פרנץ פרדיננד

נולד ב-18 בדצמבר 1863 בעיר גראץ, לקרל לודוויג, ארכידוכס אוסטריה, שהיה אחיו הצעיר של הקיסר פרנץ יוזף, ולמריה אנונציאטה, נסיכת שתי הסיציליות בתו של פרננדו השני, מלך שתי הסיציליות ומריה תרזה מאוסטריה.

פרנץ פרדיננד היה רביעי בשושלת הירושה של הקיסר. אבל התאבדותו של רודולף, בנו של הקיסר בשנת 1889, מות אביו בשנת 1896 ושלילת זכויות הירושה מדודו, לודוויג ויקטור (בשל נטיותיו ההומוסקסואליות) הביאו לכך שפרנץ פרדיננד מונה ליורש העצר הרשמי.

סופיה מריה ג’וזפינה אלבינה

סופיה נולדה ב-1 במרץ 1868 בשטוטגרט שבממלכת וירטמברג. אביה היה אציל זוטר ואמה הייתה וילהלמינה קינסקי, רוזנת. בגיל צעיר סופיה שימשה כעוזרת האישית של איזבלה, נסיכת קרוי, אשתו של הארכידוכס פרידריך, דוכס טשן.

בתאריך ובמועד לא ברורים, פגשה סופיה את פרנץ פרדיננד, ארכידוכס אוסטריה. השניים ניהלו רומן.

פרנץ פרדיננד שרת בחיל המצב בפראג, כך שהוא ביקר פעמים רבות בטירת האלבטורן שבה סופיה עבדה כעוזרת של הנסיכה איזבלה. בני הבית היו משוכנעים שהארכידוכס התאהב במריה כריסטינה, ארכידוכסית אוסטריה, בתם של הנסיכה איזבלה והארכידוכס פרידריך. הייתה זו הנסיכה איזבלה שגילתה שהארכידוכס מאוהב למעשה במשרתת שלה, וכשהדבר התפרסם פרצה שערורייה באימפריה.

נישואי פרנץ וסופיה

דודו של פרנץ פרדיננד, הקיסר פרנץ יוזף, הודיע לו שהוא אינו יכול להינשא לסופיה. חוקי הנישואין של בית הבסבורג קבעו שיורש העצר זכאי להינשא אך ורק לבת לשושלת אשר שולטת, או שלטה בעבר, באחת ממדינות אירופה

לנוכח סירובו העיקש של פרנץ פרדיננד לוותר על סופיה, הושגה פשרה: פרנץ פרדיננד הורשה להינשא לסופיה, ובו זמנית לשמור על מעמדו כיורש העצר. כמו כן הוענק לסופיה התואר “דוכסית הוהנברג”, אשר היה אמור לעבור בירושה גם לילדיה. עם זאת, היא לא יכלה לקבל את התואר “קיסרית אוסטריה ומלכת הונגריה” אשר היה שמור לאשת הקיסר, וילדיה לא יהיו זכאים לרשת את הכתר ואף לא יקבלו את זכויות היתר שהיו שמורות לבני הבסבורג. הזוג קיבל את התנאים, וב-28 ביוני 1900 נאלץ להופיע בארמון הופבורג בפני הקיסר, הארכיבישוף של וינה, האצולה האוסטרית וההונגרית ושרי שתי המדינות, כדי לחתום על מסמך רשמי שבו הובטחו התנאים.

היחס לסופיה באירופה

סופיה ופרנץ פרדיננד נישאו בטקס צנוע יחסית ב-1 ביולי. משפחת המלוכה לא השתתפה בטקס ובכך לא הפסיק היחס המשפיל של האצולה כלפי סופיה. שר הטקס ניצח על שלל השפלות קטנוניות כנגד הזוג, ובמקביל דאג לשמירה קפדנית של פרוטוקול הטקסים, וגרם לכך שאסור היה כמעט להכיר בקיומה של סופיה. בני אצולה רבים לא יכלו לארח אותה בטירותיהם, ונאסר עליה להשתתף באירועים רשמיים לצד בעלה. השפלה זו הפכה את פרנץ פרדיננד לכועס וממורמר. למרות זאת, הוא נותר קשור מאוד לסופיה. הוא אמר פעם:

הדבר החכם ביותר שעשיתי אי פעם בחיי, היה נישואיי לסופיה שלי. היא הכל בשבילי, אשתי, היועצת שלי, הרופאה הפרטית שלי, המלאך השומר עלי. במילה אחת, כל אושרי.

ניתן לומר כי סופיה קיבלה יותר כבוד בחצרות שליטים זרים מאשר בארצה. וילהלם השני, קיסר גרמניה, הקפיד לנהוג בסופיה בכל הכבוד הראוי, ובשל כך חש כלפיו פרנץ פרדיננד הערכה רבה שהביאה להידוק היחסים בין הקיסרות הגרמנית לאימפריה האוסטרו-הונגרית. בצורה דומה נהג קרול הראשון, מלך רומניה, ובכך דאג שפרנץ פרדיננד ישקול את העברת טרנסילבניה לידי ממלכת רומניה. ג’ורג’ החמישי, מלך הממלכה המאוחדת אירח את הזוג בטירת וינדזור בנובמבר 1913. סופיה נודעה כאשה יפה ואינטליגנטית, ובמצעד צבאי אחד נזפה בקצינים שניהלו אותו על כך שהחיילים לא דייקו בצעידתם. סופיה ובעלה היו קתולים אדוקים ואהדו את הישועים. כמו בעלה, נודעה סופיה בהתבטאויותיה נגד היהודים ונגד הבונים החופשיים. ב-1901 היא אף הובילה ברחובות וינה תהלוכה קתולית של 200 נשים.

הביקור בסרייבו 

ביוני 1914, החליט פרנץ פרדיננד לצאת לביקור בסרייבו, בירת בוסניה אשר סופחה בידי אוסטריה. בביקור זה הגיע פרנץ פרדיננד לא כנציג השלטון, אלא כנציג הצבא האוסטרו-הונגרי ולפיכך סופיה שמחה מאוד להתלוות אליו. מושל בוסניה, אוסקר פוטיורק, היה להוט לקשור קשרים עם יורש העצר, ולפיכך דאג שסופיה תכובד היטב. הוא התעלם מהתרעות בדבר תוכנית של לאומנים בוסנים קיצוניים לרצוח את יורש העצר, ובאופן כללי הזניח את השמירה. הדבר אפשר לארגון הסרבי הקיצוני “היד השחורה”, לשתף פעולה עם מקבילו הבוסני “בוסניה הצעירה” להכין תוכנית לרצח. פרנץ פרדיננד עצמו העיר: “הדבר הזה לא ממש סודי, ולא אופתע אם יצפו לי כמה כדורים סרביים”.

ב-28 ביוני בשעה 10:15 חלפה השיירה המלכותית על פני החבר הראשון בקבוצת המתנקשים, מוחמד מחמדבשיץ’. הוא עמד וצפה בהם אולם לא ירה. מאוחר יותר טען כי לא הצליח למצוא זווית ירי נוחה ולכן החליט שלא לירות מחשש לסיכון המשימה. החבר השני בקבוצה, נֶדֶלקוֹ צַ’בּרינוביץ’, זרק פצצה אל עבר מכוניתו של פרנץ פרדיננד, אבל החטיא. הפצצה הרסה את המכונית השנייה בשיירה ופצעה קשות את נוסעיה, שוטר ומספר אזרחים שהיו בקהל הצופים.

הפצועים פונו לבית החולים, והמכונית המשיכה בדרכה לכיוון בניין העירייה. בתום הביקור בעריה פרנץ פרדיננד התעקש לבקר בבית החולים שבו אושפזו הפצועים. אחד מאנשי פמלייתו טען שהדבר מסוכן, אולם הוא הגיב במילים: “אתה חושב שכל סרייבו מלאה ברוצחים?”.

הרצח 

ב-10:45 יצאה השיירה מבניין העירייה. הרוזן הראך החליט לעמוד על מדרגת הרכב השמאלית כדי למנוע ניסיון התנקשות נוסף. זה היה אמצעי האבטחה היחיד שנוסף. כדי לצמצם את הסיכויים לניסיון התנקשות, החליט פוטיורק שהשיירה תיסע דרך רציף אפל הצדדי. עם זאת, פוטיורק לא הודיע זאת ללויקה בעצמו כיוון שהיה רגיל שעוזרו, אריך פון מריזי, עושה זאת. אלא שמריזי נפצע מהפצצה ושכב בבית החולים, ולפיכך הורה פוטיורק למפקד המשטרה גרדה להודיע זאת. בלחץ המאורעות, גרדה שכח, כך שלויקה נסע במסלול הרגיל.

שאר הקושרים התפזרו. פרינציפ פנה אל בית הקפה “מוריץ שילר” ליד הגשר הלטיני על מנת לקנות לעצמו ארוחה. לא ברור אם ויתר על תוכנית ההתנקשות, או הניח שהארכידוכס נהרג מן הפצצה. כאמור לעיל, לויקה לא ידע על השינוי במסלול, ולכן המשיך לנסוע לכיוון המוזיאון במקום לכיוון בית החולים. פוטיורק הבחין בכך רק כאשר לויקה פנה ימינה ברחוב פרנץ יוזף, והוא נעמד במכונית והעמיד אותו על טעותו. לויקה עצר את המכונית. באותו רגע סיים פרינציפ את הקנייה, ולהפתעתו הבחין במכוניתו של הארכידוכס עומדת ממש מולו. פרינציפ התקרב אל הדופן הימנית של הרכב והוציא אקדח. בלש משטרה הבחין בו וניסה לעצור אותו, אך לשוא- פרינציפ ירה פעמיים ממרחק של מטר וחצי. הכדור הראשון חלף דרך דופן הרכב ופגע בסופיה בבטנה, והכדור השני פגע בפרנץ פרדיננד בצוואר. מאוחר יותר טען פרינציפ כי כוונתו הייתה לפגוע בפוטיורק ולא בסופיה.

הרוזן הראך תיאר את שאירע לאחר מכן:

״זרם דק של דם פרץ מפי הוד מעלתו על הלחי הימנית שלי.

הדוכסית צעקה: “למען השם מה קרה לך?”

ואז היא החליקה מהמושב ושכבה על רצפת המכונית. חשבתי שהיא פשוט התעלפה.

ואז שמעתי את הוד מעלתו הקיסרי אומר:

“סופי, סופי, אל תמותי! תישארי בחיים עבור הילדים!”

שאלתי אותו אם יש לו כאבים עזים.

הוא ענה לי באופן מפורש: “זה כלום”.

הירייה שנשמעה מסביב לעולם

רצח פרנץ פרדיננד ורעייתו מוכר בתור הגורם שהביא לפרוץ מלחמת העולם הראשונה, אולם למעשה היה הרצח רק מרכיב אחד בשורה של גורמים סבוכים, שהביאו את עמי אירופה לצאת למלחמה (ראו סרטון). לפרנץ פרדיננד, שלא היה אהוד במיוחד בארצו, היה תפקיד חשוב בשמירה על האיזון הפוליטי של אוסטרו-הונגריה ושל אירופה, ויש הטוענים כי למותו הייתה השפעה על כך שמדינות אירופה לא הצליחו לפתור את המשבר בדרכי שלום לפני שהתדרדר למלחמה עולמית. אחרים טוענים כי הגורמים שהביאו לפרוץ המלחמה היו עמוקים מדי, וכי סביר לשער שהמלחמה הייתה פורצת בכל מקרה. השאלות סביב הגורמים לפרוץ מלחמת העולם הראשונה, מלחמה ששינתה את פני העולם במובנים רבים, נותרו פתוחות למעשה עד היום, למרות אינספור מחקרים שעסקו בכך.