב שימי בר אשי  “אמר רב שימי בר אשי וחילופה למסית דכתיב…” המימרא הזו  מוסיפה דין אחר (דין מסית) ופותחת מחלוקת אחרת.

סוגיא 1:

 הסוגיא הזו פותחת במשנה שהיא הבסיס של כל הסוגיות הבאות. אח”כ יש מחלוקת האם יש דרישה וחקירה בדיני ממונות ואז מימרא של רבי חנינא “אמר רב חנינא דיני נפשות לא בעינן דו”ח כדי שלא תנעול דלת בפני לווין” מימרא זו נותנת טעם לשאלה מדוע אין דרישה וחקירה בדיני נפשות.”

ולסיכום..

עבודה זו מלמדת על כל סוגי המימרות בגמרא. ממימרא מפרשת פשוטה ועד אגדה הלכתית. כאשר במבוא הסברנו מה זו בכלל מיומנות ולמה היא

חשובה בתלמוד, ולאחר מכן כתבנו את כל סוגי המימרות, דוגמות והסבר מהי כל מימרא ולמה היא חשובה ונחוצה בתלמוד. בשלב שלישי אנו

מדגימים מתוך הסנהדרין מימרות שהסברנו עליהן. וכעת אנו מסכמים.

להתראות !!