דירה להשכיר

בעמק יפה בין כרמים ושדות.

עומד מגדל בן חמש קומות.

ומי גר במגדל?

.בקומה הראשונה תרנגולת שמנה

.כל היום בביתה על משכבה מתהפכת

.היא כל-כך שמנה שקשה לה ללכת

בקומה השניה גרה קוקיה,

כל היום היא מהלכת,

עושה ביקורים ,

כי בניה גרים בקנים אחרים.

בקומה השלישית

חתולה כושית נקייה, מגונדרת.

על צוואר יש לה סרט.

בקומה הרביעית,

גרה סנאית.

בשמחה ונחת אגוזים מפצחת.

ובקומה החמישית גר מר עכבר.

רק לפני שבוע ארז חפציו ונסע.

איש אינו יודע לאן ומדוע.

כתבו דיירי המגדל שלט, תקעו מסמר מעל לדלת, וקבעו שלט בקיר:

 דירה להשכיר

והנה בשבילים ,בדרכים, בכבישים –

אל הבית באים דיירים חדשים.

ראשונה באה נמלה,

לקומה חמישית עולה.

קוראת את השלט, פותחת את הדלת, עומדת בפנים ומסתכלת.

באים מכל הדירות השכנים, עומדים מסביב, מסבירים לה פנים:

–הנאים החדרים בעיניך?

– נאים.

– הנאה המטבח בעיניך?

–נאה.

הנאה המסדרון בעיניך?

–נאה.

–אם כן שבי איתנו הנמלה!

– לא ,לא אשב.

–למה?

אומרת הנמלה:

השכנים אינם טובים בעיני.

אני הנמלה בבית אחד עם תרנגולת עצלה?

כל היום על משכבה מתהפכת, מרוב שומן קשה לה ללכת!

נעלבה התרנגולת, והנמלה הלכה לה.

הלכה הנמלה ובאה הארנבת.

חיש מהר עולה לקומה אחרונה.

קוראה את השלט, פותחת הדלת, עומדת בפנים ומסתכלת.

באים מכל הדירות השכנים, עומדים סביב,

מסבירים לה פנים:

–הנאים החדרי בעיניך?

– נאים.

–הנאה המטבח בעיניך?

–נאה.

הנאה המסדרון בעניך?

– נאה.

– אם כן שבי איתנו, הארנבת!

– לא, לא אשב.

–למה?

–השכנים אינם טובים בעיני.

איך אשב פה, אם לעשרים ארנבות, עם קוקיה מפקירה הבנים?

כל בניה גדלו בקנים זרים, כולם עזובים, כולם מופקרים.

מה לקח ילמדו ילדי?

נעלבה הקוקיה, והארנבת הלכה לה.

הלכה הארנבת בא החזיר.

קרא את השלט “דירה להשכיר”.

ואחרי שקרא את השלט, התגלגל ועלה ופתח את הדלת.

עומד ומביט בעיניו הקטנות בכתלים, בתקרה ובחלונות.

באים מכל הדירות השכנים, עומדים סביבו,

ומסבירים לו פנים:

– הנאה הדירה בעיניך?

– נאה.

– הנאה המטבח בעיניך?

– נאה המטבח, אף כי לא מלוכלך!

– הנאה המסדרון בעיניך?

– נאה.

אם כן ,שב אינו!

– לא לא אשב.

–למה?

– השכנים אינם טובים בעיני,

איך אשב אני חזיר , לבן בן לבנים מימי בראשית, בכפיפה אחת עם חתולה כושית

לא נאה לי ולא יאה לי.

קראו השכנים:

לך, לך לך חזיר!

גם לנו לא נאה ולא יאה!

הלך החזיר, בא זמיר.

שר הזמיר בקול רינה, עולה הזמיר לקומה אחרונה.

קורא את השלט, פותח את הדלת, מסתכל בדירה, בכתלים, בתקרה.

באים מכל הדירות השכנים, עומדים מסביבו,

מסבירים לו פנים:

– הנאים החדרים בעיניך?

– נאים

– הנאה המטבח בעיניך?

– נאה.

אם כן שב אתנו!

– לא ,אל אשב.

השכנים אינם טובים בעיני.

איך אשב בשלווה ובנח,  וסנאית כל היום אגוזים מפצחת.

עולה קול פיצוחם עד לב השמיים, איום ונורא, מחריש אוזניים.

ואזני רגילות לקולות אחרים, רק לשירים ולמזמורים.

נעלבה הסנאי, והזמיר הלך לו.

הלך הזמיר, באה יונה.

חיש קל עלתה לקומה אחרונה.

קוראה את השלט, פותחת הדלת, עומדת בפנים ומסתכלת.

באים אליה כל השכנים, עומדים מסביבה,

מסבירים לה פנים:

-הנאים החדרים בעיניך?

– החדרים צרים.

– הנאה המטבח בעיניך?

– נאה המטבח, אך אינו מרווח.

– הנאה המסדרון בעיניך?

– מרובה בו הצל, המסדרון אפל.

– ובכן לא תשבי אתנו?

– אשב ואשב בחפץ לב, כי השכנים טובים בעיני:

התרנגולת- טובת כרבולת,

הקוקיה- יפהפיה,

החתולה- כל כך נקייה,

והסנאית בעלת אגוזים, יודעת לחיות חיים עליזים.

רואה אני כי נוכל לחיות ביחד בחברה טובה, בשלום ובנחת.

שכרה היונה את הדירה,

יום- יום הומה היא בחדרה.

כך בעמק יפה בין כרמים ושדות,

עומד מגדל בן חמש קומות.

ובמגדל גרים עד היום,

שכנים טובים חיי -שלום.