אנשים מעוררי השראה

וולט דיסני

משדיסני היה ילד קטן בבית הספר התעניין בציור ואנימציה, ואף המציא דמויות משל עצמו..
שהוא היה קטן הוא נהג לצייר אנימציות במחברותיו, ופעם אחת המורה תפסה אותו, ובית הספר של פעם הוא לא בית הספר של היום,
וולט דיסני פחד כל כך שתפסו אותו, אבל המורה ראתה את הציורים והתפעלה,
החמיאה לוולט דיסני על הציורים והחזירה לו אותם, באותו הרגע ידע מה ירצה לעשות בעתיד
מכאן נדלג כמה שנים קדימה..
בגיל 16 רצה וולט דיסני להצטרף לצלב האדום, אך בגלל גילו הצעיר הצבא לא איפשר זאת, אבל וולט דיסני היה אדם עקשן, ולכן נשר מלימודיו, זייף תעודת זהות והצליח להצטרף לצלב האדום
לאחר שנתיים של שירות, חזר לשיקאגו. הוא קיבל עבודה בסטודיו לאומנות ותוך זמן קצר החליט להקים חברת אנימציה עצמאית
אך לצערו.. תוך זמן קצר החברה שקעה בחובות ופשטה את הרגל..

לאחר כמה שנים נתקל דיסני בעכבר ששוטט בסטודיו שלו והחליט לעשות מהעכבר הזה דמות מצויירת- ככה נולד מיקי מאוס.. למרות שבהתחלה בכלל קראו לו מורטימר, אך אשתו הצילה אותנו ואמרה שכדאי לשנות את השם למיקי מאוס
בהתחלה סרטי מיקי מאוס התחילו כסרטים אילמים.. אך עם הזמן הסרטים התפתחו עד שהגיעו לאורך מלא
כמובן שכולם פקפקו בדיסני, וציפו שייכשל, אבל כמו שאנחנו רואים היום- החלומות שלו התגשמו, והוא רק הצליח יותר ויותר

לא  משנה כמה כישלונות חווה- הוא אף פעם לא וויתר על חלומותיו ותמיד הצליח להדהים את כולנו מחדש .

תומס אלווה אדיסון

מגדולי הממציאים בעידן המודרני, סבל מבעיית שמיעה כבר כילד ואת רוב לימודיו למד בבית. חלק מהמצאותיו היו נורת החשמל והפטיפון.

 “הצלחה מורכבת מאחוז אחד של השראה ותשעים ותשעה אחוזים של הזעה”

מייקל ג’ורדן

סיפור הצלחה מעורר השראה מעולם הספורט:
מייקל גורדן, שהיה אחד משחקני הכדורסל הטובים ביותר בכל הזמנים, אמר: “החטאתי מעל 90,000 זריקות בקריירה שלי. הפסדתי כמעט 300 משחקים. ב-26 הזדמנויות סמכו עלי לקחת את הזריקה המכרעת במשחק, ופספסתי. ניסיתי שוב ושוב בחיי – וזו בדיוק הסיבה להצלחתי.”
מייקל ג’ורדן הוא רק דוגמה אחת להצלחה באמצעות התמדה. שימי לב, כי רוב הסיפורים הללו מאופיינים בקשיים מרובים ובניצחון הרוח על הגוף, על המציאות הקיימת. לפיכך, עלייך להציב בפני עצמך מטרה, לחלק אותה ליעדים, ולכבוש אותה בצעדים קטנים.

מסי

ליאו מסי נולד ברוסריו שבמחוז סנטה פה בארגנטינה וכבר בגיל חמש החל לשחק בקבוצת הילדים המקומית “גרנדולי”. בארגנטינה מספרים שעוד בהיותו ילד היו סימנים שיהפוך לתותח על בכדורגל. כשרונו יוצא הדופן נראה כבר בשנותיו הראשונות על המגרש

אביו חורחה, שעבד במפעל פלדה, סיפר: “כשליאו היה בן חמש, סבתא שלו לקחה אותו עם האחים למשחק של ילדים. היה חסר להם שחקן והיא הציעה להם לצרף אותו. הם אמרו לה ‘מה פתאום? הוא קטן’, אבל היא התעקשה שהוא ישחק וכך התחיל הכל. מאז הסבתא הפכה לדמות חשובה בחייו ולפני כל משחק הוא מתפלל בשבילה”. מאמנו הראשון, סלבדור אפריסיו: “הוא היה עובר את כל הילדים בקלות. הייתי צועק להם לחטוף את הכדור, אבל אף אחד לא היה מסוגל להוציא לו אותו מהרגל. הוא היה הכי קטן אבל מכדרר מעולה”.

אילן רמון

אילן רמון (1954 – 2003) נדבק ב”חיידק החלל” כשהיה בן 12 בלבד, כששמע את המילים, שהגיעו מהירח ממש, “צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות”. המילים האלה, שביטא ניל ארמסטרונג ב-1966, הובילו את רמון להודיע לחבריו: אני אהיה אסטרונאוט.

הדרך להגשמת המטרה הזו הייתה מעורפלת, כי איך מגיעים מישראל הקטנה, אל מתקן האימונים לאסטרונאוטים במרכז החלל על-שם ג’ונסון בארה”ב? אבל המטרה של רמון סומנה והוא צעד אליה.

אילן רמון היה טייס החלל הישראלי היחיד.

שימש מומחה מטען בצוות מעבורת החלל קולומביה במסגרת משימה STS-107. ב־1 בפברואר 2003 נספה יחד עם צוות המעבורת, שהתפרקה עם חזרתה לאטמוספירה של כדור הארץ.