גיל שנתיים הנורא! 10 טיפים שיעזרו לכם לעבור אותו ביעילות

הקדמה

(מדריך זה כתוב בלשון זכר אך מתייחסת לשני המינים)

התינוק שלכם כבר בן שנתיים, הוא גדל והפך לפעוט מתוק וכובש באופן מיוחד, אך יחד עם זאת הוא פיתח אישיות ממשית והוא נוטה פעמים רבות להיות עקשן, שובב, מסוכן ואפילו כעסן.

הוא מתעקש לעשות כל דבר לבד גם דברים שהוא לא באמת יכול לעשות.

הוא רץ לכבישים, מטפס לגבהים, בורח, נוגע בשקעי החשמל, לא מעסיק את עצמו בצעצועים המשוכללים שאתם קונים לו ורוצה לשחק בעיקר במה שאסור.

הפעוט שלכם מתפרץ בבכי ובכעס כשאומרים לו “לא”, הוא משתטח על הרצפה צועק ובועט, הוא נקשר למוצץ דווקא כשכבר תכננתם לו גמילה, פותח את ארונות המטבח, צועק במקלחת, ובאופן כללי זה מרגיש כאלו בכל זמן ובכל מקום הוא ימצא סיבה מספיק טובה לפתוח בהתנהגות מרדנית.

הפעוט שלכם יכול להיות מאוד חברותי אך לפעמים הוא נוטה לנשוך, למשוך בשיער ולהרביץ לכל מי שרק מתקרב אליו. הוא יריב על כל צעצוע שיש לילד אחר וירצה כל דבר רק בשבילו.

ההתנהגויות האלה נשמעות לכם מוכרות, אתם לא לבד!!!

חשוב שתלמדו דבר אחד או שניים על גיל ההתבגרות הראשון, המכונה גם גיל שנתיים הנורא!

מדובר למעשה בשלב התפתחותי שכל פעוט עובר וחווה, חלקם בעוצמות גבוהות וחלקם בעוצמות פחותות. כל ילד וילדה התנסו במרד בעיקר מול ההורים שלהם ובעיקר בבית, מכיוון ששניהם מהווים את המקום הטבעי עבורם.

שם מול ההורים ובבית הילדים לא מתביישים להתנהג בביטחון ובטבעיות לכן גם הילדים שהם הכי שקטים וטובים במעון או אצל סבתא, בבית יהיו עקשניים ומרדניים יותר בתקופה התפתחותית זו. 

עליכם להבין שהילד לא התקלקל, ואתם הורים נהדרים כי מה שעובר על ילדיכם זוהי תופעה טבעית שאינה קשורה בקשר ישיר ליכולות ההוריות שלכם.

אם כך אתם בוודאי שואלים את עצמכם איך נשרוד את זה בדרך הכי חיובית ויעילה כי בכל זאת, יש לכם ההורים תפקיד חשוב ביותר שישפיע באופן ישיר על תהליך הלמידה של הפעוט המרדן.

במדריך זה אנו נלמד על התהליכים הפסיכולוגיים אותם עוברים הפעוטות בשנה השלישית לחייהם מגיל שנתיים ועד גיל שלוש שנים.

נשים דגש על כמה היבטים התפתחותיים ודידקטיים שחשוב לשים לב אליהם ולפתח אותם כהכנה לקראת המעבר מהמעון לגן הילדים.

ונלמד כמה טקטיקות חינוכיות שיתרמו לכם ולילדיכם לעבור את השלב הזה יותר ביעילות ומתוך מקום של הבנה והכלה.

מי אני:

שמי סיון מזרחי-סמדג’ה, נשואה ואימא לשניים, אשת חינוך, גננת במעון ומדריכת הורים.

מי שרוצה להכיר אותי יותר מוזמן לדף הפייסבוק שלי בקישור הבא:

https://www.facebook.com/sivanmarsel

בראש ובראשונה אני אימא, ממש כמוכם, אימא רגילה לחלוטין, עם כל הדאגות, החששות, השאלות והתהיות. עם האהבה הזאת ללא תנאי לילדים, אותה אהבה אין סופית.

במקצועי העיקרי אני גננת, בעלת תואר ראשון בחינוך לגיל הרך מטעם מכללת לוינסקי לחינוך, מתמחה בספרות ילדים. בעבר היה בבעלותי גן ילדים מתינוקות ועד גיל שלוש, בשנה האחרונה אני עובדת כגננת מובילה עם גילאי שנתיים במעון. במשך כל שנותיי כגננת צברתי ידע וניסיון בעיקר עם גילאי 2-6 שנים.

בנוסף יש לי מספר תחביבים שעם השנים גרמו לי ללמוד ולעסוק בהפעלות ילדים במוזיקה, תנועה ותיאטרון– בוגרת בית הספר ללימודי תוכן לקטנטנים של ליאורה שלזינגר, הפעלות לימי הולדת ועוד.

כל זה עדין לא הספיק לי ומתוך משיכה לתחומי החינוך וההורות התמחיתי בשנתיים האחרונות גם בהדרכת הורים– בוגרת מכללת עידן ההורות בקורס למדריכי הורים לגיל הרך עם התמחות הפרעות קשב וריכוז.

תחום זה משך אותי במיוחד בשל שאלות רבות שהעסיקו אותי בהורות בעקבות קשיים שחווינו עם ילדינו בבית ובמסגרות החינוכיות השונות. אין ספק שלהיות הורה לילד קשב וריכוז זה אתגר שדורש למידה, הכוונה ותמיכה להורים ולילד.

הלימודים היו מעניינים, מרתקים ובעיקר מעשיים ותרמו לי רבות עם ההתמודדות המתאגרת והלא פשוטה הזו.

אני היום מביאה לכם את המדריך הזה אשר מעניק לכם טיפים ורעיונות מעשיים ויצירתיים שצברתי במשך השנים, במטרה שיקלו עליכם בהתמודדות עם האתגרים הצפויים לכם בגיל שנתיים הנורא!

בברכה, סיון מזרחי- סמדג’ה

טיפ ראשון:

להיות מודעים להיבטים הפסיכולוגיים של הגיל!

בראש ובראשונה חשוב מאוד שאתם ההורים תהיו מודעים לכך שמדובר בשלב התפתחותי שכל פעוט עובר וחווה, זהו גם שלב חשוב מבחינה התפתחותית ולכן כדאי שתסגלו יכולת סבלנית ומכילה מתוך ידיעה והבנה שילדיכם לא עושה לכם דווקא כדי לעצבן אתכם ולהוציא אתכם משלוותכם, זה ממש לא העניין.

על פי הפסיכולוגיה ההתפתחותית של פרויד פעוטות בשנת חייהם השנייה והשלישית נמצאים בשלב שנקרא השלב האנאלי, שבו מתפתח “האני” של הילד.

למי שרוצה להרחיב בכך ניתן לקרוא בקישור הבא:

http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=13537

מה שחשוב לנו כהורים לפעוטות בשלב הזה הוא להבין שהכוונה היא שהפעוט עסוק כעת בלמידה הקשורה לשליטה מול שחרור.

למשל הוא לומד שליטה בסוגרים כלומר בעשיית הצרכים. הפעוט לומד בשלב זה להתאפק ולדחות סיפוקים, לשלוט בגופו ולשחרר את הצרכים בשירותים.

אל תטעו ותחשבו שבשלב הזה הפעוט בעל יכולת לדחות סיפוקים, ממש לא!

בדיוק להפך, בתקופת הזמן של השנתיים הקרובות הפעוט מתנסה ולומד לאט לאט להתמודד עם תחושות של תסכול הנגרמות מחוסר יכולת לדחות סיפוקים.

דבר חשוב נוסף שאני רוצה להתעכב עליו הוא שהתפקיד שלכם ההורים בשלב הזה הוא ללמד את הפעוט איך להתמודד עם תחושות של כעס ותסכול הנגרמות מחוסר היכולת שלו לדחות סיפוקים.

הורים שיאפשרו לילדם כל מה שהוא רוצה וימנעו ממנו לחוות אכזבות ותסכול, למעשה גורמים לכך שהוא לא יצליח במשימה שלו בשלב ההתפתחותי הזה. כאמור המשימה שלו היא ללמוד לשלוט ברגשותיו במצבים של אכזבה, כעס, תסכול וכל אלה מעניקים לו בסופו של התהליך את היכולת לדחות סיפוקים.

בשלב התפתחותי זה, ביחד עם תחושות המסוגלות בשליטה על הסוגרים מתפתח “האני”, האני הוא המודעות של הילד לעצמו, לגופו כגוף נפרד ועצמאי.

המילים הנפוצות בהם משתמש הפעוט בשלב זה הם:

אני,      לבד,          לא רוצה,       שלי

ובמקרים יותר מתוחכמים המשפט הנפוץ –

 “לא בא לי! ”

התינוק הקטנטן והמתוק שלכם והוא באמת כל כך קטן ומקסים שקשה לעמוד בקסמיו, מתחיל לאתגר אתכם עם התנהגויות שקשה להתעלם מהן.

מסיבות אלה הורים רבים שואלים את עצמם “מה עושים” ?

כפי שאמרנו בהתחלה, היו במודעות לתופעת גיל המרד הצעיר הזה ורק מעצם הידיעה וההבנה תסגלו סבלנות, אמפתיה והכלה בסיטואציות מאתגרות איתו.

תזכירו לעצמכם ושננו זאת: הוא מתנהג כך מתוך הצורך הפנימי שלו ללמוד, מתוך הסקרנות והרצון שלו להיות יותר עצמאי בעולם. בנוסף מעניין אותו לבדוק את התגובות שלכם והעמידה שלכם בגבולות שהצבתם היא התנסות עבורו.

הסוד הוא למצוא את האיזון בין

אמפתיה והכלה לבין הענקת גבולות.

הטיפ השני: 

היו סמכותיים והעניקו גבולות.

לא סתם מדברים הרבה בעשור האחרון על איבוד הסמכות ההורית. זה בהחלט נכון שהורים רבים לא מצליחים להיות בטוחים בהחלטות החינוכיות שלהם וחוסר הביטחון הזה הוא נקודת החולשה של רוב ההורים שלא מצליחים להיות סמכותיים ולעמוד בדעתם מול הילדים.

שבו ביחד בשקט (שני ההורים על מנת לבנות לכם קו חינוכי אחיד) ותחליטו מהי הדרך החינוכית שלכם, במה אתם מתגמשים ובמה לא! לאחר שתהיו סגורים ובטוחים בהחלטה שלכם תעמדו על כך מול הילד שלכם ולא משנה כמה הוא התעקש לשבור לכם את המילה אתם תתחייבו לעצמכם לעמוד במילתכם על פי העקרונות שקבעתם.

אל תוותרו על מה שחשוב לכם גם אם זה יכול להוביל למאבק כוח עם הילד. היו אמפתיים כלפיו, הציעו לו תחליף או פתרון שמקובל עליכם אך אל תשברו את מילתכם.

רק ככה הילד יבין שכשאתם אוסרים על משהו אתם באמת מתכוונים לכך ועומדים על כך.

אתן לכם דוגמא: הלכתם לסופר עם הילד וכצפוי הוא יבקש שתקנו לו את כל הממתקים שיש לסופר להציע. אתם החלטתם שאתם מרשים רק חטיף אחד, איך תתמודדו אם הבקשות של הפעוט ועוד רגע משתטח על רצפת הסופר.

יש לקחת בחשבון מראש שזו נקודת קושי עבורכם ועבורו?

יש לי שני פתרונות עבורכם:

1. אל תעשו קניות עם הילד, זה אתגר מאוד גדול שעם התארגנות יעלה ניתן להימנע ממנו וזה עדיף. גם בלי האתגר הזה, חיי היום יום של הפעוט מספקים לו הרבה הזדמנויות לפתח את יכולת דחיית הסיפוקים שלו.

2. אם בכל זאת נכנסתם אייתו לסופר כי ממש לא הייתה לכם ברירה, שימו פס על כל מי שמסתכל עליכם בזמן שאתם מחנכים את הילד שלכם ואל תוותרו לו כי לא נעים לכם מכל המבטים. לפני הכניסה לסופר עשו תיאום ציפיות אייתו והגדירו מה אתם מרשים ומה לא. כאשר הילד יודע מראש מה אתם מרשים יותר קל לו לקבל את זה ואולי יש סיכוי שהוא יסתפק בכך (זה יקרה לאחר מספר פעמים שתעמדו במילתכם מולו ואז הוא יקבל את דבריכם יותר בקלות).

הילד בסופר: אמא תקני לי שוקולד.

האמא: כבר קיבלת ארטיק לפני 10 דק’ ולכן תוכל לבחור שוקולד מחר.

הילד: אני רוצה שוקולד! (צועק)

האמא: אני מבינה שאתה מאוד אוהב ורוצה עכשיו שוקולד (אמירה זו נותנת לילד אמפתיה למצב שבו הוא נמצא).

אתה יודע שאני מרשה רק דבר אחד ואתה כבר בחרת ארטיק!  (חזרה על כלל שהילד מכיר מראש) לכן תוכל מחר לבחור שוקולד! (לתת לילד פתרון שלא מפר את הכלל).

הילד: בוכה וצועק בקולי קולות בסופר, משתטח על הרצפה…

איך תגיבו??? האם תוותרו לו ותיתנו לו את השוקולד למרות שזה בניגוד לרצונכם ולכללים שקבעתם מראש?

התשובה הנכונה היא כמובן שלא!!!

(שימו פס על כל העיניים שמסתכלות עליכם ואל תוותרו על שלכם).

טיפ שלישי: לנשום עמוק, ולא להתעצבן

פעוטות בגיל שנתיים פלוס נמצאים כפי שכבר הבנו בתקופה שבה אין להם הרבה סבלנות, הם חווים תסכול עמק עקב חוסר ההצלחה עם דברים שהם רוצים לעשות לבד כמו הגדולים אך עדין אין להם את היכולות המוטוריות לכך ובנוסף ישנם איסורים רבים שקשה להם לקבל כיוון שהם עדין לא מודעים לסכנות.

מצבים אלה מובילים פעמים רבות להתנהגויות מסוכנות או לא רצויות,

אתן מספר דוגמאות:

– זריקת חפצים כשלא מצליח לי במשחק.

– ריצה והתפרצות לכביש.

– טיפוס למקומות גבוהים ומסוכנים כמו מעכה המרפסת.

– חטיפת צעצועים לילדים אחרים.

– משיכת שיער, דחיפות או נשיכות של ילדים שבסביבה.

– נגיעה באביזרי חשמל למיניהם (זה כולל שקעים, כפתורים ומתגים, דלתות של מעלית ועוד).

– רצון לשחק דווקא עם מה שאסור, כמו השלט, הפלאפון, צרור המפתחות, סכיני המטבח ועוד.

התנהגויות אלה מהווים את המצבים שיכולים להוביל את הפעוט הנחמד והמתוק שלכם להתפרץ בזעם כשהדברים לא מסתדרים לו כפי שהוא תכנן או רצה.

זה יכול להיות בגן השעשועים, בסופר, בקניון, בבית, במעלית, בקופת החולים, באוטו ולמעשה בכל מקום.

תפקידכם כהורים ללמד אותו את הסכנות וכיצד מתנהגים בחברה, כל אלה אינם כישורים שנולדים איתם אלא לומדים אותם בשנים הראשונות של החיים ואתם ההורים משתמשים לפעוט סוכני חיברות וסוכני ביטחון ראשונים.

מסיבות אלה חשוב מאוד תמיד לשמור על קור רוח וסבלנות ובכל פעם שקורה לילדיכם מצב של תסכול מחוסר הצלחה, או מסקרנות שהוא מתקשה להתגבר עליו.

הוא יבכה, יכעס, יזרוק משהו, ידחוף מישהו ואתם קודם כל תנשמו עמוק, תבלעו את הכעס שלכם, ותחליפו את הכעס באמפתיה, הבינו מה עובר על הילד ונסו לעזור לו להתמודד עם החוויה שלו באופן כזה שיצליח בה, היו שם בשבילו ואל תצעקו מרחוק כי זה לרוב לא יעזור ורק יחמיר את התסכול שלו ושלכם.

הערה חשובה:

כמובן שבדברים מסוכנים אנחנו עוצרים באותו רגע את הילד, מרחיקים אותו מהסכנה, אומרים לו בטון סמכותי (לא צעקה) ותקיף ש…

“אסור לרוץ לכביש, הכביש מסוכן”

“אסור לגעת בחשמל, זה מסוכן” וכיוצא בזה.

טיפ רביעי:

הקפידו לומר לילד מה הוא כן יכול לעשות!

טוב אז למדנו כי בתקופה זו הילד שלכם הוא חוקר סקרן וקטן, מלא במרץ וביטחון לנסות הכל כמו כולם. ואז הוא ניתקל בשרשרת איסורים ארוכה מאוד.

זה אסור !!!

זה מסוכן !!!

לא לגעת, זה שביר !!!

לא בפה !!!

לא לזרוק !!!

לא לדפוק חזק !!!          לא…. לא….. אסור….. לא יפה….. לא נעים…  ועוד ועוד

נסו לתת דגש על מה שכן מותר לו לעשות ותשתדלו עד כמה שזה ניתן לא לתת הרבה הוראות הקשורות לאיסורים.

דוגמאות:

• הילד דופק חזק על התוף, אימרו לו- בו נקיש חלש ונשמע את הצליל הנעים…

• הילד משך בשיער לילד אחר- אימרו לו זה כואב, בו נלטף ככה זה נעים…

• הילד שם צעצוע בפה- תאמרו לו את זה אפשר להפעיל ככה…

• הילד מפרק חבילת מגבונים, קחו את המגבונים ואימרו לו- בו נשמור את המגבונים וכשתהיה מלוכלך אני ייתן לך להוציא מגבון מהחבילה.

• הילד מצייר על הקיר, תדאגו לא להשאיר אותו להבא לבד עם טושים או צבעים ואימרו לו- מציירים רק על הדף או במחברת. עכשיו אנחנו צריכים לנקות את הקיר (בתקווה שתצליחו חחח).

טיפ חמישי:

התפרצויות זעם- עשר דקות שמרגישות כמו נצח!

התפרצויות זעם הם תופעה נפוצה בקרב ילדים בגיל שנתיים ועד גיל 4 פלוס מינוס, כמובן שיש גם מקרים שהם יוצאים מן הכלל שהתפרצויות הזעם יושבות על בעיות רגשיות מגוונות שחווה הילד בתקופה מסוימת וחשוב לתת את הדעת ולהבדיל בין שני המקרים.

אני אתן מספר דוגמאות למשברים רגשיים שיכולים להשפיע על הילד ולהוביל למצב של סף תסכול נמוך וזה נפוץ גם בגילאים מאוחרים יותר. משברים אלה פעמים רבות באים לידי ביטוי בהתפרצויות זעם, כעס ובכי רבים.

• מעבר דירה.

• הסתגלות לגן/ מסגרת חינוכית חדשה.

• קושי שפתי

• קושי או משבר חברתי.

• קושי חושי.

• משברים משפחתיים שונים.

• לידה של אח שצפויה.

• ועוד

חשוב לשים לב ולבדוק את מקור התפרצויות הזעם של ילדיכם, במקרים שזה יושב על רקע רגשי כלשהו אני ממליצה לכם ההורים להיעזר בטיפול רגשי מקצועי לילד ובנוסף לקבל עזרה וליווי של הדרכת הורים. חשוב שתבינו מה עובר על הילד שלכם וכיצד אתם יכולים לעזור לו.

במדריך זה אנחנו מדברים רק על מצבים של התפרצויות זעם הנפוצות לגילאי 2 עד 4 ושנגרמות מעצם רצונו של הפעוט ללמוד את העולם בכוחות עצמו, למרוד בכללים מתוך דחף סקרני ומתוך חוסר יכולת בדחיית סיפוקים (דבר שהוא הגיוני בגילאים הצעירים).

מה חשוב לדעת על התפרצויות זעם?

• חשוב לדעת כי כאשר ילד נמצא בהתפרצות זעם, הוא לא פנוי להקשבה!!! אז לא יעזור לכם לנסות לפייס או להרגיע אותו בעזרת הסברים או שכנועים.

• חשוב לדעת שכל דבר שתגידו לו במהלך התפרצות הזעם רק ירגיז אותו עוד יותר וילבה את הכעס שלו. סיטואציה כזו גורמת להתפרצות הזעם להימשך זמן רב יותר.

• חשוב ללמד ילד להירגע ולצאת ממצב של התפרצות כעס וזעם.

• חשוב לנשום עמוק להתרחק מהילד למשך 10 דק’ וזה עובר.

• ניתן לומר לילד אני מחכה פה (במקום קצת מרוחק) עד שתירגע. כמובן שמדובר על מקום שהוא בטוח לילד ושאתם רואים שהוא אינו מסכן את עצמו או את מי שבסביבתו.

פעמים רבות נתקלתי במצבים שהילד בהתפרצות זעם שגורמת גם להורה להיות בכעס ובלחץ מאוד גדול, בסופו של דבר הילד נרגע וכבר עובר למשחק הבא והוא צוחק שמח ומאושר בעוד שההורה נשאר עם תחושות קשות של תסכול ואפילו רגשות אשם על תפקודו כהורה.

באופן כללי סיטואציה כזו שגורמת להורה לאבד את סבלנותו יכולה להרוס לו את מצב הרוח למשך יום שלם. הורים רבים מודים, “היה לנו בוקר קשה” הילד נכנס לגן שמח ומאושר וההורה הולך לעבודה עם תחושות קשות.

מעודד לדעת שזה קורה לכל הורה!

החוכמה היא ללמוד מכך, איך לא להיקלע למצב כזה שוב.

חשוב לזכור לא לתת להתפרצות זעם של הילד לערר לכם את הביטחון!

הטיפ שלי הוא: שננו לעצמכם בראש ” 10 דק’ וזה עובר” כך תצליחו לשמור על קור רוח אל מול הילד שנמצא כרגע בהתפרצות זעם, תנשמו עמוק ואל תתעצבנו.

חשוב מאוד להתרחק ממנו, לתת לו משהו שיעזור לו להירגע כמו מוצץ, שמיכי, בובת חיבוקי, צעצוע שהוא אוהב או כל דבר אחר שאתם מרשים לו ואתם יודעים שזה יכול לעזור לו להירגע.

טיפ שישי: הכנה מראש

טקטיקת “הכנה מראש” היא מאוד יעילה ויכולה לתרום רבות לשיפור בהתנהגות ילדיכם. למעשה מדובר על הסבר קצר, תמציתי וברור שבו אתם מסבירים לילד שלכם מה אתם מצפים ממנו בפעילות מסוימת.

למשל: לפני שיוצאים מהבית לפעילות בגן השעשועים, הכנה מראש תישמע כך “אנחנו עכשיו הולכים לגן השעשועים ושם אתה צריך להישאר קרוב עליי, לא להתרחק ממני בכדי שלא תלך לי לאיבוד, אתה יכול לשחק שם במתקנים של הנדנדות והמגלשות ולא על חבלי הטיפוס הגבוהים (אתם מסבירים לפי מה שמתאים לילד). בזמן שנהיה בגן השעשועים אתה יכול לשחק ביחד עם ילדים שנפגוש שם בשיתוף פעולה (מה הכוונה- שואלים את הילד ומסבירים זאת במילים פשוטות, לא מרביצים, לא דוחפים, מכבדים בחטיף או בצעצוע שהבאתם מהבית וכו’).

הכנה מראש צריך לבצע בטון דיבור סמכותי ורציני, לדאוג לקשר עין עם הילד, כלומר להיות איתו בגובה העיניים והכי חשוב עם ילדים צעירים לדבר לאט וברור. 

חשוב שהכנה מראש תיעשה באותו האופן בכל פעם שיוצאים לגן השעשועים.

זה צריך להיות 2 דק’ של שיח על מה מותר ומה אסור, אם יש כללים שכבר כתבתם אותם שקשורים לפעילות אז חוזרים עליהם ותמיד מסבירים למה צריך לשמור על כללי ההתנהגות האלה.

הכנה מראש צריך וכדאי לעשות לפני כל פעילות שהילד מתקשה בה.

דוגמאות להכנה מראש:

• הכנה מראש לפני היציאה מהבית לגבי כללי ההתנהגות במעלית, הליכה ברחוב, נסיעה באוטו.

• הכנה מראש לפני הכניסה למקלחת.

• הכנה מראש לפני יציאה לגימבורי.

• הכנה מראש לפני שהולכים לסופר/ לקניון.

• הכנה מראש לפני שיוצאים להשתתף במסיבת יום הולדת.

• ועוד ועוד.

חשוב לשים לב שאתם מקפידים בהכנה מראש להדגיש את נקודות הקושי של הילד בסמכותיות, חוזרים על משפטים קצרים וברורים, מאפשרים לילד לומר למה זה חשוב לשמור על כללי ההתנהגות האלה.

למשל: כשחוצים את הכביש נותנים יד לאימא!!! למה?

שהילד יגיד שהכביש הוא מקום מסוכן כי המכוניות נוסעות שם מהר וצריכים להיזהר. אם הוא לא אומר אתם מסבירים בפעמים הראשונות ואחר כך שהוא יגיד.

כאשר הילד משתפר בהתנהגותו בעקבות ההכנה מראש חזקו אותו על כך, תנו לו מחמאות שמתארות את ההתנהגות הרצויה. למשל: היום התנהגת ממש יפה ובזהירות בגן השעשועים, לא התרחקת ממני וזה היה מאוד כייף כי יכולתי לשמור עליך בקלות.

כל הכבוד שאתה כבר יודע שצריך לתת יד לאימא בכביש.

החיזוקים תורמים לילד הרגשה טובה שגם בפעם הבאה הוא ירצה להשתדל עבורה.

טיפ שביעי:

הכירו את תחומי ההתפתחות של הילד וטפחו אותם!

כגננת אני נוהגת לערוך מעכב התפתחותי אחרי כל ילד וילדה. אני אוספת מידע על הילד בתחילת השנה ורואה מהן החוזקות שלו ומהם החולשות שלו.

תוכנית הלימודים במעונות ובגנים הפרטיים היא עשירה מאוד ויש בה המון פעילויות מעשירות ולרוב גם חוגים שמטרתם לטפח את המיומנויות בתחומי ההתפתחות הרלוונטיים והמשמעותיים בגיל הרך.

לאחר כמחצית השנה אני שוב אוספת מידע על כל ילד במיוחד בנקודות החולשה שלו כלומר בדברים שבהם הוא זקוק לחיזוק.

תחומי ההתפתחות שאותם אני בודקת הם:

• יכולות שפתיות.

• יכולת לפתח וליצור קשר עם הדמויות המחנכות ועם קבוצת בני הגיל.

• יכולת הבנת הנשמע, מעקב אחר הוראות, הבנה והפנמה של תוכן לימודי.

• יכולות מוטוריות: מוטוריקה גסה ומוטוריקה עדינה.

• יכולת תפיסה כמותית וחזותית.

• מוטיבציה לעשייה ולמידה.

ההמלצה שלי לכם היא לבקש מהגננת שיחה על התרשמותה מהילד, נסו לברר כיצד הילד שלכם מתנהג בגן והאם הוא מתפתח באופן נורמלי ביחס לגילו. אם תגלו שיש תחום אחד שבו הוא מתקשה או מאחר, לא להיבהל!!! תתחילו לחזק את התחום הזה גם בבית.

אם יש צורך בטיפול מעבר לכך אני רוצה להאמין שהגננת תגיד לכם את זה ותוכלו לפנות למכון להתפתחות הילד.

בבית תוכלו לבדוק בעצמכם על פי הרשימות של טיפת חלב, שם תוכלו למצוא מידע יותר מדויק מה הילד צריך לדעת להגיד ולעשות בשלב התפתחותי זה.

באופן כללי אני אתן לכם פה רשימה של דברים מאוד בסיסיים שזה תמיד נכון לחשוף את הקטנטנים אליהם.

• תפיסה חזותית- זיהוי צורות, צבעים וספרות, צורות וצבעים עד גיל 3 שנים בערך הילדים מזהים, ספרות לעומת זאת זה חשוב להראות להם אך זה תקין לחלוטין אם הם לא יזכרו איזה מספר מייצגת כל סיפרה (במעלית אפשר להראות את הספרות, לטלפון ועוד).

• תפיסה כמותית- לספור ולמנות כל דבר מאחד ועד עשר ולהיפך, ניתן גם ללמד לספור שאנגלית, זה קליט וכייף.

• העשרה שפתית- ניתן להשתמש בתמונות של ספרים או כרטיסיות שיש במשחקי קופסא כמו לוטו, ומשחקי זיכרון ולמיין לפי משפחות את הכרטיסיות. למשל: מה שייך למשפחת כלי נגינה ולשיים, כלומר לומר את שומות הכלים שבאיורים וכיוצא בזה. חשוב ללמד מושגים שונים כגון: הפכים, התמצאות במרחב (ליד, מתחת, מעל, בצד, בתוך), גדול בינוני וקטן, רגשות ועוד ועוד. קיימים משחקים דידקטיים רבים מאוד בחנות בצעצועים.

• מוטוריקה גסה- תצפתו על הילד כשהוא רץ, קופץ ומטפס, אם הוא לא מצליח, עזרו לו ותתחילו לדאוג שיעשה את הפעילות שוב ושוב. ילדים רבים מפחדים לקפוץ עם שני רגלים צמודות.

• מוטוריקה עדינה– לתת לילד לצייר בטושים על בסיס מים עבים/ ציבעי פסטל/ ציבעי מים וידיים, לבקש ממנו לצייר מעגלים. לראות אם יש יד דומיננטית, ואיך הילד מחזיק את הצבע או הטוש, לתקן תמיד את האחיזה כדי שלא התרגל להחזיק בצורה לא מכונה. לשחק בהשחלת חרוזים גדולים.

בטיפים האחרונים אני לוקחת אתכם ההורים בחזרה לילדות!

אל תתפלאו אם הילד שלכם הופך למעצבן באופן מיוחד בדיוק כשאתם בטלפון או קוראים מיילים או שקועים בהודעות הווצאפ! מה שהילד בעצם רוצה להגיד לכם זה שהוא התגעגע אליכם ורוצה את תשומת הלב שלכם והוא צודק כי אחרי 9 שעות בערך שהיה במעון עם עוד הרבה פעוטות בני גילו, הוא זקוק ליחס ותשומת הלב שלכם.

חשוב שתבינו שעל מנת להוביל שינוי בבית אתם חייבים להקשיב לילד שלכם ולהיות שם אייתו ובשבילו. תרימו את הראש מהמסכים, תהיו שם אייתם ביחד בזמן הקצר של אחר הצהריים ועד לשנת הלילה הקדישו לו תשומת לב באמת!

אם אתם רוצים שהפעוט הקטנטן שלכם יהיה עסוק בפעילות מפתחת, מעשירה ומלמדת ויפסיק להתעניין רק במה שאסור, כל שעליכם לעשות זה לחזור לילדות!

פתחו יצירתיות, שחקו וציירו אייתו ביחד, שוחחו אייתו והקשיבו לו ותאמינו לי אתם תופתעו לגלות כמה שזה כייף.

טיפ שמיני:

אביזרי הבית לטיפוח מוטוריקה עדינה

לא תמיד זה יעיל לקנות צעצועי התפתחות יקרים ורבים, לבסוף הילד ממצא את הצעצוע מאוד מהר ודווקא מתעניין במה שיש  בארונות האחסון שקיימים בכל פינה בבית.

מסיבה זו אפשר להציע לו כמה דברים לא מסוכנים ושחק אייתו.

• כלי פלסטיק למיניהם- כוסות, צלחות, קופסאות וכפות עץ יכולים להפוך למערכת תופים משוכללת שהילד צריך ללמוד לתופף בה בעדינות. התנסות זו עם הליווי שלכם יכולה לתרום ליכולת ויסות הכוח, תנועות עדינות לעומת חזקות. אפשר לבקש ממנו להקיש חלש לעומת חזק ומהר לעומת לעט.

• ערימת כוסות חד פעמיים– עם כוסות חד פעמיים ניתן לשחק זמן רב, הילד ייהנה להוציא כוס אחר כוס מן הערימה ולהכניס אותן בחזרה אחת לתוך השנייה. ניתן להראות לו איך בונים פירמידת כוסות. או למיין לתוך הכוסות כל מיני פריטים קטנים, המלצה שלי זה פונפונים שניתן למיין לפי צבעים.

• אטבי כביסה- אטבי כביסה הם אביזר בית שמאוד מומלץ לאפשר לפעוטות לשחק אייתו, ניתן להתאמן בלחיצה על אטבי הכביסה ולתפוס אותם על בגדים, על נייר או בריסטור וכמובן על חבל. אפשר למתוח חבל בבית מכיסא לכיסא ולתת לילד גרבים לתלות על החבל.

• קופסאת סימילק- את קופסת הסימילק הריקה (אפשר מטרנה או כל קופסה דומה) ניתן להשתמש להכנת משחקי השחלה למינייהם. לוקחים את המכסה ויוצרים בו בעזרת סכין יפני חריץ בצורת מלבן מוארך וצר (כמו של קופת מטבעות, אך קצת יותר ארוך). אוספים כרטיסים שונים ומגוונים שהילד יכול להשחיל אותם לתוך הקוספה. אם יש לכם הרבה כרטיסים מגנטיים מיותרים בארנק זה מעולה. אפשרות נוספת להשתמש בכרטיסים מאיוריים שיש הרבה כאלה במשחקי קופסה כמו הלוטו או משחק הזיכרון ואז אפשר גם להגיד לילד- עכשיו נכניס רק את החיות, עכשיו רק את הרהיטים, רק את הציורים של הצעצועים ויש לכם פעילות נהדרת של השחלה, מיון למשפחות שונות.

• משחקי בצק- בזמן שאתם בבית אופים, הכינו מראש קצת יותר בצק כדי לאפשר גם לקטנטנציק שלכם להנות מהמגע עם הבצק. תנו לו חתיכת בצק מתוך מה שהכנתם שיהיה לו למשחק, קמחו לו את הידיים, ואת השולחן ותבדקו שהבצק לא דביק מידי. תנו לו חותכני צורות, סכין חלבית, כף עץ, מארוך ועוד אביזרים שיעשירו לו את המשחק. השגיחו עליו שהוא לא שם בפה את הבצק. משחק מעולה נוסף שמומלץ מאוד הוא פלסטלינה וגפרורים צבעוניים (קונים בחנות לחומרי יצירה ממש בכלום כסף) והילד יכול להעסוק בזה שעות, נותנים לו חתיכה מהפלסטלינה, כדאי קצת לאבד וללוש אותה כדי שתתרכך ואז עם הקיסמים ניתן לנעוץ וליצור כל מיני דברים כמו עוגה עם נרות, קיפוד, חנוכייה או סתם משהו לא מוגדר. אני בטוחה שאם תנסו תגלו שגם אתם תהנו מכך.

• מגע במרקמים שונים- קחו קופסה ואספו בתוכה כל מיני דברים שיש בבית במרקמים שונים למשל: כריות ספוג של האמבטיה (רך ומחוספס), מטפחת, כריות ספוג, פונפונים, משהו פרוותי, נוצה ועוד. תנו לילד לחקור את הדברים ואמרו לו לנסות ללטף את היד או הלחי בעדינות ולהגיד מה נעים ומה לא, ניתן גם ללטף את כף הרגל, הבטן ועוד.

• עיתונים וניירת מיותרת- ניתן לאסוף עיתונים או ניירת מיותרת ורגע לפני שזורקים אותה לפח ניתן להשתמש בה לטיפוח פעילות מוטוריקה עדינה. למדו את הילד לקרוע את הניירות אך הסבירו לו שאלה ניירות שאתם כבר לא צריכים. ניתן לקמט ולפרוש ושוב לקמט ולפרוש, ניתן לעטוף חפצים כמו מתנות ולתת לילד לקלף, ניתן לתת לו לקשט עם מדבקות עגולות בגדלים שונים ולילדים לקראת גיל 3 אפשר להתחיל להתאמן בגזירה עם מספריים של ילדים.

• חול- אומנם זה לא בדיוק אביזר בית אך משחק בחול בכל זאת מומלץ מאוד בגיל הרך ותורם רבות להתפתחות המוטוריקה העדינה ולוויסות החושי (אני בטוחה שאתם לא עפים על זה ואם ממש לא נראה לכם, יש כיום תחליפים רבים כמו חול קינטי ועוד כל מיני תערובות שמספקות מגע חושי דומה לחול ופחות מלכלכות- החוויה דומה אך בכל זאת שונה).

נחזור לחול, למי שיש גינה זה מעולה, שתפו את הילד בטיפול בגינה או בעדניות שבמרפסות ובנוסף הכינו להם ארגז חול. ניתן גם לשים קופסת חול ים במרפסת כף דלי ועוד אביזרים, ניתן לקנות חול בחנות לחומרי בניין שק חול עולה בערך 10 שקל ויש בו המון. בקיץ שלפני הכניסה לגן עירייה כדאי מאוד להרגיל את הילדים למגע עם חול במיוחד אם בגן שאותו הם מסיימים לא היה ארגז חול. משחק בחול שבגן השעשועים אני פחות ממליצה כי זה בדרך כלל מלא בצרכים של כל חתולי הרחוב. לכן, הכי טוב זה לקחת את הילדים לחוף הים אך אם לא יוצא לכם כדאי לעשות מאמץ בכל זאת לאפשר בבית את המשחק עם חול.

טיפ תשיעי:

מדרגות ועוד תרגילים לשיפור המוטוריקה הגסה

כפי שרבים מכם יודעים אנחנו דור המסכים, הילדים שלנו גם הם גדלים לתוך העולם הדיגיטאלי שבו יש הרבה שעות ישבה וצפייה סטטית, דבר שמפחית משמעותית את האפשרות הספונטאנית לפעילות גופנית. לפיכך כדאי לנו לשים לב לכמה פעילויות שלמרות שכבר חלפו מהעולם המודרני כדאי שילדינו התאמנו בהם לדוגמא: עלייה במגרדות.

בטיפ זה תקבלו כמה רעיונות יצירתיים שיעזרו לכם להכניס לשגרת היום יום קצת כושר לשיפור היכולות המוטוריות של הילד וגם שלכם.

• מדרגות– בראש ובראשונה אם אתם גרים בבניין עם מעלית, החליטו שאת הקומה הראשונה אתם עולים במדרגות, שימו לב לילד איך הוא עולה עם הרגליים רגל ועוד רגל על אותה מדרגה או רגל רודפת רגל לא על אותה מדרגה. השאיפה היא שהילד עד גיל שלוש יפתח יכולת מוטורית וביטחון בעלייה נכונה במדרגות. עשו זאת גם כשאתם יורדים למטה. פעוטות רבים מפתחים פחד מירידה במדרגות ולכן חשוב לחשוף אותם להתנסות זאת כמה שיותר מוקדם.

• משחקי מטוס– שחקו עם הילדים על הספה או בעמידה במשחקי מטוס כאשר אתם מרימים את הילד למעלה ומטיסים אותו הוא צריך למתוח את כל גופו בצורת מטוס וזה מפעיל שרירים רבים וחשובים, גם עבורכם זו פעילות גופנית מומלצת. בנוסף זו פעילות כפית מאוד שהילדים נהנים ומקבלים מכם בדיוק את מה שהם צריכים שזה קירבה, אהבה, מגע משחק וחוויה.

• קניות– כאשר הקניות מגיעות הביתה, תנו גם לילד להרים שקית לא מאוד כבדה, ועודדו אותו על כך שהוא מאוד עוזר. פעולת ההרמה מחזקת את חגורת הכתפיים וגם תורמת לילד לביטחון העצמי ולתחושת המסוגלות שלו. ניתן גם לתת לו כמה סלסלאות למיין בתוכן את הפירות והירקות שהגיעו מהסופר עדיף לשים את הסלסלאות במקום שהוא בגובה הכתפיים של הילד כך שיצטרך להרים את הפרי בכדי לשים אותו בסלסלה. ניתן לומר לילד להניח את פחיות השימורים על השיש וזה ידרוש ממנו מאמץ בחגורת הכתפיים.

• מסלול היתולי בבית- אפשר לבנות מכיסאות, מנהרה, כריות ועוד מסלול שהילד צריך לעבור מעל, בתוך או מתחת וגם לקפוץ או ללכת על קו ישר כל אלה פעילויות מומלצות מאוד בגיל הרך. זה נכון מאוד בעיקר בעונת החורף כשקר מאוד וגשום או בקיץ כשחם מאוד ובתקופות אלה כמעט ולא יוצאים לגן שעשועים.

• מקלחת ומשחקי דמיון– פעמים רבות הילד לא רוצה להיכנס להיתקלח, הטיפ שלי להורים הוא למשוך את תשומת ליבו בעזרת משחק דמיון. לומר לו בו נראה אותך הולך מהסלון ועד למקלחת בהליכה של נמר/ אריה/ צפרדע/ קנגרו/ ג’רפה/ פיל/ נחש (לזחילה על הגחון) ועוד. לכל התנועות של החיות יש תרומה להתפתחות המוטורית. לילד שזקוק לחיזוק חגורת כתפיים מומלץ מאוד זחילה על הגחון, הליכת ארבע על כפות הידיים והרגליים ולא על המרפקים והברכיים, אבא או אמא יכולים לעשות לו מריצה (כאשר כפות הידיים על הרצפה מרימים ומחזיקים לו את הרגלים והוא מתקדם בעזרת הידיים). ניתן לשחק בכך לא רק לפני הכניסה למקלחת אלה בכל הזדמנות.

• קפיצות- בין גיל שנה וחצי ועד גיל שלוש מתפתחת היכולת של הילד לקפוץ באופנים שונים. הקפיצות החשובות הן קפיצה עם שתי רגליים צמודות שבה הגוף מתנתק לגמרי מהרצפה ושוב ושוב. פעוטות רבים מתקשים בכך ומפחדים מהניתוק המוחלט מהרצפה ולכן הקפיצה שלהן נראית כמו דילוג, וזה דורש אימון וחיזוק של הביטחון העצמי של הילד. להדגים לו קפיצות ולעודד אותו לקפוץ מעל מקל, מעל חישוק, תוך ובחוץ ואפילו להתאמן על קפיצות ממקום מוגבה כמו מדרגה, שרפרף נמוך ועוד. להרים אותו בהתחלה כדי שיבין את העניין של ההתנתקות מהרצפה.

• לרקוד- שימו בבית מוזיקה שאתם והילידם אוהבים וריקדו, עודדו את הילד בריקוד, להסתובב, להרים ידיים, לקפוץ, להתכופף ועוד.

• לנער שמיכה- מפעילי ילדים רבים שעושקים בתנועה לגיל הרך אוהבים לסיים כל פעילות עם ניעור מצנח או בד גדול, להרים ולהוריד ושוב פעם לנער. למה זה טוב, חוץ מזה מדובר על פעילות שהילד מאוד מהנה ממנה, תנועות הניעור והחזקת הבד למעלה תורמות לחיזוק חגורת הכתפיים שבגיל הזה מומלץ מאוד לחזק אותה. בבית ניתן לעשות זאת בעזרת שמיכה דקה או סדין גדול וישן.

טיפ עשירי:

ספרים רבותי ספרים לשיפור היכולות השפתיות.

שירי אצבעות ודיקלומים- חיזרו והרבה על דקלומים, ניתן למצוא באינטרנט המון דיקלומים קצרצרים וקליטים על כל דבר ועל כל נושא בהתאמה לגיל הילד.

בערוץ לולי למשל ישנם המון דיקלומים יעילים שמלמדים כללים המתאימים מאוד לגיל הרך. דיקלום על התלבשות, דיקלום לפני השינה, דיקלום לאוכל ועוד.

ניתן לקנות ספרים שמלמדים ממש את המילים והתנועות או דיסק DVD שמלמד את הנושא ולעשות ביחד עם הילדים, גם מקרב וכייף וגם מלמד ומפתח את השפה של הילדים.

סיפור לפני השינה- אחד הטקסים הכי קלאסיים הוא הסיפור לפני השינה, אל תוותרו על זה!!! יש לטקס הזה כל כך הרבה תרומות להתפתחות ילדיכם בתחומים רבים. הקראת סיפור לילד תורם להעשרה של אוצר המילים, הקניית הרגלי שינה, התייחסות לספר ודפדוף בו= מוטוריקה עדינה, בהיבט הריגשי יש מקום לשיח והתקרבות של ההורה והילד, תוכן הספר גם יכול להוביל למסר שאתם רוצים ללמד את הילד, פיתוח יכולת הבנת הנקרא והסקת מסכנות ועוד ועוד. אלו הן 10 דקות של עונג עבור הילד לשמוע את הקול שלכם בשקט וברוגע שלפני ההירדמות.

לסיכום:

אלה היו עשרת הדיברות לגיל שנתיים, אני מקווה שזה יעזור לכם לעבור את התקופה המאוד מאתגרת הזו באופן יותר יעיל וחווייתי עם המון סבלנות, הכלה, קרבה ואהבה.

בקרוב תוכלו להינות מספרני טיפים נוספים ובנושאים משמעותיים בגיל הרך.

• טיפים לגמילה מטיטולים.

• טיפים לתקופת ההסתגלות למסגרת חדשה.

• טיפים להצטרפות אח חדש למשפחה.