מקורותיו של ל”ג בעומר

1.    ל”ג בעומר הוא יום תחילת המרד הגדול ביהודה. לפי מסורת זו הדליקו משואות ברחבי הארץ כדי להודיע על התחלת המרד. ומכאן הגיע המנהג להדליק מדורות בערב ל”ג בעומר.

2.    יום חג לזכר נצחונו של בר כוכבא במרד נגד הרומאים. לפי המסורת בל”ג בעומר חל מפנה מכריע בקרבות לטובת בר כוכבא.

3. ל”ג בעומר מוזכר ברמיזה בגמרא, במסכת יבמות: “שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס וכולן מתו בפרק אחד”. הפרשנות לפסוק זה אומרת שבל”ג בעומר פסק מותם של תלמידי רבי עקיבא וזהו ההסבר המקובל לקיומו של ל”ג בעומר ולהפסקת מנהגי האבלות בימי ספירת העומר.

4. רבי שמעון בר יוחאי, מתלמידיו של רבי עקיבא, חי בתקופת מרד בר כוכבא. בתלמוד הבבלי מסופר ששמעון בר יוחאי היה ממתנגדי השלטון הרומי ולכן נאלץ לברוח ולהתחבא 12 שנה עם בנו במערה – עד מות הקיסר הרומי וביטול הגזירות נגד היהודים. לפי מסורת זו, ל”ג בעומר קשור לשלל אירועים בחייו של שמעון בר יוחאי. לי המסורת בל”ג בעומר הוסמך בר יוחאי לרב, ב”ג בעומר הוא התחתן ובל”ג בעומר נפטר. ולזכרו נוהגים להדליק מדורות.

“ספירת העומר“

ספירת העומר היא הספירה שבין חג הפסח לבין חג השבועות, סופרים שבעה שבועות שלמים שהם בסה”כ 49 ימים. הספירה ממחישה את התרגשותנו לקראת חג השבועות (מתן תורה).  ימי ספירת העומר, קיבלו מאוחר יותר גם משמעות של ימי אבל, שאינם קשורים כלל למשמעות המקורית של הספירה.   ומכאן בזמן ספירת העומר נוהגים ביהדות במנהגי אבלות – לא מתקיימות שמחות, לא מתחתנים, לא מסתפרים ולא מתגלחים. מנהגי האבלות נהוגים בשל מותם של 24,000 תלמידיו של רבי עקיבא בימי מרד כוכבא – שתמו ממגפה קשה או במלחמה עצמה, במרד. בל”ג בעומר עצמו נפסקים מנהגי האבלות ולכן נהוג כי ביום זה מתקיימות שמחות רבות, בעיקר חתונות שנדחו במשך כל ימי ספירת העומר.