אלוהי הניסים והנפלאות

אהרן ומשה

אם לא הייתי רואה זאת במו עיניי, לא הייתי מאמין…

שמי יעקב בן יהודה ועוד מעט ימלאו לי 13 שנה. נולדתי במצרים אך אינני מצרי, אלא עבד עברי אנוכי, כמו כל בני משפחתי ועמי.

אני אמנם נער צעיר, אבל הספקתי לחוות חוויות של חיים שלמים. בספר זה אני הולך לספר לכם סיפור מדהים, את סיפורו של עם ישראל שיצא מעבדות לחירות בעזרתו של ה’ אלוהינו שאני קורא לו “אלוהי הניסים והנפלאות”. רוצים לדעת למה? הנה הסיפור:

כשהגיעו אלינו שני האחים משה ואהרן והבטיחו לנו שאלוהים עומד לשחרר אותנו מחיי העבדות והסבל שלנו במצרים כמובן לא האמנתי, הרי עבדים אנחנו כבר 400 שנה במצרים.

כששמענו את דבריהם של משה ואהרן, מיד פרצנו בצחוק… אחרי כל כך הרבה שנים בהם זעקנו לאדוני אלוהינו שיציל אותנו, פתאום באו שני אלה ומספרים שאלוהים רוצה להוציא אותנו ממצרים? מי יאמין להם בכלל?

הרי ההורים שלי הם כבר דור רביעי במצרים ותמיד חיינו חיים של עבודת פרך בלי טיפת מנוחה. אני זוכר את סבא שלי נופל מרוב עייפות בזמן שסחב לבנים ענקיות ושוטר מצרי מצליף בו וצועק לו שיקום. סבי כמעט מת באותו יום וכמה בכינו לה’ שיציל אותנו מידי המצרים האכזריים!

אבל אז קרה דבר בלתי ייאמן… המטה של משה הפך לנחש! אחר כך משה החזיק בזנב הנחש והוא חזר להיות מטה! גם היד שלו… משה הרים אותה למעלה והיא הפכה למצורעת וכשהחזיר אותה אליו היא נרפאה! פשוט לא האמנתי… אבל הכי מדהים היה  כשמשה לקח מים מהיאור, שפך אותם על היבשה והם הפכו לדם!

זו פעם ראשונה שהרגשנו שאולי אלוהים באמת איתנו… הוא באמת רואה את הסבל שלנו ויוציא אותנו מכאן! נכנסה לנו סוף סוף תקווה ללב, הלוואי ומשה יוציא אותנו ממצרים במהרה!

לצערי, לא הכל הלך כמתוכנן.

שני האחים הגיעו אל פרעה מלך מצרים וביקשו ממנו שישחרר אותנו לכמה ימים כדי שנוכל לזבוח לאלוהים במדבר.

פרעה הרשע התעלם מבקשתם ולא היה מוכן לשמוע בקולו של אלוהים. הוא רק הקשה את לבו ונהיה יותר אכזרי כלפינו.

אם עד עכשיו היינו צריכים לבנות לבנים עם תבן שהביאו לנו, פרעה דרש שנמצא לבד את התבן כדי להכין את אותה כמות לבנים.

העבודה רק נהייתה יותר ויותר קשה…

אוף, מה היינו צריכים את שני אלה??? בגללם פרעה רק הכביד עלינו את העול והעבודה נהיתה בלתי נסבלת! לא מאמין יותר לשום אלוהים…

מופע התנין של אהרן

משה ואהרן יכולים לזכות בתואר “האחים העקשנים”. שוב הם הופיעו בפני פרעה שרצה לדעת מיהו האלוהים שלהם וביקש מהם להראות לו מופת.

אהרן זרק את המטה שלו לפני פרעה והוא הפך לתנין.

פרעה קרא לחכמים והמכשפים שלו שנקראים חרטומים כדי שיעשו גם הם להטוטים. כל אחד מהם זרק את המטה שלו לרצפה וגם וגם המטות שלהם הפכו לתנינים.

אבל כשהתנינים חזרו להיות מטות, בלע המטה של אהרן את המטות של חרטומי מצרים!

פרעה הרשע לא השתכנע מהאותות האלו ורק חיזק את לבו לסרב לשחרר אותנו.

עשר מכות מצרים

דם

פרעה הזה,  אף פעם לא הצלחתי להבין אותו… אלוהים נתן לו בכל פעם הזדמנות לשלוח אותנו לחופשי מבלי לפגוע בו אבל הוא בשלו… המשיך כל  הזמן לסרב ולהקשיח את ליבו. בסוף הוא התחרט על זה עד מאוד, אבל אני סתם מקדים את המאוחר. הסיפור הבא שאני עומד לספר קרה באמת, למרות שהוא יישמע כמו סיפור בדיוני…

אחרי שסירב פרעה לשחרר את עם ישראל לעבוד את אדוני, החליט אלוהים ללמד אותו לקח. בעצם פרעה למד עשרה לקחים.

משה ואהרן היכו במטה שלהם במימי היאור לעיני פרעה ועבדיו וכל המים הפכו לדם אדום וסמיך! כל הדגים ביאור מתו, המים הסריחו ואף אחד לא היה יכול לשתות מהמים האלו. חרטומי מצרים ניסו לבטל את המכה הזו אבל רק החמירו אותה. המצרים ניסו לחפור בורות כדי למצוא מים נקיים לשתיה ולא הצליחו. פרעה, עקשן שכמותו לא שינה את דעתו וסירב לשחרר אותנו.

משה הגיע שוב אל פרעה ואיים עליו במכה חדשה שתבוא על מצרים אם יסרב לשמוע בקול ה’ אך המלך כמובן סירב.

צפרדעים

כך הגיעה המכה הבאה – מכת צפרדעים.
אהרן היטה במטה שלו על כל מימי מצרים וכל הארץ התמלאה צפרדעים. הן עלו מתוך היאור, האגמים והנהרות ונכנסו לבתים ,לחדרים, לרהיטים ולכל פינה. הן אפילו נכנסו להם לתוך הבגדים והמזון (איכס!).
סוף סוף פרעה הסכים לשלוח אותנו לזבוח לאלוהים! הוא קרא למשה ואהרן וביקש מהם שיתפללו לאלוהים שיסיר מעליו את הצפרדעים.
משה אכן התפלל לאלוהים שימית את כל הצפרדעים חוץ מאלו שביאור וכך היה. אבל פרעה בשלו… שכהוא ראה שה’ עומד במילתו הוא שינה את החלטתו ושוב סירב לשלוח אותנו לחופשי.

כינים

הפעם הגיעה המכה ללא התראה מוקדמת. אהרן היכה במטהו על עפר הארץ וכל ארץ מצרים התמלאה כינים. החרטומים כהרגלם ניסו לבטל את המכה וכמובן שלא הצליחו. כל בני האדם, החיות והבהמות התגרדו מרוב כינים והחרטומים נאלצו להודות בפעם הראשונה בפני פרעה כי יד אלוהים בעניין. פרעה העקשן לא שינה את עמדתו ועדיין לא הסכים לשחרר את עם ישראל לחופשי.

ערוב

משה לא התייאש והתייצב מול פרעה בבקשה: “שלח את עמי!” ואיים בפניו שאם לא ישחרר אותנו, ה’ אלוהי ישראל ישלח בו ובעמו את הערוב, בעלי חיים מזיקים שונים המעורבים אחד בשני.
במכה הזו, בשונה מהמכות האחרות משה הדגיש בפני פרעה כי המכות יחולו רק על מצרים ולא על ישראל, ועדיין פרעה סירב.
הפעם אלוהים עצמו ביצע את המכה ומילא את ארץ מצרים בערוב כבד שהשחית את הארץ. פרעה נלחץ מהמכה הזו וקרא למשה ואהרן. הוא הרשה לבני ישראל לזבוח לאלוהים אך במצרים עצמה ולא במדבר. משה לא ויתר ודרש מפרעה לאפשר לבני ישראל לזבוח במדבר. פרעה הערמומי מסר למשה שהוא מסכים, אך ביקש שלא נתרחק מדי. הוא ביקש ממשה להתפלל לה’ שיסיר מארצו את הערוב. משה אמר לפרעה שיעשה את זה ובתנאי שהוא לא יתחרט כפי שעשה במכות הקודמות. ה’ הסיר את המכה מפרעה ומכל עמו וארצו ושוב… פרעה לא עמד במילתו והתחרט.

דבר

הסיפור המשיך לחזור על עצמו גם כאן… שוב הגיע משה לפרעה וביקש שישחרר אותנו לחופשי, אחרת אלוהים יפגע בכל המקנה של פרעה, הצאן, הבקר, החמורים, הגמלים והסוסים במכת דבר קשה. פרעה שוב התעלם מאזהרותיו של משה וה’ המית את בהמות מצרים במחלת הדבר. למרות שידע פרעה כי ממקנה ישראל לא מתה אפילו בהמה אחת, הוא הקשה את לבו ולא הסכים לשחרר אותנו.

שחין

אז זרק משה פיח כבשן לשמים לעיני פרעה הרשע וגרם למכת שחין ללא אזהרה מוקדמת. הפיח התפזר על כל ארץ מצרים וכל בני האדם והבהמות חלו בשחין, מחלת אבעבועות על העור. חרטומי מצרים הגדולים לא ניסו לבטל את המכה כי גם הם חטפו אותה.

פרעה העקשן עדיין סירב לשמוע למשה ולשחרר את עמנו.

ברד

משה חזר אל פרעה עם אותה בקשה, לשחרר את עם ישראל לעבוד את ה’ במדבר. הפעם אמר משה לפרעה שאם לא יעשה את זה, המכה שתבוא תהיה קשה יותר מקודמותיה. הפעם, ימטיר אלוהים ברד כבד מאד מן השמים, שלא היה כמותו מן היום בו נבראה מצרים. הוא ייעץ לו להכניס את כל בני האדם והבהמות למקום מבטחים כדי שלא ייפגעו מהברד. פרעה שחשב שהוא חכם גדול, לא הקשיב לדברי משה והשאיר את כל עבדיו והמקנה שלו בשדה. משה היטה את המטה לשמים וכל ארץ מצרים התמלאה בברד שלא היה כמותו מעולם. הברד הכה בשדות, באנשים והבהמות שהיו בחוץ והרס כל עץ ושדה.

פרעה שנבהל מאד קרא למשה ואהרן והתוודה בפניהם על חטאו. הוא הודה שטעה כשסירב לשמוע בקול אלוהים והבטיח לשחרר אותנו לחופשי בתנאי שאלוהים יפסיק את הברד. משה אמר לו שאלוהים יפסיק את הברד כדי שיידע כי כמו שהוא הוריד ברד כך אלוהים הכל יכול, יפסיק אותו. כשיצא משה מפרעה, הרים ידיו לשמיים ואלוהים הפסיק להמטיר ברד על הארץ. אבל, כאשר ראה פרעה שהפסיק הברד, הוא שוב התחרט.

לא הסכים לשלח אותנו לחופשי כפי שהבטיח למשה.

ארבה

משה ואהרן כבר ממש התעצבנו על פרעה! “עד מתי תסרב להיענות לבקשתו של אלוהים לשלוח את עם ישראל?” הם איימו עליו שאם יסרב, אלוהים יפיץ ארבה בכל ארץ מצרים עד כי לא יהיה אפשר לראות קרקע. הארבה יאכל את כל החיטה ומה שנותר על העצים אחרי מכת הברד ויחדור לתוך הבתים. הפעם, משה ואהרן לא חיכו לתשובתו של פרעה, כי כבר הבינו שהבטחותיו לא שוות כלום. דווקא בפעם הזו, הסכים פרעה לשלוח את העם לזבוח לה’ אבל שאל מי אמור ללכת. משה השיב כי כולם אמורים ללכת, הצעירים והמבוגרים, הצאן והבקר ושהוא לא יסכים לשום מגבלה. פרעה מסר שהוא מרשה רק לגברים ללכת וכשמשה סירב לכך, גירש אותו פרעה.

משה היטה את מטהו על ארץ מצרים ואלוהים שלח רוח מזרחית ועם אור הבוקר הגיע הארבה למצרים. הארבה מילא את כל הארץ עד כי נדמה היה שחשוך ואחרי המכה הזו, לא נשאר כלום ממה שצמח בארץ הזו. פרעה פנה אל משה וביקש את סליחתו ואמר לו שהוא לא יחטא עוד. אלוהים שינה את כיוון הרוח למערבית ורוח הים הרימה את כל הארבה והטביעה אותם בים סוף. פרעה התגלה שוב כשקרן ולא שלח את עמנו.

חושך

משה הרים את ידו לכיוון השמים וכל ארץ מצרים התמלאה אפלה כבדה במשך שלושה ימים רצופים. הפעם פרעה הרשה לכולנו לצאת ממצרים עם כל בני משפחותינו אבל דרש שהצאן והבקר יישארו אצלו. משה סירב לכך ואמר לפרעה ששום בהמה לא תישאר בארץ מצרים. פרעה כל כך כעס, שגירש את משה מעל פניו ואסר עליו לשוב אליו. הוא איים עליו שאם יראה אותו שוב, ימות.

בכורות

בתחילת חודש ניסן, הופיעו בפנינו משה ואהרן. הם אמרו לנו להתכונן ליציאה ממצרים ונתנו הוראות מדויקות איך עלינו לפעול: ביום העשירי של חודש ניסן צריך לקחת שה עזים או שה כבשים צעיר ולשמור אותו עד היום הארבעה עשר לחודש. בי”ד בניסן צריך לשחוט אותו בשעות אחר הצהריים ואת הדם יש למרוח על שני העמודים ועל המשקוף של פתח הבית. באותו לילה עלינו לצלות את בשר השה ולאכול אותו יחד עם מצות ומרור (ירקות מרים). צריך לאכול אותו בחיפזון, כשאנו מוכנים בכל רגע לצאת לדרך. באותו לילה, כך תיארו לנו משה ואהרן, בזמן שנהיה עסוקים באכילת קורבן הפסח, ה’ יעבור בכל ארץ מצרים ויהרוג את כל בכורי האדם והבהמה. אלוהים יעשה למצרים שפטים וכך יוכיח להם כי הוא האל האמיתי. הדם על המזוזות ישמש עבורו אות כי זהו בית של בני ישראל וכך יפסח ה’ על הבתים שלנו ונינצל מן המכה. משה ואהרן אמרו לנו שיום החמישה לעשר לחודש ניסן יהיה מעכשיו יום חג מוקדש לה’. בכל הדורות נחגוג אותו ובמשך שבעה ימים יהיה עלינו לאכול מצות במקום לחם חמץ הרגיל. אסור בשום אופן לאכול חמץ באותם שבעה ימים, אחרת ניענש.

וכך היה. בלילה של הארבעה עשר לניסן, הרג אלוהים את כל הבכורים בארץ מצרים, החל מבנו הבכור של פרעה ועד לבכור של הבהמות. למחרת בבוקר קמה צעקה גדולה במצרים כי לא היה בית שלא היה בו מת. פרעה קרא למשה ואהרן וביקש שנצא כולנו עם הצאן והבקר מארץ מצרים ונעבוד את אלוהים. הוא ביקש שלא נקלל אותו על מה שעשה לנו, אלא נברך אותו. כל אנשי מצרים הפצירו בנו לצאת מהארץ שלהם.

יציאת מצרים

האמת שלא האמנתי שסוף סוף הגיעה השעה הזו!

כל-כך התרגשתי כשהבנתי שאנחנו עומדים לצאת מהארץ הארורה הזו ולהגיע לארץ ישראל!

המצרים אפילו נתנו לנו כלי כסף וזהב, העיקר שלא תגיע עליהם עוד מכה… כולנו כולל הצאן והבקר, הגענו לעיר שנקראת סוכותה בגבול מצרים. שם אפינו את הבצק שהוצאנו במהירות ממצרים, אבל הבצק לא הספיק להחמיץ  ולכן אפינו עוגות מצות. משה פנה אל כולנו ואמר לנו שעלינו לזכור כי יצאנו ממצרים באמצעות חוזק ידו של ה’ ולא בעזרת כוחנו שלנו. לכן עלינו לזכור את היום הזה בכל שנה ולחגוג את חג יציאת מצרים, בכל ארבעה עשר בחודש ניסן הוא חודש האביב. הוא הסביר שזה חודש של התחדשות ואנחנו מתחילים חיים חדשים, חיי עם בני חורין. לכן בכל שנה עלינו לחגוג את חג החירות כי ה’ הוציא אותנו מבית עבדים. במשך שבעה ימים עלינו לאכול מצות ואסור שיהיה בבית חמץ.

בנוסף, אמר משה שעלינו לספר את סיפור יציאתנו ממצרים לדורות הבאים, כדי שתמיד יזכרו את כוחו של ה’ שהוציא אותנו משם. עלינו לעשות סימנים על ידנו ובין עינינו, שיזכירו לנו תמיד את יציאת מצרים. משה גם הסביר לנו שעלינו להקדיש את בכורותינו לאלוהים, כדי שנזכור תמיד שביד חזקה הוציאנו ה’ ממצרים ובגלל שפרעה הקשה את לבו ולא רצה לשלחנו, אלוהים הרג את כל בכור בארץ מצרים.

קריעת ים סוף

משה הוציא אותנו מארץ מצרים דרך מדבר סיני. כשהלכנו במדבר היו לנו שני מורי דרך, עמוד ענן ביום ועמוד האש בלילה, כדי שנוכל ללכת בלי פחד. לאחר כמה ימים הגענו לשפת ים סוף. אז קרה משהו לא יאומן- כשהסתובבנו ראינו את חייליו של פרעה רוכבים על סוסים ועל רכב מלחמה כשהם דוהרים לכיוונינו! פרעה האכזר שוב התחרט והחליט לרדוף אחרינו! פחדנו מאד וצעקנו על משה: “למה הוצאת אותנו ממצרים, כדי למות במדבר???” משה ניסה להרגיע אותנו ואמר שתכף נראה את חוזקו של ה’. הוא הבטיח שה’ יושיע אותנו מהמצרים וילחם עבורנו, ושעלינו רק להסתכל. שמנו לב שעמוד הענן לא נעלם, אלא נעמד אחרי המחנה שלנו ולפני מחנה המצרים. עמוד הענן החשיך את מחנה מצרים והמחנה שלנו היה מואר בזכות עמוד האש. כך המצרים לא הצליחו להתקרב אלינו.

ואז קרה דבר כה מופלא ומדהים שאותו לא אוכל לשכוח לעולם: ה’ ציווה על משה להטות את המטה שלו על הים ורוח קדים נשבה על המים עד שהים נבקע לשניים והופיעה חרבה, אדמה יבשה במקום שהמים נבקעו! זה היה מחזה לא מהעולם הזה! המים עמדו משני הצדדים כמו חומה וכך עברנו כולנו את הים, בשטח היבש שנוצר.

בינתיים במחנה המצרים שרדפו אחרינו נוצרה מהומה והם בקושי הצליחו להתקדם לעברנו. כשכל חייליו של פרעה ניסו לעבור גם הם בחרבה, אמר ה’ למשה להטות שוב את המטה שלו על הים והמים חזרו למצב הרגיל. כל המצרים, יחד עם סוסיהם ורכביהם טבעו בים!!!

כולנו היינו פשוט המומים מהמראה הזה, והתמלאנו יראת כבוד כלפי ה’ ומשה.

שירת הים

מיד אחרי הפלא הזה שזכינו כולנו לראות, פצחה מרים בשיר הודיה לה’ והתחילה לסחוף את כל הנשים בתופים ובמחולות. שירתן סחפה גם אותנו ואפילו משה הצטרף לשירה!

השיר נקרא “שירת הים” והוא שיר הלל לה’ שהציל אותנו מהמצרים והטביע אותם בתוך ים סוף.

בשיר פיארנו, שיבחנו והודינו לאלוהים שהוא המושיע שלנו. רוממנו אותו וסיפרנו את גדולתו של אדוני, האל שמקיים את הבטחותיו לעמו, כשהטביע את המצרים במעמקי הים. ה’ הגדול הרס את אויביו כשהוא נשף מאפו רוח שהרימה את המים והעמידה אותם כמו חומה. האויב המצרי שחשב שיצליח לרדוף ולהשיג אותנו ולהפוך אותנו שוב לעבדים, הפסיד. ה’ נשף שוב רוח חזקה והמים חזרו למקומם כשהמצרים טבעו בים כמו עופרת. פנינו לאלוהים ואמרנו לו:

“מי כמוך באלים ה’? אתה הוא הגדול מכל האלים של העמים האחרים! יד ימינך יכולה להרוג כל אויב ואתה מנחה ומדריך אותנו לכיוון ארץ ישראל. כששאר העמים שמעו מה עשית לנו ולאויבנו, רעדו כל העמים מסביב מפניך! אתה הוא האל השולט על כל העמים ועל הטבע כולו”.

ה’ ימלוך לעד!

זהו סוף הסיפור שלי.

סיפורו המדהים והמופלא של אלוהינו שעשה לנו ניסים ונפלאות, הציל אותנו מידי המצרים והוביל אותנו לכיוון ארץ ישראל.

כבר אמרתי שאם לא הייתי רואה זאת במו עיניי, לא הייתי מאמין…