מילים לשיר בלדה לשוטר

אושיק לוי
מילים: אהוד מנור
לחן: נורית הירש

כל הרחובות כבר ריקים הסמטאות כולן שלו
שוב הוא לבדו שוב רק עם צילו
כל הרחובות כבר ריקים הסמטאות כולן שלו
אין מה למהר או לאחר

לו להשיב ניתן את מחוגי הזמן
איזה עולם נפלא הוא היה בונה לו
רק להשיב ניתן את שחלף מזמן
איך העולם אז היה משתנה

עשר שנים לפחות הוא מהלך בין הצללים
שוב ושוב סובב בין הגלגלים
עשר שנים לפחות הוא מהלך בין הצללים
אין מי לאהוב או לעזוב

לו להשיב ניתן את מחוגי הזמן
איזה עולם נפלא הוא היה בונה לו
רק להשיב ניתן את שחלף מזמן
איך העולם אז היה משתנה

בוקר אפור באוויר הסמטאות כבר לא שלו
שוב אומרים לו לך, שוב אומרים לו בוא
בוקר אפור באוויר שוב משנה את התמונה
שמש אט יוצאת מנדנה.

הרעיונות המרכזים בשיר 

1. שמו של השיר – ‘בלדה לשוטר’ (ולא ‘השוטר אזולאי’ כפי שטועים רבים לחשוב), כבר מכיל בתוכו מבט כפול על גיבורו. מצד אחד בלדה, כלומר שיר העוסק בסיפורו של גיבור ולרוב מכיל סוף טראגי, ומצד אחר שוטר.
מעבר לכך, הזיהוי המוחלט עם סרטו של אפרים קישון ‘השוטר אזולאי’ סימנו את גיבור השיר כבן דמותו של אותו שוטר תמים וטוב לב אך לא-יוצלח המודח מתפקידו במשטרה לאחר שנים רבות של שירות. אך קריאה שנייה ושלישית במילות השיר מבהירה שהשיר עוסק בצורה רחבה ביותר בדמות אדם שאינו מצליח למצוא את הדרך להשתלב בעולם ובזמן שבו הוא חי.

2. השיר פותח בתיאור סביבת המחיה של גיבור הבלדה. “הרחובות… ריקים”, ו“הסמטאות כולן שלו” רק כאשר הרחובות ריקים, מה שמעיד על חוסר יכולתו לתפקד בשעות הפעילות הרגילות של בני אדם, כאשר הרחובות מלאים אדם והסמטאות ‘אינן שלו’.
החזרה הכפולה על המילה ‘שוב’ מעידה על אדם שתקוע בחיי שגרה שחוזרת על עצמה שוב ושוב, ואם לא די בשגרה זו, זוהי שגרת בדידות – “שוב הוא לבד”, “שוב רק עם צלו”. הפסיכואנליטיקאי קרל יונג תיאר את הצל של האדם כצד שהאדם מדחיק ואינו מוכן להודות בקיומו – הצד האפל של חייו. כאשר הולך השוטר בסמטאות, הוא וצלו, עולה תמונה לילית מכמירת לב של אדם בודד שאין לו לאן “למהר או לאחר”. כאן הזמן מתאר את החיים המודרניים שהם כריצה מתמדת להספיק להגיע בזמן ליעד הבא ולא לאחר אליו.

רקע השיר

רבות מיצירותיו של אפרים קישון (שהיה סופר, סאטיריקן, מחזאי, תסריטאי ובמאי קולנוע ותיאטרון) עוסקות בבירוקרטיה הישראלית ובהשפעתה על חיי הפרט במדינת ישראל. באמצעות הומור מושחז וחד, ביטא קישון את דורסנותה ואת חוסר רגישותה של המערכת הממסדית כלפי האדם הבודד (שאותו היא רואה כמי שמשרת אותה ולא להיפך). כך, לדוגמא, עלילת הסרט ‘תעלת בלאומליך’ (בבימויו ועל פי תסריט של קישון) עוסקת באדם מעורער בנפשו שנמלט ממוסד לחולי נפש ומתחיל לחפור בור באמצע תל אביב, בסיוע הבירוקרטיה הבור הופך לתעלה והעיר מוצפת.

בשנת 1971 יצא לאקרנים סרטו של קישון ‘השוטר אזולאי’, בו התמקד קישון בדמותו של שוטר פשוט, טוב לב, תמים ולא-יוצלח, שבמשך 20 שנה לא מתקדם בסולם הדרגות בשל השלומיאליות שלו. את דמותו של השוטר גילם בחן שייקה אופיר, ומשחקו המשובח העלה ברגישות רבה את יחס החברה לאחר ולשונה, לאלה שאינם מסוגלים לעמוד בקצב החיים המודרניים, ושהיכולות הייחודיות שלהם אינן נחשבות מועילות או נחוצות לחברה. בסוף הסרט, בתום שירות בן 20 שנה, מקבל השוטר אזולאי את דרגת הסמל שייחל לה במשך שנים רבות, הדבר נעשה בטקס רשלני ומחופף, שבתומו מודיעים לו כבדרך אגב כי חוזהו לא יוארך והוא למעשה יוצא לגמלאות. לאחר מכן יוצא השוטר אזולאי עם דרגתו החדשה נסער אל חצר תחנת המשטרה, שם עושים פרחי משטרה תרגילי סדר. כאשר הם פונים ומצדיעים לעברו מתמקדת המצלמה בפניו של השוטר שמצדיע להם בחזרה, בעוד עיניו מתמלאות דמעות. הסרט מסתיים והשיר בלדה לשוטר מלווה את כותרות הסיום.

פרשנות אישית

בחרנו בשיר הזה בגלל שהתחברנו למילים של השיר והתוכן של השיר משום שהמילים ברמה גבוהה ואנחנו מרגישים כאילו השיר על השוטר ואנחנו אוהבים איך שהם מתייחסים לתיאור של האיש.