יציאת מצרים שלי

קרה היום משהו יוצא דופן, הופיע אדם שאף פעם לא ראיתי ואמר לכולם שהוא שליח האלוהים. ושקוראים לו משה.

הוא אמר שהוא יכול להוציא אותנו ממצרים. יש לו מטה והוא מדבר לא כל כך ברור, אחיו אהרון בא איתו והוא יעזור לו להוציא אותנו מפה.

עוד יום עבר והיום כולם מדברים על זה שמשה ואהרון הלכו לפרעה לבקש שישחרר אותנו מיד.

פרעה לא הסכים, זה היה צפוי ממלך כל כך גדול וחזק. מה הם חשבו לעצמם?

ואז התחילו הקסמים. אהרון זרק את המטה שלו והוא הפך לנחש, וגם החרטומים זרקו את המטות שלהם וגם הם הפכו לנחשים.

 אבל זה לא הסוף.

פתאום, הנחש של אהרון בלע את כל הנחשים האחרים.

אני בטוח שפרעה לא ציפה לדבר כזה.

היום ישבתי ושחקתי עם אחותי בחוץ.

היה ממש חם אז אמא הביאה לנו מים בכד מחרס.

ואז בלי כל סיבה מוצדקת הגיע פתאום מצרי וחטף לנו את הכד עם המים.

אבל, במקום מים צלולים היה בכד דם.

אני לא מבין מה קרה, כי כמה רגעים קודם לכן אני ואחותי שתינו מים נקיים מהכד הזה. משהו ממש מוזר קורה פה.

אחר כך אני ואחותי עשינו תחרות ריצה . קוראים לה שרה והיא רק בת שלוש, אז ברור שנתתי לה לנצח. כדי שלא תהיה עצובה.

אתמול היא איבדה את הבובה שלה ומאז היא לא מפסיקה לבכות. זו בובה שאמא שלנו תפרה במיוחד בשבילה.

פתאום שמעתי אותה צועקת. רצתי אליה הכי מהר שיכולתי. מה שראינו שם היה מפחיד. כל המים ביאור היו בצבע אדום. כל כך נבהלנו, החזקתי את שרה על הידיים ורצתי הביתה כמו נמר.

זוכר שאתמול ספרתי לך שהיאור היה אדום מדם?

אז הנה עוד משהו ממש מוזר קרה היום. הייתי היום בשכונה של המצרים, ובכל מקום היו המון צפרדעים. אבל עוד יותר מוזר, כשחזרתי הביתה, לא ראיתי אפילו לא צפרדע אחת. ממש מוזר מה שקורה פה.

היום אמא אמרה לנו להשאר בבית ולא לצאת החוצה.

לא הבנתי למה, אבל היא הבטיחה שתסביר לי מאוחר יותר. כל היום חיכינו בבית אני ושרה אחותי הקטנה.

כל כך היה לנו משעמם, שמצאתי כמה סמרטוטים ישנים והצעתי לשרה להכין מהם בובה חדשה, שרה ממש התלהבה מהרעיון ששוב תהיה לה בובה.

בינתיים, אמא חזרה וסיפרה לנו שכל המצרים נדבקו בכינים.

אבל איך רק למצרים יש כינים ואצלנו אין?

אני חושב שזה קשור למשה ולאל הזה שלו.

אני חולה כבר שלושה ימים ובינתיים קרו פה הרבה דברים מוזרים.

כרגע אני מאוד עייף וחלש.

היום קמתי ואני מרגיש יותר חזק, אני לא יודע ממש מה קרה פה אבל אמא סיפרה לי שהיה ערוב, דבר ושחין.

לא הבנתי מה זה אומר, אבל מסתבר שזה מאוד מסוכן.

היום ירד המון ברד, ממש חזק ומפחיד. אחותי שרה כמעט נפגעה, אבל במזל היא ניצלה ממש ברגע האחרון מפגיעת הברד.

למרות זאת, אני חושב שזה ממש מחזה יפה הברד שירד פה.

משהו מאוד מעניין קרה אחר כך, בלילה היה ממש חם ואי אפשר היה להרדם.

כשקמתי בבוקר היה בלאגן אחד גדול.

כולם צעקו בצד של המצרים, שהם לא רואים כלום.

אמא ואבא אמרו לי ולשרה להשאר בבית ולא לצאת החוצה.

היה כל כך משעמם בבית. מרוב שעמום התחלנו לריב ואז שרה בכתה כל כך ולא רצתה לדבר איתי כל היום.

אז הלכתי לישון מוקדם. אני לא אוהב לריב עם שרה.

היום בבוקר ראיתי המון מצרים בוכים, ולא הבנתי מה הסיבה.

אמא סיפרה לי שהרבה ילדים של המצרים מתו בלילה , וזה יום מאוד עצוב להם.

אצלנו לא מת אף אחד.

כשיצאתי החוצה כל הפתחים של הבתים היו צבועים באדום, עברתי אצל כל השכנים ואצל כולם היה אותו הדבר.

וההפתעה הכי גדולה, פרעה סוף סוף החליט לשחרר אותנו. אנחנו יוצאים ממצרים!!!

עכשיו ממש מאוחר בלילה, אמא העירה אותי ואת אחותי ובקשה מאתנו לארגן תיק רק עם הדברים הכי חשובים כי אנחנו יוצאים ממצרים ואי אפשר לקחת יותר מדי חפצים.

אני בחרתי לקחת כמה בגדים וכדור שהכנתי פעם מכמה סמרטוטים.

שרה התחילה לבכות כי לא מצאה את הבובה החדשה שאמא תפרה לה, אבל בדרך נס ממש ברגע האחרון ממש לפני שהיינו חייבים כבר לצאת לדרך נמצאה האבדה. שרה מחובקת עם הבובה ואני עם תיק קטן יוצאים למסע אל הלא נודע.

מה מצפה לנו בדרך? אף פעם לא הייתי מחוץ למצרים. הכי רחוק הגעתי עם היאור.

סוף סוף כולם מוכנים והתחלנו ללכת, משה בראש השיירה.

כולם פה ממש שמחים ומתרגשים.

בדרך עצרנו כשירדה החשכה, ואני זוכר איך השמים היו מלאים בכוכבים. זה היה מראה כל כך יפה.

עכשיו כבר בוקר, התעוררנו והתחלנו בהתארגנות.

היינו צריכים למהר, אז אי אפשר היה להכין פיתות כמו שאמא תמיד הייתה מכינה. הפיתות היו קשות כי אי אפשר היה לחכות שהבצק יתפח. כולם ממהרים כל כך.

כולם צועקים.

פרעה התחרט והוא לא מוכן לשחרר אותנו, חייבים לברוח מהר לפני שיתפסו אותנו.

המצרים בדרך לפה ואין זמן מיותר לבזבז.

 חייבים למהר ולהתחיל לצאת מפה.

כשהגענו סוף סוף לים סוף, ראינו מאחורינו את המצרים.

ואז משה בעזרת האלוהים פותח את ים סוף לשני חצאים כדי שנוכל לעבור בתוכו ללא פגע

זה היה מדהים!!!

שירת הים:

אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה’ וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר

אָשִׁירָה לַּה’ כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם

עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה

זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמֲמֶנְהוּ

ה’ אִישׁ מִלְחָמָה ה’ שְׁמוֹ מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם

וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן

יְמִינְךָ ה’ נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ ה’ תִּרְעַץ אוֹיֵב

וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ

וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים

קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם אָמַר אוֹיֵב

אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי

אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם

צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה’

מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא

נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ

נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן

חִיל אָחַז ישְׁבֵי פְּלָשֶׁת. אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם

אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל ישְׁבֵי כְנָעַן

תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן

עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה’ עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ

מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה’ מִקְּדָשׁ ה’ כּוֹנֲנוּ יָדֶיךָ

ה’ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד

כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם

וַיָּשֶׁב ה’ עֲלֵהֶם אֶת מֵי הַיָּם וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם.