תיאטרון ישראלי

כמה מהתיאטראות בארץ

האהל

בשנת 1925 נוסד בידי משה הלוי תיאטרון הפועלים ההסתדרותי “האהל”, שייעודו היה להביא הצגות איכותיות בפני ציבור הפועלים ולהציג מחזות בעלי זיקה סוציאליסטית-חלוצית-ציונית כולל מחזות בעלי רקע מקראי, המציגים מחזות מקראיים כמחזות מוסר סוציאליסטיים, למשל “ירמיהו” מאת שטפן צווייג ו”יעקב ורחל” מאת קרשנניקוב (שהועלה ב-1928 בתרגום אברהם שלונסקי). התיאטרון פעל עד לשנות ה-60, כשבין הצגותיו הידועות היה “החייל האמיץ שוויק” בכיכובו של מאיר מרגלית (1935). עוד נמנו עם שחקני האהל אברהם חלפי ויעקב איינשטיין. אחד מן המחזאים הבולטים שמחזותיהם המקויים הועלו ב”האהל” היה נחום בנארי. נתן אלתרמן התקין עבור האהל תרגומי מחזות מהשפה הצרפתית, בהם “החולה המדומה” ו”גם הוא באצילים” מאת מולייר.

-22 בינואר 2012, נחנך משכנה החדש של “הבימה” במעמד נשיא המדינה שמעון פרס, שרת התרבות והספורט לימור לבנת וראש עיריית תל

אביב-יפו, רון חולדאי. “הבימה” בניהולם של מנכ”לית התיאטרון אודליה פרידמן, סמנכ”ל התיאטרון בני צרפתי והמנהל האמנותי אילן רונן.

ההצגות הבולטות שהועלו מאז כניסת התיאטרון למשכנו החדש:

• מחזאות ישראלית עכשווית: “המאהב” (על פי א.ב יהושע), “יהוא” (גלעד עברון), “עשר דקות מהבית” (מאיה ערד), “אשה בורחת מבשורה” (על פי דוד גרוסמן), “פליישר” (יגאל אבן אור);
• מחזאות ישראלית קלאסית: “שלמה המלך ושלמי הסנדלר” (נתן אלתרמן וסשה ארגוב), “איש חסיד היה” (בעריכת דן אלמגור), “לא ביום ולא בלילה” (אברהם רז);
• מחזאות יהודית קלאסית: “מירל’ה אפרת” (יעקב גורדין), “אדם לא מת סתם” (על פי דבורה בארון), “סיפור פשוט” (על פי ש”י עגנון);
• מחזאות מודרנית בת זמננו: “פרסונה” (אינגמר ברגמן), “ערי מדבר אחרות” (ג’ון רובין בייטס), “משהו טוב” (איילין מרפי), “חיזור גורלי” (ג’יימס דירדן), “מה עושים עם ג’ני?” (דונלד ר. ויילד);
• מחזאות קלאסית: “הסוחר מוונציה”, “קוריולנוס” (ויליאם שקספיר), “הדה גאבלר” (הנריק איבסן), “החייל האמיץ שוייק” (ירוסלב האשק), “ליזיסטרטה” (אריסטופאנס), “הקמצן” (מולייר)^[, “אדיפוס המלך” (סופוקלס), “אבא גוריו” (על פי אונורה דה בלזאק), “לבד בברלין” (על פי הנס פאלאדה)^[26]“תמונתו של דוריאן גריי” (על פי רומן מאת אוסקר ויילד);
• מחזות זמר: “גבירתי הנאווה” (אלן ג’יי לרנר), “אוויטה” (טים רייס ואנדרו לויד ובר), עלובי החיים (אלן בובליל וקלוד מישל שונברג על פי הרומן מאת ויקטור הוגו).

‘תיאטרון פרינג

תיאטרוני הפרינג’ מעלים מחזות שאינם מוצאים את ביטויים בתיאטראות הממוסדים. בשנות החמישים היה זה “תיאטרון זירה”, אותו ייסד בתל

אביב מיכאל אלמז, שהתמחה במחזות מקוריים ודרמה אוונגרדיים (כמו “מחכים לגודו”). בשנות השבעים הוא ייסד את תיאטרון “המרתף”. ב-1969 ייסד אריה מרק את “תיאטרון פרגוד” בירושלים. בין תיאטרוני הפרינג’ המרכזיים כיום נמנים “תיאטרון הסימטה” ביפו ותיאטרון הפרינג’ בתל אביב וקבוצות תיאטרון כגון קבוצת רנה ירושלמי, תיאטרון קליפה, אנסמבל ציפורלה, תיאטרון נוצר ועוד.

צירים חשובים בתיאטרון השוליים בישראל הם פסטיבל עכו לתיאטרון אחר, המתקיים מאז 1980 ומהווה כר פורה לצמיחה ולהעשרה תיאטרונית חדשה ופסטיבלתיאטרונטו, המיועד להצגות יחיד, המתקיים בתל אביב מאז 1990.

בשנת 2006 הוקם בירושלים תיאטרון ייחודי ששמו המרתף. התיאטרון הוקם ביוזמת נערות מההוסטל בית הצברית בירושלים. במרתף ישנו בית-ספר למשחקהמאתר בני נוער במצבי סיכון, המחוננים בתחום אמנויות הבמה ומכשיר אותם להיות שחקנים מקצועיים. כיום פועלת במרתף להקה קטנה, מבוגרי בית הספר, שמצליחים לשלב את הכישורים שרכשו במהלך חייהם עם משחק מקצועי.

בקרב ערביי ישראל פועלים מספר קבוצות תיאטרון, כגון “התיאטרון הערבי-עברי ביפו”.

החל משנת 2005 מוענק פרס קיפוד הזהב למספר קטגוריות של תיאטרון הפרינג’.

ליא קניג

“שחקנית תיאטרון ישראלית, כלת פרס ישראל לתיאטרון (1987), מכונה “הגברת הראשונה של התיאטרון הישראלי.

אסף אשתר

 .שחקן וקומיקאי ישראלי .למד משחק בבית צבי (אחד מבתי הספר למשחק הגדולים בארץ) במחזור 1991.

לצערי, המשפחה שלי לא חובבת תיאטרון כמוני והם אף פעם לא לקחו אותי לראות הצגה בתיאטרון רפרטוארי.

 הפעמים היחידות שהלכתי לתיאטרון היו עם החוג שלי. שנה שעברה לכנו לראות את המחזמר “עלובי החיים” (אחד ממחזות הזמר המצליחים

בעולם) והשנה הלכנו לראות את המחזמר “סימני דרך” (מחזמר על סיפור חייה של המשוררת נעמי שמר). שני ההצגות הועלו בתיאטרון הבימה.