יאנקו מתל אביב

בחרנו שהסיפור יהיה מנקודת המבט של המספר כי הוא דמות חברתית שמתחברת בקלות ולדעתנו הסיפור יהיה הכי טוב אם הוא יסופר מנקודת .המבט של המספר

בזמן מבצע צוק איתן פינו אותנו מביתנו שבקיבוץ הנמצא באזור עוטף עזה לתל לאביב. האזור אליו עברנו היה מפחיד. הוא היה נידח ומוזנח והסתובבו בו עם הרבה הומלסים ופליטים. הדבר היחיד שהיה טוב הוא, ששוקה, חבר שלי, גם עבר לאזור זה. בהתחלה פחדנו לצאת מהבית ולהסתובב ברחוב כי חשבנו שזה מסוכן. לכן העדפנו להישאר כל אחד בביתו ולשחק במשחקי מחשב, ג’י טי אי ו- סי אס גו.

יום אחד טיל פגע באחת מהתחנות החשמל שבאזור תל אביב וגרם להפסקת חשמל בכל העיר. הלכתי לשוקה. ידענו שלא יהיה לנו חשמל במשך כמה ימים, אז החלטנו לצאת לרחוב. ביום הראשון ללא חשמל שוקה ואני חקרנו את האזור, נכנסנו לבתים שנהרסו בגלל המלחמה (צוק איתן), וגם שיחקנו כדורגל וכדורסל במגרשים שהיו בשכונה שלנו, אכלנו ארטיקים, סיפרנו בדיחות ועשינו שטויות. ככה זה היה כמה ימים, עד שיום אחד נכנסנו לבית שנראה הרוס ונטוש. חלונות הבית היו הרוסים וגם הגדר ומהבית עלה ריח של אש. להפתעתנו, בבית היה נער בכיסא גלגלים, שמו של הנער היה יאנקו. יאנקו היה רזה מאוד והוא לבש בגדים שחורים וחבש כובע על ראשו. יאנקו שיחק במחשב הנייד שלו ולידו היה חתול. שוקה ואני עמדנו במשך שתי דקות בכניסה לחדר שלו, הסתכלנו עליו והתחלנו לצחוק. יאנקו שם לב אלינו ואמר לנו שלום. יאנקו שאל “מה אתם עושים כאן?” עניתי לו שנכנסנו בטעות. שוקה שאל אותו אם אפשר לשחק במחשב, יאנקו שאל: “אתה יודע לשחק במחשב?”, שוקה ענה בהתלהבות: “כן אני יודע”

ושיחק איתו.

שוקה, יאנקו ואני שיחתנו בתורות במשחקי מחשב, אחד נגד השני. יאנקו ניצח אותנו בקלות בכל פעם. באחת הפעמים, ששוקה הפסיד ליאנקו, שוקה התעצבן ואמר שהוא טוב יותר בכדורגל ובכדורסל, ושאל אותנו אם אנחנו רוצים לצאת החוצה, יאנקו ענה לו “משחקיים כאלה אני לא יכול לשחק

וגם אסור לי לצאת החוצה “, שאלתי את יאנקו “למה אסור לך לצאת החוצה?”, יאנקו ענה “אסור לי לצאת החוצה כי אמא שלי לא מרשה לי”.

שוקה שאל “למה אמא שלך לא מרשה לך לצאת החוצה?” ויאנקו ענה ” אמא שלי פוחדת שאני יצא כי במבצע עמוד ענן פגע טיל בבית שבו גרנו, אבא שלי מת מהטיל ואני נכה כי נכנס לי רסיס לעמוד השדרה”, שאלתי את יאנקו אם הוא הולך לבית ספר. יאנקו ענה שהוא לא הול לבית הספר ושהוא לומד הכול דרך האינטרנט.

החל מאותו יום הקפדנו לבקר את יאנקו כמעט בכל יום, היינו מדברים ומשחקים במחשב. גם לאחר שתיקנו את בעיית החשמל היינו באים אליו ומשחקים איתו במחשב. מידי פעם הצענו ליאנקו לבוא איתנו לטייל. יאנקו ענה לנו בכל פעם מחדש שהוא לא יכול,

פעם אחת שוקה שאל את יאנקו “אתה רוצה לצאת לטייל”? ויאנקו ענה שהוא מאוד רוצה לצאת אבל אסור לו. שוקה הציע לנו שיום אחד נצא החוצה בבוקר, אחרי שאמא של יאנקו תצא לעבודה, ונחזור בצהרים לפני שאמא של יאנקו תחזור מהעבודה. יאנקו הסכים ואמר שנעשה את זה מחר. וכך היה, יום למחרת הלכנו ליאנקו כמו תמיד. היה חם מאוד. חיכינו אצל יאנקו בבית עד שאמא שלו תלך לעבודה. לאחר שעה, אמא של יאנקו הלכה לעבודה ואנחנו, כמו שתכננו, יצאנו לטייל יחד עם יאנקו. יאנקו הביא את החתול ושוקה סחב את כיסא הגלגלים עליו ישב יאנקו. התלבטנו לאן ללכת, בסוף החלטנו ללכת לקניון עזריאלי, אכלנו שם ארוחת בוקר וראינו סרט.

משם עלינו על אוטובוס לנמל תל-אביב ושיחקנו במסירות עם כדור. היה לנו ממש כיף. אנשים הביטו בנו בצורה מוזרה כיוון שהינו עם יאנקו, אבל אנחנו לא התייחסנו והמשכנו לעשות כיף. בסוף החלטנו ללכת לים, אכלנו ארוחת צהריים באחת המסעדות בחוף ומיד אחרי זה שוקה ואני נכנסנו למים. יאנקו נשאר על החוף, הסתכל עלינו וליטף את החתול.

פתאום נשמעה אזעקה. שוקה ואני רצנו מהר ליאנקו, שוקה תפס את כיסא הגלגלים עליו ישב יאנקו, רצנו מהר למרחב המוגן. יאנקו שכח את החתול ונזכר בטיל ממלחמת עמוד ענן. אני רצתי להביא את החתול ורצנו למרחב המוגן, רק לאחר שהאזעקה נפסקה יאנקו נרגע.

כשחזרנו לביתו של יאנקו ראינו אישה מבוהלת ובוכה ולידה קבוצת אנשים המנסים להרגיע אותה. זאת היתה אמא של יאנקו, שוקה החזיר את יאנקו לאימו, אימו חיבקה אותו, ואנחנו הסתכלנו והבנו שבפעם הבאה אנחנו חייבים לבקש את רשותה.

כתיבת הסיפור לימדה אותנו שיש לנו את היכולת להיות יצירתיים ולכתוב סיפור מעניין. העבודה בזוג לימדה אותנו שאנחנו משתפים פעולה יפה וגם יכולים לתרום אחד לשני.