עבודת שורשים

שמי הוא מעיין,

פירוש השם שלי הוא מים נובעים, מקווה מים מתוך האדמה, הוריי בחרו את השם “מעיין” כי מאז ומתמיד אמי אהבה את השם “מעיין”.

השם “מעיין” הינו שם עברי משפחתי מאוד תמכה ואהבה את השם “מעיין”, ואמרו שלפי דעתם זהו שם נורא מיוחד ויפה, לפי דעתי השם “מעיין” מתאים לי ולאופי שלי.

השמות של משפחתי הם:

אמי – ענת

אבי – רון

אחי- עמית

אחותי – נועה

תאריך הלידה שלי הוא 21.9.2005 י”ז באלול התשס”ה.

כמה מן האירועים החשובים בחיי הם:

העלייה לכיתה א’, תאריך- 1.9.2011

הטיסה הראשונה שלי לחול, תאריך- 6.8.2010- 13.8.2010

העלייה לחטיבה- 1.9.2017

פעם הראשונה שלי בגן- 2008

בת מצווה (עם המשפחה)- 22.9.2017

פרטים מזהים: הגובה שלי הוא 1.50 מטר, שיער באורך בינוני, בצבע חום, עיניים בצבע חום, אני ב מרכיבה משקפיים.

הדברים שמאפיינים אותי הם: מאוד ריגשה, אוהבת לעזור ואכפתית כלפי החברה. אני נמצאת בנבחרת שחייה כיוון שאני מאוד אוהבת לשחות וגם ישנם תחרויות, אני אוהבת גם להפגש עם חברות, אני נמצאת גם בתנועת הנוער “צופים”.

שני דברים עליי:

1. בעתיד ארצה להיות עורכת דין, כיוון שאני מאוד אוהבת להתווכח ולהראות ש”הצד שלי” צודק. בשביל שאהיה עורכת דין טובה אכתוב נימוקים מפורטים וגם אשאל את הצד השני שאלות שיגרמו לשופט להבין שאנחנו ה”צודקים”. 2. הערכים שחשובים לי הן נאמנות, אמינות ויושר, ערכים אלו חשובים לי כיוון שחשוב להיות נאמנים לאחרים כך גם הם יהיו נאמנים לנו, חשוב להיות אמין וישר כך תהיה שלם עם עצמך ועם אחרים.

ראיון עם ההורים:

1. שם המשפחה צרויה היה ממקור ספרד.

2.לא, לא היו שמות קדומים לשם המשפחה.

3. שם המשפחה הקדום של אמא הוא כנפי

4. הוריי הכירו בבית קפה, החתונה שלהם הייתה בירושלים ב31.10.1995 , החתונה הייתה יפה, מכובדת ומרשימה.

5. שפת הדיבור בבית הייתה עברית

6. אבי מורה לנהיגה ואמי יועצת השקעות בבנק יהב, אבי אוהב לנהוג ולקרוא כל מיני דברים העוסקים בנושא רכב ואופנועים ואוהב לפתור הרבה תשבצים, אמי אוהבת לבשל ולטייל בעולם.

7. אבי למד באורט נביעים ולמד מכונאות רכב, אמי למדה במכללת אורט ולמדה אלקטרוניקה.

8. לאבי יש הרבה חברי ילדות ששמר איתם קשר והכיר עוד חברים בעבודתו, אמי שמרה על קשר עם חבריה מהתיכון וגם מהילדות.

9. חוויות מיוחדות: הטיסה הראשונה של אמא שלי לארצות הברית, שנסענו לטיולים.

10. לידתי הייתה נורא מהירה, (יצאתי כבר לפני שהגענו לבית חולים), נולדתי בבית חולים הדסה, חגגו את לידתי בכך שבהתחלה הלכנו לבית כנסת לבחור לי שם ואחר כך הלכנו לבית של סבא וסבתא שלי לחגוג את לידתי.

משפחתי:

אנחנו שלושה אחים במשפחה ואני הבת השלישית והקטנה במשפחה, כמו שנקרא “בת הזקונים”,

אחי עמית הוא האח הבכור במשפחה.

השורשים שלנו הם ממוצא מרוקאי וספרדי,

אנחנו גרים בפסגת זאב, וכל משפחתי מצד אמא גרים קרוב אלינו, אמנם המשפחה מצד אבא גרים רחוק יחסית.

אחי כרגע מתנדב בשנת שירות, אחותי בכיתה י’ב ברנה קסאן, אמי עובדת כיועצת השקעות בבנק יהב ואבי מורה לנהיגה.

כשהיותיי בת שנה , עברנו לבית חדש שבו אנחנו נמצאים היום.

ארץ המוצא לנו:

סבתא ליליאן וסבא מאיר (מצד אמא) באו ממוצא מרוקי,

סבתא מרים (מצד אבא) באה ממוצא מרוקאי וסבא יצחק (מצד אבא) בא ממוצא ספרדי.

סבתא וסבא שלי מצד אבא עלו לארץ בשנת 1955 סבא יצחק עלה ממרוקו ספרדית – טטואן וסבתא מרים עלתה ממרוקו קזבלנקה. סבא מאיר מצד אמא עלה לארץ בשנת 1950 מפז שבמרוקו וסבתא ליליאן מצד אמא עלתה בשנת 1948 מפז שבמרוקו.

בתקופה שהסבים והסבתות שלי עלו לארץ השלטון היה של ישראל.

בארץ יש לנו 2 דורות , אבי ואמי הם הדור הראשון ואנחנו הדור השני.

< תהליך הקליטה של סבא שלי מצד אבא בארץ:

סבא עלה לארץ לבד, בלי משפחתו רק עם כמה חברים , כי אז רק מעטים עלו לארץ , המדינה הייתה עוד צעירה והמדינה הייתה צריכה אנשים שיעזרו לשקם אותה, הם הגיעו לקיבוץ נווה אילן,

לסבא היה אח בארץ ומדי פעם ביקר אותו והלך אליו בחופשים.

לאחר 10 חודשים סבא התגייס לצבא למשך שנתיים וחצי,

אח”כ הלך לעבוד ואחרי שנה-שנתיים הכיר את סבתא והתחתנו, עברו לגור ביחד והקימו משפחה.

תהליך הקליטה של סבתא שלי מצד אמא בארץ:

סבתא עלתה בגיל שנתיים 1948, עם משפחתה,הם חיו באוהלים ולאחר מכן העבירו למעברה בתלפיות, אבא שלה התחיל לעבוד בעבודות דחק ומת בתאונת עבודה.

לא היה להם מספיק כסף ואוכל, ולפעמים הם מכרו את האוכל שלהם בשל מחסור בכסף ואכלו רק לחם, לא היה להם כלום בארץ, לא ידעו את השפה העברית,

אך לאט לאט הם התחילו להשתקם בארץ, התחילו לעבוד והתרגלו לאורך החיים בארץ.

תהליך הקליטה של סבא שלי מצד אמא:

כאשר הם עזבו את מרוקו הם גרו שנה בצרפת ולאחר מכן עלו לארץ, כאשר הגיעו לארץ ריססו אותם בחומר מאוד מסוכן כי חשבו שיש להם מחלות מהעלייה ושלא ידביקו את התושבים בארץ, אמנם הריסוס גרם להם למחלות או לקרחות.

הם דיברו מרוקאית בבית, וכשהגיעו גרו באוהלים לאחר מכן העבירו אותם לקיסריה, היו נותנים להם אוכל במנות קטנות, אח”כ העבירו אותם לעין כרם, וכל אחד בחר שם בית לגור,

לא היה להם מיטות או מזרנים, לא מים זורמים או חשמל, הם התקלחו פעם בשבוע ב”מעיין”, אך עם הזמן הם הסתדרו יותר.

יש לנו כמה מנהגים מיוחדים:

• בימי הולדת אנחנו נפגשים כולנו וחוגגים את היומולדת באווירה משפחתית

• בפסח יש לנו טקס שמרימים את צלחת הפסח מעל ראשי הנוכחים בסדר.

• יש לנו גם מאכל מרוקאי – “תז’ין” שאנחנו שמים אותו בשולחן שבת או בחגים.

המתכון: