מילים לשיר בלדה לשוטר

אושיק לוי
מילים: אהוד מנור
לחן: נורית הירש

כל הרחובות כבר ריקים הסמטאות כולן שלו
שוב הוא לבדו שוב רק עם צילו
כל הרחובות כבר ריקים הסמטאות כולן שלו
אין מה למהר או לאחר

לו להשיב ניתן את מחוגי הזמן
איזה עולם נפלא הוא היה בונה לו
רק להשיב ניתן את שחלף מזמן
איך העולם אז היה משתנה

2. השיר פותח בתיאור סביבת המחיה של גיבור הבלדה. “הרחובות… ריקים”, ו“הסמטאות כולן שלו” רק כאשר הרחובות ריקים, מה שמעיד על חוסר יכולתו לתפקד בשעות הפעילות הרגילות של בני אדם, כאשר הרחובות מלאים אדם והסמטאות ‘אינן שלו’.
החזרה הכפולה על המילה ‘שוב’ מעידה על אדם שתקוע בחיי שגרה שחוזרת על עצמה שוב ושוב, ואם לא די בשגרה זו, זוהי שגרת בדידות – “שוב הוא לבד”, “שוב רק עם צלו”. הפסיכואנליטיקאי קרל יונג תיאר את הצל של האדם כצד שהאדם מדחיק ואינו מוכן להודות בקיומו – הצד האפל של חייו. כאשר הולך השוטר בסמטאות, הוא וצלו, עולה תמונה לילית מכמירת לב של אדם בודד שאין לו לאן “למהר או לאחר”. כאן הזמן מתאר את החיים המודרניים שהם כריצה מתמדת להספיק להגיע בזמן ליעד הבא ולא לאחר אליו.

בשנת 1971 יצא לאקרנים סרטו של קישון ‘השוטר אזולאי’, בו התמקד קישון בדמותו של שוטר פשוט, טוב לב, תמים ולא-יוצלח, שבמשך 20 שנה לא מתקדם בסולם הדרגות בשל השלומיאליות שלו. את דמותו של השוטר גילם בחן שייקה אופיר, ומשחקו המשובח העלה ברגישות רבה את יחס החברה לאחר ולשונה, לאלה שאינם מסוגלים לעמוד בקצב החיים המודרניים, ושהיכולות הייחודיות שלהם אינן נחשבות מועילות או נחוצות לחברה. בסוף הסרט, בתום שירות בן 20 שנה, מקבל השוטר אזולאי את דרגת הסמל שייחל לה במשך שנים רבות, הדבר נעשה בטקס רשלני ומחופף, שבתומו מודיעים לו כבדרך אגב כי חוזהו לא יוארך והוא למעשה יוצא לגמלאות. לאחר מכן יוצא השוטר אזולאי עם דרגתו החדשה נסער אל חצר תחנת המשטרה, שם עושים פרחי משטרה תרגילי סדר. כאשר הם פונים ומצדיעים לעברו מתמקדת המצלמה בפניו של השוטר שמצדיע להם בחזרה, בעוד עיניו מתמלאות דמעות. הסרט מסתיים והשיר בלדה לשוטר מלווה את כותרות הסיום.