יומני היקר,

אני שחר שרייבר, בן איציק וענבר, עבד עברי במצרים.

כבר שנים שבני עמי עבדים במצרים, אנו בונים את ערי המסכנות: פיתום ורעמסס.

באחד מן הימים עברה שמועה בקרב העם על נסיך מצרים ושמו משה שהרג שומר מיצרי מפני שהכה עבד עברי.

בעקבות התפשטות השמועה והגעתה לאוזני מלך מצריים, פרעה, נאלץ משה לברוח ממצרים.

ופתאום ביום בהיר אחד לאחר כמה שנים מופיע מולנו נסיך מצרים המגורש: משה.

בפיו מסר אלינו, העבריים: “אני אוציא אתכם לחופשי, מעבדות לחרות” כך הוא הכריז אך אף אחד לא הקשיב לו והיו כאלה שאמרו שהוא משוגע.

לאחר שהבין כי אף אחד אינו מאמין לו החל משה לספר לנו שכשהלך במדבר הוא ראה סנה בוער אך זה לא נשרף ואלוהים נגלה בפניו, דבר שגרם לנו עוד יותר לחשוב שהוא משוגע.

פתאום החל משה לעשות לנו ניסים:

בתחילה לקח משה את מטהו והשליכו בפני פרעה והמטה הפך לתנין.

תגובתו של פרעה הייתה לקרוא לחכמיו ולמכשפיו וגם הם השליכו את מטותיהם אשר הפכו גם הם לתנינים ואז התנין של משה אכל את כל התנינים האחרים.

בהמשך, כשפרעה לא השתכנע, הביא משה על מצרים את המכות הבאות:

דם – כל המים אשר היו למצריים הפכו לדם ולעומתם המים של העברים נשארו צלולים ומתוקים.

צפרדע – כל מקום אשר היו בו מצרים התמלא בצפרדעים.

כינים – כל המצרים נדבקו בכינים.

ערוב – כל הבהמות התחילו להשתגע ורמסו כל מה שעמד בדרכם ופגעו באדמה.

דבר – כל חיות מצרים מתו בעת אחת [במקביל].

שחין – כל אנשי מצריים נדבקו במחלת עור הנקראת שחין ובא העור מתחיל לגרד וגדלים פצעים אדומים.

ברד – משה הרים את ידו לשמיים ולא עברו יותר מחמש שניות וכבר ניתח מהשמיים ברד קשה  כמו בטון ובגודל של מכונית, הברד פגע רק במקום של המצרים והרס רכוש רב.

ארבה – פתאום משום מקום באו מליוני חרקים קטנים המכונים ארבה.

חושך – לאחר שכבר חלפו כל הארבה וכולם חשבו שזהו נגמרו כל המכות, הלכו כולם לבתיהם ההרוסים בתקווה שיצליחו לישון. אך הם לא ידעו שמשה מכין להם עוד הפתעה:

עבר הלילה והנה השמש זורחת בחלקם של העבריים. אך כאשר מסתכלים לכיוון מצריים לא רואים כלום כאילו ענן שחור ירד עליהם.

עוד לפני המכה הזאת ניבא משה שזאת הולכת להיות המכה האחרונה ואחריה פרעה ישחרר אותנו. כולנו שמחנו אך משה עצר את שמחתנו ואמר שצריך להכין לחם ומהר כדי שברגע שפרעה ישחרר אותנו נצא מהר לפני שישנה את דעתו.

“אבל יש בעיה אנחנו לא נספיק להכין לחם” אמר אחד האנשים ולכך ענה משה: “אתם תכינו לחם אבל אל תיתנו לו לתפוח וכך יהיה מספיק אוכל בזמן קצר כל כך”.

מכת בכורות – לאחר שפרעה סרב לאלוהים עשרה פעמים חרף אפו והוא החליט להפיל על מצריים את המכה האחרונה והקשה מכל ולכן משה ביקש מאיתנו לאכול בשר בערב ולקחת את הדם ולמרוח על פתח הדלת כדי שאלוהים ידע שזה הוא בית עברי ויפסח על דלתותינו.

וגם אחרי שהאור חזר למצריים עדיין כולם שם חששו לישון, חששו מהמכה הבאה של אלוהים. השמועה מספרת שאלוהים בעצמו ירד מן השמים, הוא ולא אחר, עבר בין דלתות המצרים והעבריים והרג את כל בכורי מצריים.

והנה עלה הבוקר, אנחנו העבריים קמנו עוד הרבה לפני כדי בכדי להכין את הלחם הלא תפוח.

כל העבריים כבר חיכו וציפו לרגע בו ישחרר אותם פרעה וכל דקה שעברה הרגישה כמו נצח.

ופתאום, שליחי פרעה באו במטרה לקחת את משה לפרעה.

אנחנו נשארנו במחנה שלנו וחיכינו בקוצר רוח לשובו של משה והזמן עובר ועובר ועובר… ומשה לא חוזר כבר חשבנו שקרה משהו, אך לבסוף חזר משה נרגש לספר לנו שאנחנו יכולים ללכת.

אני לא זוכר הרבה ממה שמשה אמר מפני שהייתי בהתרגשות ומיהרתי להכין את דבריי ולצאת ממצרים, אבל בכל זאת אני זוכר שמשה אמר שפרעה החזיק את בנו הבכור ללא רוח חיים והתחנן למשה שיוציא אותנו ושיפסיק עם המכות.

אספנו כולנו את חפצינו ויצאנו משם במהירות מדהימה תוך פחות מעשר דקות הצליח משה להוציא ממצריים מאות אלפי אנשים ילדים ומבוגרים, פעוטות וזקנים כולם יצאו כמקשה אחת.

הלכנו במדבר כמה ימים כשביום הוביל אותנו עמוד הענן ובלילה עמוד הענן נעלם והגיע עמוד האש שהוביל אותנו גם הוא.

לאחר כמה ימים של הליכה במדבר ראינו את ים סוף לפנינו, ואם זה לא מספיק אחד העבריים צעק שהוא רואה את המצרים בהתחלה כולם היו בטוחים שהוא הוזה מהחום ולא התייחסו אליו אך לאחר כמה דקות פתאום עוד אנשים אמרו שהם רואים את המצרים

וגם אני ראיתי אותם.

פנינו למשה בטענה שהוא הביא הוציא אותנו ממצריים רק בשביל למות במדבר ושבמצריים היה לנו קשה אבל לפחות היינו.

חיים כבר איבדנו כל תקווה ואת האמונה באלוהים, הסתכלתי על משה וגם הוא היה לחוץ הוא מלמל והתחיל לדבר עם משהו אבל לא היה שם אף אחד ואז התחלתי לחשוב שהוא באמת משוגע ושאנחנו הולכים למות.

מחשבתי רק התעצמה ברגע שמשה אמר לכולם להתקרב איליו ולהיכנס לים ואלוהים כבר יעשה את השאר, כמובן שפחדתי אבל כבר לא היו לנו יותר אופציות אז נכנסנו כולנו לתוך הים והמצריך כבר הקיפו אותנו עם מאות חיילים ופרשים מרכבות ענקיות וסוסים שיכולים לרמוס כל אחד.

לפתע טען אחד האנשים שהוא רואה את עמוד האש מתקרב [דבר שהיה נשמע לנו מוזר כי עמוד האש נמצא איתנו רק בלילה והרי היה זה בוקר] וכשהסתכלתי באמת ראיתי את עמוד האש מתקרב אלינו ועמוד הענן איתו.

עמוד הענן הסתיר אותנו מפני המצרים שהקיפו אותנו ועמוד האש הפך למאין חומת אש שהגנה אלינו מפני המצרים והיא שלחה אליהם חצי אש.

אך למרות עיכוב המצרים עדיין היינו צריכים לחצות את ים סוף והמים כיסו את כל גופנו ורק האף נשאר למעלה.

 לפתע הרים משה את מטהו וים סוף העמוק והגועש נפתח לשניים, ואנחנו עברנו בתוכו בעוד שהמים עומדים מימיננו ומשמאלנו כמו חומות.

והנה אנחנו כבר בחצי הים ואז נעלמו עמוד האש ועמוד הענן והמצרים החלו לעבור בים סוף, כולנו נלחצנו והתחלנו לרוץ המצרים כמעט עלו עלינו ואז יצאנו מים סוף עלינו על הגבעה הקטנה שליד ים סוף הסתכלנו על המצרים עובר בים והתפללנו שהים ייסגר.

כנראה שיש משהו למעלה שהקשיב לתפילותינו ובקשותינו כי מיד לאחר שהמצרי האחרון נכנס לים הוריד משה את מטהו חזרה והים נסגר לגמרי וכל המצרים טבעו בו חלקם ניסו להיאבק אך נכשלו וחלקם פשוט ויתרו ושקעו.

למרות זאת עדיין היה פחד בקרב בעם שמצרי אחד יצליח לעבור את הים, ועוד לפני שהספקתי להגיד זאת למשה פלט הים את המצרים המתים לרגלינו ואז כל העבדים ראו את אותו שומר מצרי שהכה אותם לפני פחות מחצי שנה מת ליד רגליהם.

 פתאום החלה מרים לפתוח בשירה תחילה היא שרה לבד ולאחר מכן הצטרפו אליה שאר הבנות ואחרי זה גם כל שאר העם וכולם שרו ביחד שיר הלל לאלוהים ואני אפילו זוכר קטע מהשיר שאני שרתי:

“וברוח אפיך נערמו מים, ניצבו כמו נד נוזלים, קפאו תהומות בלב ים”.

והנה אני כבר כבן תשעים אב לחמישה ילדים וסבא לשנים עשר ואפילו יש לי נין קטן ועדיין אנחנו הולכים במדבר ומחכים להיכנס לארץ כנען, אנחנו כבר עם מלוכד עם חוקים מלוחות הברית, אני מקווה שבעוד אלפי שנים אחד מצאצאי יסתכל ביומן זה וידע את עבר עמו ואת עברו.

 – סוף –