מבוא

מטרת העבודה: הכרת המשפחה המצומצמת והמורחבת לעומק

משפחה בשבילי זה בית, אלו אנשים שאני מרגיש איתם הכי בנוח ויודע שעליהם אני יכול הכי הרבה לסמוך ואני אוהב אותם מאוד.

בעבודה זו אלמד על משפחתי, ההתייחסות לעצמי, שמי, תאריך הלידה שלי ומקום הולדתי.

בנוסף, אספר סיפורי חיים על בני משפחתי וכמובן אצרף את אילן היוחסין ואת כל הראיונות שראיינתי את כל בני המשפחה שלי. כמו כן, סרקתי תמונות.

ראיון עם אמא שלי: אימא שלי נולדה בירושלים וגדלה בשכונת רוממה. שם המשפחה של אימא שלי  הוא כהן על שם  הכהנים בבית המקדש. לאימי יש שלושה אחים, ביחד איתה הם ארבעה. האח הבכור הוא שלומי, אחריו אימא שלי, אחריה אלינור ואחריה בת הזקונים טל.

., בנעוריה אימא שלי למדה בבית הספר עמל.

אמא גדלה בשכונת רוממה ולמדה בבית ספר משה שרת בשכונת קרית משה. לאחר הלימודים אמא שרתה כחובשת בחיל הרפואה  ולאחר שירותה הצבאי אימי התחילה לעבוד במשרד החינוך והיום היא מנהלת נכסים ולוגיסטיקה של משרד החינוך..

שפת הדיבור בבית: אנחנו מדברים רק עברית בבית

במה אימא שלי עוסקת אמא עובדת במשרד החינוך.

.  אימא שלי מספרת עלי שבגיל ארבעה חודשים אמרתי “אבא” לראשונה.

ראיון עם אבא שלי: השם משפחה לוי מסמל

שם : שי לוי

תאריך לידה:

01.12.74

אבא שלי נולד בירושלים וגדל בשכונת רחביה, את הילדות הוא העביר במגרשי הכדורגל ושיחק בנבחרת הנוער של ביתר ירושלים.

.אבא שלי חובב מאוד מוסיקה בעיקר מוסיקה שחורה ובנעוריו הוא היה די ג’ ומתקלט לילדי השכונה ולכל מיני מועדונים בעיר.

לאבא שלי יש אח אחד  ששמו ניר ואבא שלי יותר גדול ממנו בשלוש שנים. את שירות הצבאי אבא שלי העביר במחנה ישי במישור אדומים ושימש כ בוחן רכב צבאי.  כיום אבא שלי עוסק במשרד החינוך הוא מנהל במחלקת דואר ומשלוח במשרד החינוך.

סבתא מרים ז”ל מצד אמא:

סבתא מרים נפטרה לפני 10 שנים בהיותה בת 55.

סבתא שלי נולדה באירן בעיר סקז שנמצאת בגבול בין אירן טורקיה ואלרבייגן. זאת קהילה שלפי המסורת הוקמה בשנת.

לעדה של סבתא קוראים נאשדידן, בארמית זה “אנשים שלנו”. השפה שלהם בבית הייתה ארמית. בגיל 4 סבתא שלי עלתה לארץ ושמו אותם במעברות בחדרה. לאחר שלוש שנים, הם עברו לירושלים לשכנת ממילא. שסבתא הייתה בת 17 היא התחילה ללמוד הוראה ובגיל 19 היא כבר הייתה מורה לחינוך מיוחד ומורה לאומנות. את כל חייה הקדישה לילדים חריגים עד יום מותה.

בתקופת המעברה היו לילדים מחלת גזזת שזה מחלת עור בקרקפת. הממשלה הביאה מכונה מארצות הברית לעשות ניסוי על הילדים שיש להם מחלת עור. ילדי המעברה היו הראשונים שעשו עליהם את הבדיקה. כתוצאה מכך, לרוב הילדים היה שיער דליל וכאשר הם התבגרו, רובם חלו במחלות קשות. אלו החווית הקשות שסבתא שלי התמודדה איתם עד יום מותה.

מתוך ראיון שאחותי מאי עשתה עם סבתא לפני פטירתה.

ראיון עם סבתא מרים

סבתא נולדה בחדרה ובגיל שנתיים עברה לירושלים לשכונת ממילא הסמוכה לחומת העיר העתיקה.

ההורים של סבתא שלי הם דוד וטובה דוידי וסבא וסבתא מצד אבא שלה הם נעמי וגבריאל ומצד אמא שלה דו וחנה. המשפחה שבה סבתי נולדה היא משפחה צנועה חמה מסורתית וציונית. אבא של סבתא היה מנהל בבית ספר בחו”ל ואמא שלה הייתה עקרת בית. יש לה אחות ושני אחים היא הבכורה. הדגש בבית היה מאוד על לימודים ועל ערכים של צניעות ולהסתפק במה שיש וכמובן כל מוסר.

סבתא שלי העבירה את שנות ילדותה בגן הילדים חהב בממילא ואת בית הספר היסודי בא.ד גורדון שהיה בית ספר חילוני גם בשכונת ממילא. סבתא שלי אומרת שבכל שנות בית הספר היסודי היו שנים של כיף ושהיא קבלה אהבה והעשרה מצד המורים.

את שנות התיכון סבתא שלי למדה בבית ספר דתי בשם אוולינה דה רוטשילד ששם היא הכירה את יסודות הדת והאמונה ומאוד התחברה לבית הספר הזה וגם שם נהנתה ולמדה. מה שעוד סבתי יכולה לספר על תקופת הלימודים בעבר שבתקופת הלימודים היא הייתה ביסודי בתזמורת הנוער וניגנה על כלים כמו תוף וחליל צד עד כיתה ח’ ובתיכון היא פיתחה את תחום המלאכה ועיצוב האופנה שאת התחום הזה אהבה בעיקר.

סבתא אהבה לשחק במשחקי רחוב כמו קלאס, חבל, 5 אבנים ודוקים היא אהבה לשחק  בהכל והכי הרבה היא אהבה לתפור תחפושות לילדי השכונה.

סבתא שלי למדה עיצוב אופנה, תאטרון ואומנות מכוון שבתיכון היא למדה בבית ספר דתי אז שמו דגש יותר על מקצועות קודש כמו תורה ודינים. מה שסבתא הכי אהבה ללמוד זה ספרות הסטוריה תנ”ך ואומנות.

סבתא מסרת שבתקופה שלה  הילדים אהבו לקרוא המון. הייתה עוברת בשכונה ספרייה ניידת וסבתא אהבה לקרוא, חסמבה ספרי אהבה בגיל ההתבגרות, הלב, הקלברי פין, ועוד….

סיפור מילדות שזכור לסבתא הוא סיפור על אבא שלה דוד שמלווה אותה עד היום והוא שיום אחד שני האחים של אבא שלה היו מסתובבים בכפרים ומוכרים תכשיטים וצעיפים ועברו כמה ימים והם לא חזרו הביתה אז אבא שלה דוד יצא לחפש אותם הוא עבר מכפר לכפר והגיע לראש הכפר וסיפר שהאחים שלו לא חזרו. ראש הכפר הבטיח שמחר בבוקר הוא ישלח חיילים לחפש אותם ונתן לו לישון אצלם בכפר. אך באמצע הלילה אבא שלה שמע שהם  הרגו  את האחים שלו וגם אותו הם מתכוונים ואז  הוא ביקש ללכת לשירותים והצליח לברוח בשלג, הם שלחו חיילים אחריו אך הוא הצליח לברוח, ומאז הוא החליט שהכי טוב לעלות לארץ ישראל.

סבתא שלי לא התגייסה לצבא והיא למדה בסמינר דוד ילין חינוך מיוחד וחינוך רגיל ולאחר מכן עברה לחינוך מיוחד שהתחברה הרבה יותר ועבדה בהוראה 32 שנה.

סבתא לימדה בבית ספר תיכון ליד בית שמש שקוראים לו נוחם ואחר כך במוסד ידידיה עם נוער בעיתי במעלה חמישה ובסוף היא עברה לירושלים ועבדה בשאר השנים בבית ספר בן יהודה.

החלומות של סבתא שלי היו להיות דיילת במטוס ולהיות מעצבת אפנה ולעסוק באמנות ואת החלום היה היא הגשימה את עצמה

סבתא אומרת שהיא הקימה משפחה לתפארת.  יש לסבתא 3 בנות ובן, לבן הבכור קוראים  שלמי והוא עובד בתור עורך דין, הבת השנייה קוראים לה קרן שהיא אמא שלי, היא עובדת במשרד החינוך ויש את אלינור שהיא עובדת בבתי משפט ויש את טל שהיא הכי קטנה, שהיא תלמידה בבית ספר.

סבא יצחק (איציק) ז”ל מצד אמא

סבא יצחק נולד לפני 67 בירושלים, בשכונת שיחבאדר ליד גן סקר.

לאמא של סבא שלי קראו עזיזה ולאבא שלו קראו שלמה. ולסבא שלי יש 8 אחים ואחיות.

סבא שלי היה עובד כאינסטלטור וגם במחצבה בקסטל .

שסבא שלי יצחק היה בן 5 אבא שלו שלמה נפטר כשהיה בן 32 שנה.

הוא נפטר בגיל מאוד צעיר מאחר והא התגייס לצבא הבריטי יצא איתן להילחם בנצים. הוא היה מאלו שנלחמו למען שחרור היהודים מהגטאות . כשהוא הגיע לשם הוא צילם המון תמונות של היהודים שחיו חיים קשים בגטו וצילם תמונות מהמלחמה עצמה.

אבא של סבא שלי נפטר לאחר שהסתיים המלחמה  בגיל 32 כשהוא חזר לארץ הוא חלה .

סבא שלי יצחק נלחם בכל מלחמות ישראל ושירת בחיל החימוש.

לפני כ 4 שנים סבר יצחק נפטר לצערי שבועיים לפני שדודה שלי האחות הקטנה  של אמא שלי  התחתנה  . זה היה מאוד עצוב כי הייתי מאוד קשור לסבא שלי במיוחד שהוא עבר לגור לידינו בפסגה אחרי שסבתא נפטרה. אני זוכר את הפינוקים של סבא שתמיד דאג שאחרי הלימודים אגיע אליו אני ואחותי הוא הכים לנו מאכלים מאוד טעמים. סבא היה מאוד מפנק אותנו במתנות והיה אוהב לקחת אותנו למסעדות ובתי מלון.

עצוב לי מאוד שסבא נפטר אך אני שמח שהכרתי אותו והוא היה הסנדק בברית שלי.

אחותי מאי

אחותי מאי נולדה ב 22.07.199 בבית החולים הדסה עין כרם.

מאי אחותי הגדולה. היא  למדה ביסודי בבית ספר מדעי טכנולוגי בפסגת זאב ואת חטיבת הביניים והתיכון היא סיימה בבית ספר רנה קסין.

מאי היא שחקנית כדול סל המון שנים והיא שחקה בנבחרות של פסגת זאב.

אחותי מאי התגייסה לצבא בנובמבר 2017  והיא לוחמת חילוץ והצלה של פיקוד העורף.

אני ומאי אוהבים מאוד לצחוק אחד עם השני לשחק כדור רגל וכדור סל ובעיקר הכי הרבה ללכת המון לים. מאי לפעמים היא קצת מעצבנת כי היא תמיד מבקשת ממני להביא לה דברים  ..

מאי אחותי  מאוד ספורטאית וגם היום שהיא מגיעה פעם בשבועיים לבית היא ישר נוסעת להיכל להתאמן ולשחק

פרק שלישי – משפחתי ומסורת ישראל

אנו נוהגים לחגוג את החגים המרכזיים כגון ראש השנה,כיפור, סוכות, שמחת תורה, חג חנוכה , פורים, פסח, עצמאות ל”ג בעומר ושבועות .

בראש השנה אנחנו נפגשים אצל סבתא נעמי וסבא עובד מצד אבא שלי והיא מכינה לנו המון מטעמים . שעועית ירוקה, לחם בעגי’ן,

פירה עם קציצות, מדיאס(תפוחי אדמה עם בשר)  קישואים ממולאים קובה בשר  והמון סוגי סלטים.

ביום כיפור אני נוהג לרכב על אופניים עם חברים מהשכונה ואני מגיע עד להבית של סבתא שלי.

בחג חנוכה אני נהנה מאוד לאכול סופגניות ואת הנר הראשון אנחנו נוהגים להדליק אצל סבא וסבתא ביחד עם דוד שלי ניר ועם ילדיו. וכמובן שמקבלי דמי חנוכה..

בפורים אנחנו נוהגים להגיע עם תחפושות ולעשות סעודת פורים וכמובן שאני מחכה גם לדמי הפורים..

בפסח אנחנו נוהגים לנסוע לדוד שלי ניר שגר במודיעין כל המשפחה  ואנחנו קוראים את כל האגדה של פסח.. נהוג אצלנו לקנות לכל הנכדים מתנות ..

העצמאות אנחנו נוסעים בהמשך שנים לעין חמד כל המשפחה המורחבת  ועושים שם על האש ונהנים מנחל שיש שם ובכלל מהטבע

בל”ג אני חוגג עם חברי לכיתה או חברים מבית הספר עושים מדורה ועל האש ביחד.

בשבועות סבתא שלי מכינה מאכל סורי עם בצק ממולא בגבינה  ששולקים במים קוראים לזה קלסונס שזה ממש מעדן וטעים מאוד וכמובן שאוכלים גם קדה והמון סלטים טעמים.

את ימי ההולדת אנו נוהגים לחגוג לכולם. אצלי אנחנו חוגגים פעמים פעם אצל אבא שלי עם כל המשפחה ופעם אצל אמא שלי עם כל הדודים והמשפחה.

אנחנו כמשפחה מאוד נהנים לנסוע לים . מחודש אפריל אנחנו מבלים הרבה בים המלח ועשים קיפינג.. ושאר חודשי הקיץ אנו בהדיקות בכל שישי שבת נוסעים לים בתל אביב והרצליה.

מאכלים מיוחדים שאנחנו אוכלים הם : מרק ירקות ועוף של סבתא נעמי, שעועית ירוקה עם בשר, קובה, גד מטוגן , שעועית לבנה עם אורז המאכל הלאומי של סבתא מרים ז”ל וסבא יצחק ז”ל שזה מנת הדגל שאנחנו בשישי בצהריים והיום אמא שלי מכינה.. וכמובן קובה חמוסטה קובה סלק שאני הכי הרבה אוהב..

דג סלומון והרבה על האש זה מנהג קבוע בכל החגים..

בחופשים שלי אני נוסע המון לסופרלנד, לונה פארק , עושים המון פיקניקים , המון ים ונוסעים עם אהלים לכינרת..

פרק ו’ אני וארצי

אנחנו אוהבים מאוד בעונת האביב והקיץ לנסוע המון לטיולי אוהלים בכינרת והמון לנסוע לים, הטיולים עם האוהלים מאוד כייפים ובכלל הים מאוד מרגיע . אנחנו נוסעים בקיץ תמיד לאילת ועושים שם כל מיני אטרקציות בים .  אני אוהב ללכת לעין חמד וכל מיני מקומות בטבע במיוחד מקומות שיש בהם מים .

סיכום

בעבודת השורשים אני מספר על עצמי, ומה שהוביל אלי. כלומר המשפחה שלי, והשורשים שלי. נהניתי בעבודה מכמה דברים להכיר את המשפחה שלי טוב יותר, לשמוע את ההורים שלי , אחותי ובעיקר ללמוד על סבתא שלי מרים ז”ל שטפלה בי עד שהייתי בן שנה ולאחר מכן לצערי היא חלתה ונפטרה שהייתי בן שנה וחצי.

נהניתי מתהליך כתיבת עבודת שורשים. מסע החיפוש שערכתי במשך העבודה היה מעניין מאוד. שוחחתי עם הורי ובני משפחה נוספים, כולם השתתפו בשמחה והרגשתי שאני גם לומד וגם התקרבנו יותר אחד לשני. במשך העבודה שאלתי שאלות, שמעתי סיפורים, האזנתי לזיכרונות, נברתי באלבומים ובתמונות, אספתי מידע ונחשפתי לעבר של משפחתי.

חלק מהמידע הפתיע וריגש אותי , גם גרם לי גאווה ולמדתי על עולמם וחייהם של  סבתי סבי שהלכו לעולמם ז”ל.

בעבודה למדתי על מוצאה של משפחתי על הארצות מהם הגיעו לישראל ודרך סיפור עלייתם על ההיסטוריה של ארץ ישראל.

למדתי על מנהגי החגים מארץ מוצאם ועל התאקלמותם בארץ ישראל. נזכרתי בשנות ילדותי והתבוננתי רבות בתמונות תוך העלאת זיכרונות מחיי. העבודה הייתה מסע בזמן שלי ושל משפחתי לאורך השנים, אל ההיסטוריה של משפחתי ותישאר חלק משמעותי מההיכרות שלי עם עצמי.