פלנטה עם שמש כחולה

                  חלמתי חלום על טיול משעשע

אני ועוד שתי חברות נוסעות, לא יודעת לאן ועל מה, יוצאים, לא יודעת מאיפה ולאיפה. האור בחוץ חזק, אבל נעים. מסתכלת למעלה , רואה את השמש בצבע כחול, צבע יפה כזה, חי מאוד. אבל גם רואה מעל השמש איזה מכסה, כמו זכוכית, לא מבינה איזה מין שמש זה, למה צריך את המכסה. זה נראה כל כך מעניין, הוצאתי את מכשיר הטלפון הנייד שלי, רציתי לצלם. פתאום המכסה נעלם, אור חזק כמעט סנוור אותי, הורדתי את המצלמה, המכסה חזר… הבנתי, אסור לצלם, זה מעניין, חשבתי.

החברות קראו לי, הן כאילו לא ראו את המאור המוזר…

חשבתי, מעניין, איזה צמח יכול לגדול כאן עם השמש הזה… התבוננתי סביבי, ראיתי דשה בצבע בורדו עם חום… מתקדמים, לא יודעת למה, לא יודעת לאן. מרחוק ראינו איזה עיר, דווקא יפה מאוד, עם חומות בצבע תכלת. נכנסנו… איזה פלא, מלא עצים עם עלים בצבע ירוק, כהה מאוד, כמעת כחול, ופרחים בצבע בורדו. נכנסנו לאיזה בניין, חצר פנימי עם ערוגות פרחים, וורדים בצבע שחור עם עיטורי בורדו, כמה שהם היו יפים!!!

אחת מנשים התעכבה, אותי ואת החברה הנוספת הזמינו לאיזה חדר. חדר כמעט ריק, רק שולחן וחמש כסאות. ארבעה על יד השולחן, החמישי יותר קרוב לדלת. על הקיר תלויה תמונה עם פריחה וורודה…

אישה וגבר יושבים על יד השולחן. הם שואלים אותנו מי האחראית בייננו. הסתכלנו אחת על השנייה, היה ברור לנו שאנו שוות, אין שום ממונה על שלשתינו. שתקנו. אז שוב שאלו, אולי זאת שעדיין לא נכנסה, היא האחראית? שוב הסתכלנו אחת על השנייה וביחד הנהנו עם הראש: “כן”. רק בכדי שיפסיקו כבר עם השאלה המוזרה כזאת. פתאום אני רואה שבידי שתי לחמניות. הם שואלים למה אני מחזיקה לחם, האם אנו רעבות. מהנהנת להם שוב, כי השאלה מאוד משעשעת אותי. הם מזמינים אתנו לשבת ומסתכלים בפליאה שאנו מתיישבות על יד השולחן ומשאירים את הכיסא על יד הדלת ל-“ממונה עלינו”. אנו כמעט פורצות בצחוק, אבל נימוסים זה נימוסים, אסור לצחוק על המארחים.

בסופו של דבר אני מבינה שהפלנטה הזאת מלאכותית וגם המאור שעליה. ואלו האנשים שהגיעו לחבוש את החלק הזה של היקום ומאוד מתגעגעים לכדור הארץ, לנופים היפים, לצמחיה בכל מני צבעים ולשמש, עם הזריחות והשקיעות הנפלאות …

מעניין, אז איפה טיילתי בחלום?