אסון הכרמל

בבוקר יום חמישי, 2 בדצמבר 2010 (א’ חנוכה תשע”א) הועברה אזהרה מהשירות המטאורולוגי אודות סכנת שריפות בשל תנאי מזג האוויר החל מהשעה 10 בבוקר למספר גורמים במערך הכבאות, אזהרה שהצטרפה לאזהרה קודמת שניתנה ביום שלפניו. בעקבות כך הוחלט בהתייעצות בוקר בין נציגי מערך הכבאות ונציג קק”ל להעמיד מטוסי כיבוי בכוננות החל מהשעה 12 בצהריים. בפועל לא הועברה ההוראה לחברות הפרטיות שהפעילו את מטוסי הכיבוי, ועל כן לא הועמדו המטוסים בכוננות.

בערך בשעה 11 לפני הצהריים, הוצתה השריפה ממערב לעספיא כנראה עקב רשלנות. דיווח ראשוני על השריפה הועבר כעבור כמה דקות על ידי מדריך טיסה שראה את השריפה מהאוויר ועל ידי תושב עספיא, וצוותי כיבוי ראשוניים מתחנת המשנה פארק הכרמל הגיעו למקום ב־11:26. כבר בראשית האירוע הוברר כי דרוש סיוע אווירי לכיבוי השריפה, ועל כן הועברה הוראה לחברות הפרטיות להכין להפעלה מטוסי כיבוי. בשל אי העברת ההוראה מהבוקר להציב בכוננות מטוסי כיבוי, הגיע המטוס הראשון לאזור השריפה רק ב־12:45, כמעט שעתיים לאחר פרוץ השריפה. עד 14:10 הצטרפו לפעולות הכיבוי 7 מטוסים נוספים.

במהלך אותו יום נשבו רוחות חזקות שליבו את האש וזו התפשטה במהירות לאזור נחל חיק, שמורת הר אלון, כלא דמון, שמורת הר שוקף וקיבוץ בית אורן, שניזוק קשות. בשריפה נפגעו גם אזור מלון יערות הכרמל, כפר הנוער ימין אורד, מחצבות קדומים, אזורחוות משמר הכרמל, ונחל אורן

במהלך היום הראשון לשריפה השתתפו בכיבויה כ-400 כבאים וכ-100 כבאיות. מאוחר יותר קרא ראש שירותי הכיבוי לכל כבאי הארץ להתייצב בזירה ולסייע למאמצי הכיבוי. מאמצי הכיבוי נערכו בעיקר בשעות היום, בעוד שבשעות הלילה הצטמצמו פעולות הכיבוי. גם הכיבוי האווירי נערך רק ביום, בשל אי התאמת המטוסים והמסוקים לפעולות כיבוי בלילה. כבר בערב הראשון להתפרצות השריפה דווח כי מלאי מטוסי וחומרי הכיבוי אינו מספיק, וממשלת ישראל פנתה בבקשות סיוע מהקהילה הבינלאומית.

עם פרוץ השריפה החלו כוחות הביטחון בפינוי התושבים מהאזור. אוטובוס שהוביל סוהרים שנשלחו לתגבר את פינויים של אסירי כלא דמוןנקלע לסופת אש בין מחצבות קדומים לבית אורן. האוטובוס נלכד באש ונשרף. נהגו ו-37 מבין ארבעים נוסעיו, רובם צוערי קורס הקצינים של שירות בתי הסוהר, נספו. באסון זה נספו גם שלושה כבאים (אחד מהם נער צופה אש), ושלושה קציני משטרה, שניסו להציל את נוסעי האוטובוס הבוער

לקראת הערב הוחלט לפנות את היישובים ניר עציון, עין הוד, כפר הנוער ימין אורד, עין חוד, מגדים, החותרים וחלקים משכונת דניה שבחיפה ומטירת כרמל הסמוכים לחורש הבוער. מוקדם יותר פונו כפר סיטרין, כלא 6, בית סוהר כרמל, המרכז לבריאות הנפש טירת הכרמל ומחנות צה”ל באזור. אוניברסיטת חיפה פינתה את כל הסטודנטים מוקדם יותר, ובשטחה הוקם חפ”ק של משטרת ישראל, שירות בתי הסוהר, מגן דוד אדום, שירותי כבאות והצלה וצה”ל. אל החפ”ק הגיעו גם ראש הממשלה בנימין נתניהו והשר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ’. לקראת ערב נחסם לתנועה כביש 4 באזור השריפה, ולמחרת, ביום שישי 3 בדצמבר, נסגר גם חלקו הצפוני של כביש 2 לזמן קצר.

בשל האסון הכבד הקצה צה”ל שני גדודי הצלה, מסוקי פינוי ותאורה, רכבי כיבוי תעופתיים מבסיס רמת דוד וכן מכליות מים ודחפורים שינסו להשתלט על השריפה ולבלום אותה. כטב”מים של צה”ל עקבו וניטרו את השריפה ודחפורי די-9 גילחו קווי צמחייה ועקרו עצים במטרה למנוע מהאש להתפשט. בנוסף, דחפורים ופלסים של חיל ההנדסה הקרבית פרצו את הדרך לכבאיות על מנת שיוכלו להיכנס לעומק השטח, וסייעו בכיבוי האש. כך למשל הצילו מפעילי הצמ”ה את מלון יערות הכרמל משריפה ברגע האחרון כאשר עקרו עצים בוערים ליד המלון עם דחפורי ה-D9 המשוריינים. לקליטת הסיוע הבינלאומי שימש בסיס רמת דוד של חיל האוויר.

בשבת, 4 בדצמבר נרשמה הצלחה חלקית בכיבוי האש. אל מאמצי הכיבוי הצטרפו באותו יום שני מטוסי כיבוי גדולים רוסיים מדגם איליושין IL-76. רק לאחר מכן הותר לתושבי טירת כרמל, שכונת דניה בחיפה, כפר גלים, החותרים ומגדים לשוב לבתיהם. לקראת שעות הערב דיווחו הכבאים כי כמה ממוקדי האש נמצאים בדעיכה, אך נותר חשש מפני רוח חזקה שעלולה ללבות את האש.

בצהרי יום ראשון, 5 בדצמבר הדליקות שככו, ולקראת שעות הערב המוקדמות סיור אווירי של המשטרה הבהיר כי לא נותרו מוקדי אש משמעותיים וכי הושגה שליטה על האש לאחר 77 שעות מאבק. תושבי עין הוד, עין חוד וניר עציון וימין אורד הורשו לשוב לבתיהם. בימין אורד שננטשה, ובעין הוד- לא היו כוחות כיבוי, ובתים רבים נשרפו. בשעות הערב של אותו היום נמסר על כיבויה הכמעט מלא של השריפה.

פעולות הכיבוי מהאוויר ומהקרקע הצריכו תיאום לוגיסטי מורכב. בכיבוי האווירי השתתפו עשרות מטוסים ומסוקים שהטילו כ-9,000 טון מים.

על חיל האוויר הוטלה משימת הכיבוי מהאוויר על כל משמעויותיה – קליטת מטוסי הכיבוי הזרים, תכנון ושליטה ביעפים שביצעו מטוסים אלה וניהול התנועה האווירית במרחב האווירי שמעל אזור השריפה.

עוד ביום השריפה הראשון, חוקרי כיבוי האש קבעו שמדובר בשריפה שמקורה בידי אדם. תחילה נחשד שמקורה במזבלה בלתי חוקית ליד עוספיה, ומאוחר יותר באותו היום נעצרו שישה נערים מעוספיה בחשד להצתה. שניים מהם הפכו לחשודים עיקריים במעשה. תחילה הואשמו בהריגה, אך מאוחר יותר הובהר שמדובר ברשלנות לגבי אש שפשטה מעישון נרגילה. ואולי גם סיגריה שנזרקה. כשנה לאחר מכן התיק נגדם נסגר מחוסר ראיות לגבי תפקידם המדויק של החשודים בהצתה, מכיוון שהוא נסמך על הודאתם שלא תאמה את ממצאי כיבוי האש לגבי מקור השריפה, או הוטתה בידי גורמים שונים. בית המשפט קבע עם זאת שהוברר כי לא הייתה הצתה^[5].

זמן קצר קודם לכן פרצו שריפות בגליל התחתון והעליון שהיו כתוצאה מהצתה. ברשות הפלסטינית באותה תקופה וכן בשם ארגוני איבה שונים הופצה תעמולה שקראה “להבעיר את האדמה תחת רגלי הכובשים”^[14]

באתר לאטמה פורסם שיר סאטירי המתייחס להתעלמות התקשורת מהפרסומים באותה תקופה אודות “חשד מבוסס” להצתה מכוונת בידי צעירים ערבים^[15].