מבוא
בעבדותי אני מתכוון לחקור את עברי ואת עבר משפחתי.
תוך כדי הכנת העבודה אוכל ללמוד על שורשיה של משפחתי, על חייהם של הוריי, סביי וסבתותי.
מה שמעניין אותי במיוחד זה לדעת איך עברה הילדות של הוריי, סביי וסבתותי.
אני מצפה ללמוד מהעבודה על האנשים שאני לא מכיר מהמשפחה למשל כמו הסבא רבא שלי ועוד…
פרק ראשון
חלק ראשון: תעודת זהות
שמי הוא עידן:
השם עידן מגיע מן המקרא ומוזכר בו כתיאור לתקופת זמן ממושכת, עונה, דור וכו’. השם מוזכר גם בתנ”ך בספר דניאל: “וְיִסְבַּר, לְהַשְׁנָיָה זִמְנִין וְדָת, וְיִתְיַהֲבוּן בִּידֵהּ, עַד-עִדָּן וְעִדָּנִין וּפְלַג עִדָּן”.
פירוש שם על נצחיות הבריאה, נצחיות ההיסטוריה המשפחתית/חברתית ומייצג גדולה רבה, אנרגיות חזקות ורוחניות ועוצמה קדושה ומיוחדת.
מי שבחר את השם מבן ההורים שלי זה אבא שלי, הוא הציע שיקראו לי עידן ואמא שלי אהבה מאוד את השם הזה אז הם החליטו לקרוא לי עידן.
השם עידן נבחר עבורי כיוון שתקופת ההריון הייתה מלווה בחששות ומתח רב בשל תוצאות לא ברורות במסגרת מעקב ההריון שעברה אימי.
זו הייתה תקופת הריון שנדמה והייתה ארוכה יותר מ-9 חודשים בשל המתח הרב שהיו בו הוריי.
כשנולדתי השמחה הייתה גדולה כי האופטימיות שניסו לשמור עליה הוריי בתקופת ההריון הפתיעה לטובה, לכן נקראתי “עידן” כי פירוש השם הוא גם תקופה ארוכה ומיוחדת.
היו עוד אפשרויות לשמות בשבילי כמו: ליאור או עמית.
השם שנבחר בשבילי בסוף (עידן) זה שם עברי.
כשההורים שלי הודיעו לכל המשפחה שיקראו לי עידן המשפחה אמרה שזו בחירה מצויינת ושזה שם מאוד יפה.
לאימי קוראים מירה ולאבי קוראים גלעד, לאחי הקטן קוראים יונתן ולאחי הגדול קוראים דניאל.
נולדתי בתאריך: 5.4.2005, כ”ה באדר ב’ תשס”ה.
האירועים החשובים בחיים שלי הם:
- הולדת אחי הקטן (31.10.2007)
- מעבר ממשפחתון לגן “בית הילדים”, שם הייתי שלוש שנים. (1.9.2008)
- המעבר מהגן חובה לכיתה א’ (1.9.2011)
- המעבר בכיתה ד’ מלימודים בבית ספר דתי לבית ספר חילוני. (1.9.2014)
- המעבר מבית ספר יסודי לחטיבת ביניים. (1.9.2017)
- חגיגת הבר מצווה. (12.3.2018)
פרטים מזהים:
מראה:
גובה: 1.67
משקל: 53 קילו
צבע שיער: חום בהיר
צבע עיניים: חום בהיר
תכונות אופי:
טוב לב
חרוץ
משקיען
תחרותי
חברותי
אכפתי
אחראי
ישר
אמין
אוהב לעזור
שעות הפנאי:
התחביבים שלי הם להיפגש עם חברים, לשחק כדורגל, לשמוע מוזיקה ולשחק בסוני (כגון פיפא ועוד…).
התחביבים האלה לא ממש תורמים לי באיזו שהיא צורה, הם פשוט גורמים לי לתחושה של שמחה וכיף.
פרק ראשון- חלק שני
פרק בחירה
קולאז’ שלי:
בחרתי בתמונה זו כי אני אוהב להיפגש עם חברים ולשחק כדורגל.
בחרתי בתמונה זו כי אני אוהב לשחק בסוני בעיקר עם חברים.
בחרתי בתמונה זו כי אני אוהב לשמוע מוזיקה ובעיקר אני אוהב לשמוע את אייל גולן.
ארגז הכלים שלי:
הערכים החשובים לי הם ערכי הכבוד האמון:
לדעתי, אם תשמור על כבוד ואמון בין הסובבים אותך כולם יאהבו אותך או לפחות יכבדו אותך.
אני חושב שאם אתה מכבד אחרים אין סיבה שאחרים לא יכבדו אותך.
פרק שני
ראיונות
- מהו ומה מקורו של שם המשפחה?
אבא:
“שם המשפחה הוא מזרחי.
כשסבי וסבתי ומשפחתו של אבי עלו ארצה בשנות ה-50 מכורדיסטאן משרד הפנים בארץ רשם את שם משפחתם כמזרחי.
לאבי לא זכור שם המשפחה המקורי, ולדבריו השם מזרחי ניתן בארץ לכל המשפחות שבאו מאזורים מזרחיים כארצות המזרח התיכון ובמקרה שלנו כרורדיסטאן.”
-
האם היו לך שמות קודמים? אם כן, מדוע הוחלפו?
אבא:
כפי שציינתי בתשובתי לשאלה הראשונה, בארץ שונה השם המקורי למזרחי.
- אמא, מה היה שם משפחתך הקודם לפני נישואייך לאבא? מה משמעותו ומה מקורו?
אמא:
“שם משפחתי לפני נישאויי הוא דהוקי.
מקור השם הוא “דהוכ”, הוא אחד מהמחוזות בעיראק וממוקם בצפון עיראק ותופס חלק מהשטח המכונה כורדיסטאן העיראקית, שם חיו משפחתו של אבי.”
- כיצד הכרתם? היכן ומתי נישאתם? איך הייתה החתונה?
אמא:
“בשנת 1998 הכרנו במהלך לימודי “הנדסת תוכנה”, היינו סטודנטים באותה הכיתה.
בתאריך ה-20/3/2000 נישאנו בחתונה מרגשת ויפה באולמי “ורסאי”.
- כמה אחים ואחיות לכל אחד מכם? מתי ואיפה הם נולדו?
אמא:
“יש לי שני אחים ואחות.
האח הבכור שמו יובל, תאריך לידתו ה-9/8/1973, מקום לידתו בבית החולים “משגב לדך” בירושלים.
אחותי הצעירה ממני שמה אודליה, תאריך לידתה ה-18/2/1979, מקום לידתה בבית החולים “משגב לדך” בירושלים.
אחי, בן הזקונים, שמו מוטי, תאריך לידתו ה-19/5/1982, מקום לידתו בבית החולים “משגב לדך” בירושלים.”
אבא:
“יש לי אח ואחות.
אחותי הבכורה שמה זהבית, תאריך לידתה ה-22/5/1973, מקום לידתה בבית החולים “הדסה עין-כרם” בירושלים.
אחי בן הזקונים שמו יניב, תאריך לידתו ה-9/3/1983, מקום לידתו בבית החולים “שערי צדק” בירושלים.”
- מה הייתה שפת הדיבור בביתכם?
אמא:
“שפות הדיבור שהיו נהוגות בביתי הן לרוב עברית והורי לעיתים היו משוחחים ביניהם בשפה הכורדית.”
אבא:
“בביתי שפת הדיבור הנהוגה הייתה עברית.”
- על ההורים: מה עיסוקכם? האם יש לכם תחביבים? מה אתם אוהבים במיוחד?
אמא:
“אני עובדת כאחות במחלקה הנוירולוגית וביחידת שבץ מוחי בבית החולים
“הדסה עין-כרם.”
תחביביי הם: מוסיקה, קריאת ספרים, צפייה בסרטים, צפייה במופעים בתאטרון, פעילות גופנית כגון הליכות.”
אני אוהבת במיוחד קריאת מאמרים ומחקרים בתחום הרפואה.
אבא:
“אני עובד כנציג מכירות ב”קבסו חנות תאורה”.
תחביביי הם: טיולי שטח, טרקטורונים וגי’פים וצפייה בהצגות בתיאטרון.”
-
האם יש לכם חוויות מיוחדות לספר?
אמא ואבא:
“בשנת 2000 ירדנו לחגוג את המילניום עם חברים באילת, ארגנו מסיבה שהייתה מאוד שמחה ומושקעת, נתנו מתנות אחד לשני, למחרת יצאנו לטיול ג’יפים והתארחנו בלילה במאהל בדואי, האווירה הייתה שמחה מאוד וגדושה בחוויות מאוד טובות.“
- האם יש לכם סיפורים מיוחדים לספר עלי? כיצד נולדתי ואיפה? כיצד חגגתם את לידתי?
אמא ואבא:
“נולדת בתאריך ה-5/4/2005, בלידה רגילה בית החולים “הדסה עין-כרם”, היית תינוק יפה ושמנמן.
חגגנו את ברית המילה שלך באולמי יסמין בנוכחות המשפחה הקרובה והמורחבת, הסנדק היה סבא שמעון (אבא של אבא), היה אירוע מרגש ושמח מאוד.
ההריון היה מלווה במתח רב כיוון שבאחת הבדיקות נצפתה רגל שמאלית עקומה.
היה חשד ל-CLUB FOOT ובעקבות כך עברתי לא מעט בדיקות לגילוי חלילה מומים נוספים וכן בדיקות גנטיות, היה מתח רב במהלך ההריון כולו כשבסופו של דבר התבצעה בדיקה שאישרה כי העובר בריא לחלוטין.
נולדת בריא, תודה לאל, עם רגל שנזקקה לגיבוס במהלך חודש הימים הראשון עקב עקימות שנוצרה מלחץ ברחם.
כתינוק בלטת בשקט וברוגע, לעיתים היה נדמה כי אין תינוק בבית.”
-
מה אתם מאחלים לי לשנת המצוות?
אמא ואבא:
“אנו מאחלים לך שנים רבות וטובות, שופעות בריאות, אושר, נחת לנו ממך ולך מאיתנו, והמוני הצלחה בכל מעשי ידיך ובאשר תפנה, שהאור והשמחה ילוו את חייך, שאלוקים ינחה אותך תמיד להלך בדרכים טובות וישרות, שיגן על צעדך וישמור עליך מכל משמר.”
פרק שלישי
” ארץ המוצא – מאין באה משפחתי? “
תולדות משפחת אימי:
סבתי ומשפחתה:
סבתי, נעמה דהוקי ובשמה לפני החתונה נעמה יששכר, נולדה בכורדיסטאן בתאריך ה-1/9/1949 כיום בת 69 ,עלתה עם הוריה, שתי אחיותיה ושני אחיה ארצה מהעיר עמאדיה שבצפון כורדיסטאן בתחילת שנות ה-50 במבצע “עזרא ונחמיה” (העלאת יהודי בבל).
סבתי היא בת הזקונים ועלתה ארצה כשהיא תינוקת בת 4 חודשים.
עולי ארצות האיסלם, ביניהם כורדיסטאן, הובאו לישראל על-ידי פעילי הסוכנות היהודית ואנשי המוסד לעלייה ב’.
אימי היא דור ראשון בארץ.
ההנהגה בארץ בשנות ה-50: ראש הממשלה דוד בן-גוריון, נשיא המדינה חיים ויצמן.
סבתי ומשפחתה התיישבו במושב באצבע הגליל, הנמצא בין מטולה וקריית שמונה המוכר בשם כפר יובל.
סבתי ומשפחתה ביחד עם פליטי ירושלים העתיקה ממוצא כורדי ייסדו את המושב.
הענפים העיקריים מהם התפרנסה במושב משפחת סבתי הם לולי תרנגולות, מכלאה לצאן, רפת לפרות, מטעי פירות הדר וחקלאות.
הקליטה בארץ הייתה טובה וצלחה בשל העיסוק הרב להתיישבות יהודית בנחלה יהודית, משפחתה של סבתי דתיים, סבא רבא שלי היה רב גדול בקהילה בכורדיסטאן והוא ערג בשקיקה לעלות לארץ הקודש.
כשירדו מהמטוס מעיראק ודרכו על אדמת ישראל סבא רבא שלי נשק לאדמה והוא והמשפחה נשאו תפילת הודיה בקול רם וחנוק מבכי, ההתרגשות הייתה עצומה אחרי שנים של כמיהה לעלות למדינת היהודים.
בארץ המשיך סבא רבא שלי לעסוק בלימוד התורה והגמרא לילדי המושב ובמקביל ניהל את ענף הלול והחקלאות לפרנסת המשפחה.
סבתא רבא הייתה עקרת בית.
סבתי ואחיה גדלו עם ילדי כפר גלעדי מהקיבוץ הסמוך למושב כפר יובל וניהלו חיי חברה תוססים באווירה ארץ-ישראל.
הם כולם למדו בבית הספר החקלאי “מקווה ישראל”, אשר הכשיר בני נוער להתיישבות העובדת במושבות, במושבים ובקיבוצים.
אהבתם לארץ ולייסודה והקמת יישובים בה בערה במשפחתה של סבתי והם פעלו רבות למען זאת.
בשנות ה-60 עזבו חלק ממשפחתה של סבתי את המושב ועברו לגור בירושלים.
בשנת 1970 עברה סבתי בגפה להתגורר בבית אחיה שבירושלים.
המעבר היה קשה מאוד עבור סבתי שאהבה מאוד את חיי המושב והקיבוץ והתקשתה להסתגל לחיים בעיר גדולה.
סבתי עסקה כמנהלת חשבונות במס’ חברות גדולות וכעת היא פנסיונרית.
סבי ומשפחתו:
סבי, משה דהוקי נולד בארץ בתאריך ה-19/7/1945 , כיום בן 73, הוריו ומשפחתו נולדו בכורדיסטאן ועלו ארצה מהעיר עמאדיה שבצפון כורדיסטאן עוד לפני הקמת המדינה בשנת 1930 והעלייה ארצה היתה על גביי חמורים ובהליכה רגלית.
לסבי שלושה אחים ושתי אחיות, סבי הוא בן הזקונים שנולד בארץ.
סבי הוא דור שני בארץ.
סבי נולד בעיר העתיקה בירושלים והתגורר עם משפחתו ברובע היהודי.
השכנות ברובע היהודי הייתה מלאה אחווה ואהבה האחד לשני, לסבי זיכרונות מאוד טובים על חיים פשוטים אך מלאי אהבה וטוב.
המצב הכלכלי בארץ היה קשה, תקופת צנע וסבי מספר על עמידה בתור לקבלת מנות מים ואוכל לפי מספר תלושים שהוקצו לכל משפחה.
הרובע היהודי במלחמת העצמאות היה תחת מצור ובסופו של דבר נכבש בידי כוחות משולבים של ערבים ועל היגיון הערבי והתושבים היהודים פונו למערב העיר שנותר בידי ישראל.
משפחתו של סבי עברו להתגורר בשכונת קטמון הישנה שם גדל והתחנך סבי עד לחתונתו.
סבי התחנך בבית הספר הממלכתי דתי “בית יעקב”.
סבא רבא שלי עסק בגננות ואף טיפח גינה גדולה ויפה משלו.
סבתא רבא שלי הייתה עקרת בית.
בשנת 1951 עברו סבי ומשפחתו עם עוד מספר משפחות כורדיות לייסד את “כפר יובל” שבגליל העליון ושם הכירו משפחת סבי וסבתי והתחברו יחדיו.
בשנת 1956, לאחר מלחמת “סיני”, חזרו סבי ומשפחתו להתגורר במושבה הגרמנית.
סבי וסבתי, שמשפחתם הכירה בייסוד המושב “כפר יובל”, נפגשו בירושלים והתחתנו בשנת 1972.
סבי היה מנהל מעבדה ב”מכון התקנים הישראלי” וכעת הוא פנסיונר.
מידע כללי:
ארץ המוצא של משפחת סבי וסבתי הוא כורדיסטאן, מהעיר עמאדיה השוכנת מצפון לכורדיסטאן.
היא עיר השוכנת על הר גבוה בצפון עיראק, סמוך לגבול טורקיה.
שני חלקים בעיר – העליונה בראש ההר מוקפת חומה והתחתונה במדרון ההר ובשני חלקיה התקיימו קהילות יהודיות.
עד המאה ה-19 הייתה עמאדיה הקהילה החשובה בקהילות כורדיסטאן, והייתה בה ישיבה גדולה בה למדו תלמידים ממצרים, מקושטא ומארץ ישראל.
בעקבות מלחמות וכיבושים שהתחוללו בעיר הורע מצבם של היהודים, ומהקהילה הגדולה נותרו כ-400 איש, כולם עלו לישראל בתחילת שנות ה-50.
משפחת סבי וסבתי היו רבנים ותלמידי חכמים.
הייתה בעמאדיה ישיבה שיצאה לה מוניטין במזרח. היא משכה אליה תלמידים שוחרי-תורה ממצרים, ארץ-ישראל וקושטא.
יהדות כורדיסטאן כפופה הייתה למרכז הדתי שבבגדאד, שממנו יצאו הוראות בענייני דת ורוח.
העיסוקים האופייניים של יהודי כורדיסטאן, המבדילים אותם מיתר היהודים שבמזרח, הם גידול צאן ובקר ועבודת האדמה.
הכורדים בכורדיסטאן בחלקם חיו חיים פשוטים וחלקם היו סוחרים עשירים.
יש לציין לשבחם של יהודי כורדיסטאן, שלא נטמעו בין שכניהם, החזיקו במורשת אבות, שמרו שבתות ומועדים ולא נהגו בנישואי תערובת.
השפה הנהוגה הייתה ארמית.
לבוש הגברים התאפיין בחבישת מצנפת גדולה לראשם, שמסביב לה מטפחות צבעוניות. שרוולי הכותונת רחבים וארוכים. מכנסים רחבים עם שיפולים מאורכים באמצע והם צרים ומהודקים למטה. על המתנים חגורה רחבה.
הנשים היו לובשות כתונת פסים ארוכה, וראשיהן עטופות במין בגד רחב. שערות ראשיהן השחורות כעורב תלויות בקווצות תלתלים על כתפותיהן, הן היו מקשטות את זרועותיהן, ידיהן ורגליהן בצמידים וטבעות זהב וכסף, וחלקן נושאות נזמי אף הנוגעים על פיהן.
המאכלים המיוחדים במשפחת סבי וסבתי הם סוגים רבים של קובה ולחם קאדה הממולא גבינה, עלי גפן ממולאים וסוגי אורז עם צמחים שצמחו בכורדיסטאן.
מנהג מיוחד שהיה מקובל במשפחה בכורדיסטאן היה בעת הקציר להניח פאה ליתומים ואלמנות.
בלט מאוד במשפחה מנהג השמות בכורדיסטאן בו הבן נקרא על שם סבו והבת על שם סבתה.
באסרו חג של פסח חגגה העדה הכורדית את הסהרנה, שהוא חגג עממי אביבי במהותו.
חגיגות הסהרנה מתאפיינות בהילולה גדולה, מפגש של חברי הקהילה בטבע לסעודות, תרומות, שירה ונגינה על תוף – דולה וחליל – זורנה.
במשפחה המורחבת של סבי וסבתי משתתפים צעירי המשפחה בלהקת המחול הכורדית עד היום ומופיעים ברחבי הארץ ובעולם.
היחסים בין הכורדים היהודים לכורדים המוסלמים בשנות ה-40 וה-50 היו של שלום ואהבה ששוררים עד היום בקשרים הדוקים שמנהלים ארגון הכורדים בישראל עם ארגון הכורדים המוסלמים.
כיום, הכורדים והיאזידים נמחצים בצבת סונית-שיעית, ונבגדים שוב על-ידי המערב. אך יחסיהם עם ישראל מתבלטים לטובה.
מתקיימות הפגנות תמיכה של ארגון כורדיסטאן בישראל לטובת הקמת מדינה כורדית עצמאית.
תולדות משפחת אבי :
סבתי ומשפחתה:
סבתי ז”ל אסתר מזרחי, ובשמה לפני החתונה אסתר וורשבסקי, נולדה בארץ בעיר ירושלים בתאריך ה- 6/4/1951, תאריך פטירתה והיא בת 65.
לסבתי אחות אחת בשם רחל.
סבתי היא בת הזקונים במשפחתה.
הורי סבתי עלו ארצה מפולין בשנת 1945.
סבתי התגוררה עם הוריה ואחותה במרכז העיר ברחוב “קינג ג’ורג'” והייתה בת למשפחה אמידה מאוד.
ושירתה בצה”ל כמזכירה בחיל האוויר.
מידע כללי:
יהדות פולין הייתה הקהילה הגדולה ביותר בקהילות עם ישראל בתפוצות משלהי תקופת ימי הביניים ועד השואה.
ההיסטוריה בת למעלה מ-1000 השנים של היהודים בפולין כוללת תקופות של סובלנות ופריחה דתית ותרבותית, לצד תקופות של אנטישמיות קשה, רדיפות, פרעות וגירושים, ששיאן היה השמדתה הכמעט מוחלטת במלחמת העולם השנייה.
ערב מלחמת העולם השנייה יהדות פולין הייתה הגדולה בתפוצות אירופה ומנתה כ-3.4 מיליון נפש, בתום המלחמה רק כ-50,000 – 120,000 יהודים פולניים, כך שמעל ל- 90% מיהודי פולין נרצחו בשואה.
מרבית יהודי פולין התגוררו בעיירות ועסקו במסחר ובמלאכה, מיעוט התגוררו במפוזר באיזורים כפריים, חכרו אחוזות ותחנות, ועסקו בגביית מיסים.
באופן מסורתי עסקו יהודי פולין בכספים, חלפנות והלוואות, מסחר ומלאכה.
פולין המודרנית והדמוקרטית של היום, נטולת יהודים כמעט לחלוטין, עדיין עוסקת בהנצחת יהודיה שאינם עוד.
זכר ומורשת יהדות פולין מונצחת בהבלטה במקומות רבים.
בין מדינת ישראל ורפובליקת פולין מתקיימים יחסיים דיפלומטיים מלאים, נכון לשנת 2017, וזאת יחד עם קשרים כלכליים ותרבותיים ענפים בין שתי המדינות.
לישראל יש שגרירות רשמית בוורשה ולפולין בתל-אביב.
עם זאת, יחסי המדינות עברו טלטלות רבות לאורך השנים כאשר למקומה הנרחב של פולין במסגרת השואה יש השפעה רחבה על היחסים בין השתיים.
הלבוש שהיה נהוג אצל יהודי פולין הם פריטי לבוש שהיו בשימוש האצולה הפולנית.
הגברים לבשו ג’ובה שזהו מעיל עליון שנהוג היום אצל חסידי ירושלים.
הנשים לבשו שמלות אצולה וחבשו כובע או מטפחת לראשן.
המאכלים שהיו נהוגים בבית סבתי הם: רגל קרושה, גפילטע פיש וקוגל.
סבי ומשפחתו:
סבי, שמעון מזרחי נולד בארץ בתאריך ה-21/9/1949, כיום בן 73, הוריו ומשפחתו נולדו בכורדיסטאן שבחבל פרס.
סבי הוא אחד מ-11 אחים ואחיות.
סבי נולד בארץ בעיר ירושלים והתגורר עם משפחתו בשכונת הכורדים שבסמוך לשוק מחנה יהודה.
ילדותו זכורה לו כטובה מאוד, חיים פשוטים אך מלאים שמחה ואהבה אחד לשני במשפחה.
סבא רבא שלי אהב מאוד את ארץ ישראל ולכן החליט לעלות אליה מכורדיסטאן,
והוא שילם הרבה מאוד כסף כדי שיסייעו לו להגיע לארץ ישראל.
כשהגיעו משפחת סבי לארץ הם התרגשו מאוד כי זה היה החלום הכי גדול שלהם, לכן כשהגיעו ארצה סבא רבא שלי היה אחד האנשים שעבדו לבניית הארץ.
משפחת סבי התגוררו בכפר בוקעאן בכורדיסטאן בחבל הארץ הפרסי, המצב הכלכלי היה מאוד לא טוב והם היו עניים מאוד.
ילדות אחיו היתה קשה והיחסים עם השכנים הלא יהודים לא היו טובים במיוחד.
הוריו חינכו, הן בארץ והן בכורדיסטאן, את סבי ואת אחיו ביד קשה, הם חינכו אותם לעבוד קשה כדי להצליח, חינכו אותם למוסר עבודה גבוה, כיבוד ההורים והזולת.
אבי שירת כחייל קרבי בחטיבת “גולני”.
לאחר חתונתו, סבי פתח עסק למכירת פרחים לפרנסת המשפחה.
כיום סבי פרש משוק העבודה ומתעסק כגבאי בבית הכנסת שבו הוא מתפלל כ-40 שנה בשכונה בה הוא מתגורר ברמת אשכול.
מידע כללי:
סבי מצד האבא שורשיו הם מכורדיסטאן ולכן המידע הכללי לגביי ארץ מוצא, מאכלים ולבוש שכתבתי על סבי וסבתי מצד אימי רלוונטיים גם לכאן.
משפחת סבי עלו ארצה מכורדיסטאן שבחבל פרס, הם התגוררו בכפר בוקעאן.
הלבוש המסורתי היה גלימה מיוחדת, וצעיף מלופף על הראש.
המאכלים המסורתיים היו קובה ויפרח.
אחד מהמנהגים במשפחת סבי היה שבשמיני עצרת נהגו להדליק את כל האורות בבית והיו מניחים בתוך קערה זהב וירק.
בזמנו היחסים עם הכורדים – המוסלמים היו טובים מאוד והיחסים האלה נשארו ונשמרו עד היום.
פרק רביעי
“משפחתי ומסורת ישראל”
במשפחתי יש כמה וכמה מנהגים:
בימי הולדת אנו נוהגים ללכת למסעדה שבוחר בה ילד היום הולדת ולאחר מכן הוא גם בוחר באטרקציה מיוחדת כל המשפחה חוגגת לכבודו.
את השבת משפחתי נוהגת לקבל בכך שאנו עושים בערב יום שישי קידוש ושרים שירי שבת.
לאחר ארוחת שישי אנו נוהגים לצפות בסרט או לצפות בסדרה ישראלית מצחיקה, אמא ואבא מגישים לשולחן שתייה חמה ועוגה, פירות וקינוחים ופיצוחים וזה הוא זמן איכות מהנה של כולנו ביחד.
את החגים אנו נוהגים לקבל אצל הסבים והסבתות, לפעמים מצד אמא שלי ולפעמים מצד אבא שלי כשכל אחד מהצדדים חוגג מעט באופן שונה.
כשאנחנו מקבלים את החגים אצל הסבים והסבתות זה תמיד עם עוד בני משפחה מהמשפחה המורחבת.
בחג הפסח שהוא חג “גדול” בדרך-כלל כל המשפחה המורחבת מגיעה לבית הסבא והסבתא, כל שנה אצל צד אחר, וההנאה היא גדולה יותר ביחד.
את חג הסוכות אנו נוהגים לחגוג אצל דודי, אח של אימי, מידי שנה.
בחגים, כגון: חנוכה, פורים וטו בשבט, אנו נוהגים לחגוג אצל סבי, אבא של אבי, כשימים אלו מוזכרים בטקסים מיוחדים שמעביר סבי, למשל: על פירות הטו בשבט מתחיל סבי במתן הסבר על מהות הברכה, מקום גידול הפרי ונושא עימנו שיר לכבוד הפרי וכך לכל פרי שעל השולחן.
מאכל מסורתי, חגיגי ומשפחתי + מתכון:
המאכל המסורתי שאותו אנו נוהגים לאכול זה לחם קאדה.
הלחם הזה הוא לחם טעים במיוחד, שבתוכו יש תערובת של גבינות ומקורו בכורדיסטאן, שם הסבתא רבא שלי נהגה להכינו על גחלים ודווקא (מחבת כמו ווק הפוכה).
מצרכים:
הבצק:
-
קמח לבן (1000 גרם)
-
שמרים יבשים (17 גרם)
-
סוכר ( 30 גרם)
-
מלח (כפית שטוחה)
-
חמאה רכה (50 גרם)
-
מים פושרים (660 מ”ל)
-
שמן קנולה (60 מ”ל)
המילוי:
-
בולגרית מעודנת 5% (200 גרם)
-
פיראוס – חמד לייט 5% (250 גרם)
-
גבינה צהובה מגורדת (300 גרם)
-
ביצה – large
-
גבינה לבנה 5% (20 גרם)
-
גבינת קוטג’ 5% (20 גרם)
-
מלח – 0.5 כפית שטוחה (לא חובה, לפי הטעם)
-
פלפל שחור – 0.5 כפית שטוחה (לא חובה, לפי הטעם)
אופן הכנת הקאדה:
-
הכנת הבצק: לנפות את הקמח, להוסיף את השמרים ולערבב עם כף.
-
להוסיף את הסוכר, לערבב עם הכף ולהכניס את שאר חומרי הבצק.
-
לערבל את כל מצרכי הבצק במיקסר במשך כ-4 דקות, (ניתן גם ללוש ידנית). המים צריכים להיות פושרים ולא קרים (חשוב!) ולהתחיל עם 2.5 כוסות (להוסיף לפי הצורך, תלוי בקמח).
-
להתפיח את הבצק למשך כחצי שעה/שעה עד להכפלת הנפח.
-
לאחר שהבצק תפח יש לחלק אותו לכדורים (מק”ג קמח יוצאים כ-20-25 קאדה בינוניים)
-
לשמן את משטח העבודה, להכין צלוחית עם שמן ובכל עיגול בצק להרטיב את היד עם מעט שמן ולפתוח את הבצק.
(ניתן להכין בגרסה פחות שמנה עם קימוח המשטח ולמלא כרגיל רק בלי שמן.
גם בגרסה הזאת לא מטגנים במחבת עם שמן).
-
כל כדור בצק למלא במילוי הגבינות (לרסק עם מזלג את הגבינות הקשות ולערבב), המילוי נעשה כמו מילוי קובה, (עושים בור בבצק, מכניסים מילוי, סוגרים ומגלגלים).
-
לאחר סגירת הכדורים עם המילוי לרדד כל כדור עם מערוך לעיגול בינוני, (גם אם נפתח קצת או נקרע לא קורה כלום, הגבינה פשוט תצא קריספית וחרוכה וזה טעים).
-
להעביר את הקאדה למחבת (אין צורך לשמן את המחבת בכלל), לטגן במחבת עד ההשחמה הרצויה.
והרי לכם קאדה כורדית – בתיאבון 🙂
פרק חמישי
“תמונות מספרות”, “חפצים מספרים”, “מסמכים אוטנטיים מספרים”
החפץ שלי שנשמר מדור לדור הוא “ספר דורות”.
הספר הזה הוא ספר מיוחד, הוא ספר שבו כתוב “עצי משפחה” של המשפחה הרחוקה שלי.
כשמישהו ממשפחתנו מעוניין להיזכר במשפחתו הרחוקה או סתם לקרוא על אנשים מהמשפחה שהוא לא מכיר הוא פותח את הספר על האנשים שהוא רוצה לדעת עליהם מידע וקורא.
חלק ראשון – ת”ז לחפץ:
- שם החפץ: ספר דורות
- באיזו שנה נוצר החפץ: 1997
- היכן הוא נוצר: בארץ ישראל
- החומרים ממנו עשוי החפץ: דפים וקרטון
- למה החפץ משמש: החפץ משמש לזיכרון ולהכרת הדורות הקודמים.
חלק שני – תיאור החפץ:
הספר הוא ככל ספר, בהדפסה רגילה.
כריכתו של הספר בצבע כחול והוא גדול מאוד וכבד.
חלק שלישי – מסע בעקבות החפץ:
החפץ שירת את כל המשפחה הרחוקה שלי משנת 1997, כל פעם היינו מוסיפים מידע לספר לפי הצורך.
בספר יש את כל עצי המשפחה שלנו משנת 1997, בספר רואים את כל המשפחה שלי, גם את מי שלא הכרתי.
הרעיון של הספר עלה בארה”ב בשנת 1997, אחרי כמה חודשים החלו לכתוב אותו בארץ ישראל.
מי שכתב את הספר הוא השופט הגדול אליהו וינגרד.
הספר הגיע בדואר דרך קשר משפחתי..
משפחתי העבירה אותו מדור לדור עד שהגיע אלינו, [כיום הספר נמצא אצל סבא שלי (מצד אבא)].
המשמעות של הספר הזה במשפחתי הוא חשוב מאוד, הדורות הקודמים שלנו העבירו את הספר מדור לדור עד שהגיע אלינו וגם זה חשוב למשפחתי שנכיר ונזכור את הדורות הקודמים שלנו.
פרק שביעי
“אני וארצי”
מצדה:
מצדה הוא מקום עתיק על פסגתו של צוק מבודד, בשוליו המזרחיים של מדבר יהודה, המתנשא לגובה של 63 מטרים מעל פני הים, וכ-450 מטרים מעל ים המלח.
מצדה היא מתחם מבנים קדום על צוק במזרח מדבר יהודה, הכולל מערכת ארמונות מתקופת החשמונאים.
בתקופת המרד הגדול בשנים 1973-1966, היה המתחם אחד המבצרים של המורדים.
וכאשר הטיל עליהם הצבא הרומי מצור, העדיפו לאבד את חייהם על פני נפילה בשבי הרומאים וחיי עבדות.
סיפורה של מצדה הפך למיתוס וסמל לגבורה והקרבה, כמו גם סמל לחורבן היישוב היהודי לאחר המרד הגדול.
חשיבותה ההיסטורית והתרבותית של מצדה זיכתה אותה במעמד של אתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק”ו.
האתר מכיל עתיקות מתקופת החשמונאים וכן שיפוצים רבים מתקופת הורדוס, שנשמרו באופן מרשים מאוד.
כמו כן ניתן לראות מסביבה את מחנות הצבא הרומי שהטיל עליה מצור, ואף את סוללת העפר שבנו כדי לפרוץ לתוך המבצר.
חוויותיי מהביקור באתר:
אני זוכר את הביקור שלי באתר כחוויה מאוד מהנה.
הלכתי לשם עם כל המשפחה לפני 4-5 שנים, במצדה יש כמה אפשרויות, או לעלות לצוק לרדת משם ברגל, או לעלות ברכבל ולרדת ברגל או לעלות ברגל ולרדת ברכבל.
כשאנחנו היינו שם עלינו ברכבל, “הסתובבנו” בין כל הדברים העתיקים שהיו על הצוק מתקופת הורדוס, צפינו בנוף המדהים שהיה מלמעלה, ואז ירדנו למטה מהצוק בשביל הנקרא “שביל הנחש”.
אני ממליץ בחום לבקר באתר זה, גם בגלל הנופים המדהימים וגם בגלל ההיסטוריה של המקום, אני חושב שחשוב שהרבה אנשים יבקרו שם, במיוחד יהודים!
קישור למפה: https://goo.gl/maps/52yjLXrYDk62
סיכום ורפלקציה
מה כתוב בפרק זה:
בפרק זה כתוב הסיכום של כל העבודה.
הסיכום מהווה נקודת סיום לעבודה, ונכתב בסופה.
בו יש לסכם את תהליך העבודה והחוויות הנצברות במהלכה.
העבודה תרמה לי באופן אישי בכך שאני עכשיו יודע הרבה יותר מידע על הדורות הקודמים שלי, אני אוכל להעביר את המידע הזה לדורות הבאים שלי וגם היה לי חשוב באופן אישי לדעת את ההיסטוריה של הדורות הקודמים שלי כי לדעתי זה חשוב מאוד שכל אחד ידע על ההיסטוריה שלו.
בזמן איסוף המידע מסביי, סבתי והוריי הייתה לי הרשה שאני משמח אותם כי כששאלתי אותם שאלות וראיינתי אותם אני גיליתי התעניינות רבה במה שאמרו לי וראיתי שהם מספרים לי את הסיפורים בחשק ובשמחה וגם אותי אישית הסיפורים מאוד עניינו.
מה שמאוד ריגש אותי בתהליך זה בעיקר הסיפורים של סביי וסבתי כי אני הייתי מאוד מופתע לשמוע על הסיפורים שלהם כי למשל לא דמיינתי ככה את הילדות שלהם בכלל.
המשפחה שלי נהנתה מאוד מהעבודה כי הם רצו מאוד לספר על ההיסטוריה שלהם ועל הסיפורים והילדות הנפלאה שלהם.
המשפחה שלי שיתפה פעולה באופן מדהים, בכל רגע שהיית צריך עזרה או שהייתי צריך עוד מידע הם ישר נרתמו לעזרה בכל רגע.
בגלל העזרה הרבה שקיבלתי מהמשפחה שלי לא היו קשיים בכלל, העבודה הייתה לי כיפית ודי קלה.
Published: May 22, 2018
Latest Revision: May 22, 2018
Ourboox Unique Identifier: OB-483490
Copyright © 2018