דניה אוהבת לשחק לבדה

דֶּנְיָה בּוֹנָה אַרְמוֹן בַּחוֹל

יֵשׁ שֵׁם מָלַךְ, מַלְכָּה, יֵשׁ שָׁם כִּמְעַט הַכֹּל

חוֹפֶרֶת בְּאֶצְבְּעוֹתֶיהָ וּבוֹנָה לָהּ מְחִילָה

לַמַּיִם שֶׁיִּזְרְמוּ סָבִיב אַרְמוֹנָהּ

הוֹלַכְתְּ וּבָאָה וְלֹא מַרְפָּה

אֶת הַדְּלִי בַּמַּיִם מְמַלְּאָה

אֵינָהּ מִתְעַצֶּלֶת אפילוּ קִמְעָה

מִסְתַּכֶּלֶת הִיא לַצְּדָדִים

רוֹאָה הִיא יְלָדִים בְּחֹל מִשְׂחָקִים

מִסְתַּכֶּלֶת מֵאֲחוֹרֶיהָ

רוֹאָה הִיא יְלָדוֹת קוֹפְצוֹת מֵעָלֶיהָ

מִסְתַּכֶּלֶת הִיא מלפנים

רוֹאָה הִיא יְלָדִים מְדַלְּגִים וְצוֹחֲקִים

חוֹשֶׁבֶת הִיא לְעַצְמָהּ

מַדּוּעַ רַק הִיא מְשַׂחֶקֶת עִם עַצְמָהּ?

אֶת הִרְהוּרֶיהָ לֹא שִּׁתְּפָה עִם אִישׁ

חָשְׁבָה שֶׁאוּלַי זַהוּ סוֹד אוּלַי קְצָת מֵבִישׁ

לְמָחֳרָת הֲלָכָה כְּהֶרְגֵּלָהּ לְגַן

עִם שִׂמְלַת הַסָּרָפָן

שִׂחֲקָה לָהּ כְּהֶרְגֵּלָהּ בַּחֹל

דִּבְּרָה עִם בֻּבּוֹתֶיהָ בַּקּוֹל

שְׁאֵלָה הִיא אוֹתָן

מַדּוּעַ כֻּלָּם מְשַׂחֲקִים יַחְדָּו

וְאִלּוּ רַק אֲנִי

מַעֲדִיפָה לִהְיוֹת עִם עַצְמִי

עֲנוּ לָהּ הַבֻּבּוֹת בְּמַקְהֵלָה

אַל לָךְ לְהִכָּנֵס לְבֶהָלָה

זֶה מִפָּנַי שֶׁיֵּשׁ לֵךְ אֶת כָּל מָה שֶׁצָּרִיךְ

כָּל יֶלֶד הָיָה רוֹצֶה וְאוֹתוֹ הָיָה מַעֲרִיךְ

נִדְהֲמָה דניה מִתְּשׁוּבַתָן

אַךְ לֹא הֵבִינָה אֶת פֵּשֶׁר הָעִנְיָן

הִסְתַּכְּלוּ הַבֻּבּוֹת עַל דניה הַקְּטַנָּה

שֶׁאֶת תְּשׁוּבוֹתֶיהָ מָצְאָה תָּמִיד בְּדִמְיוֹנָהּ

חָזְרוּ וְאָמְרוּ לָהּ בַּשֵּׁנִית

אַתְּ מִלֵּאתָ כִּשָּׁרוֹן, דִּמְיוֹן וְהִנְּךָ סַקְרָנִית

אֵינֵךְ צְרִיכָה אֶת דָּנִי אוֹ אֶת וֶרֶד

בראשך אֶת הַכֹּל אַתְּ מְסַדֶּרֶת

טוֹב לְךָ שָׂם עִם עַצְמְךָ

וְאֵין זֶה אוֹמֵר שֶׁהִנְּךָ לְבַדְּךָ

הַדִּמְיוֹן, הַסַּקְרָנוּת וְהַכִּשָּׁרוֹן

הֵם הַמְּפִיגִים לֵךְ אֶת השיממון

וּמְשַׁמְּשִׁים לְךָ כְּהָמוֹן!

חָשְׁבָה דניה עַל תְּשׁוּבַתָן שֶׁל הַבֻּבּוֹת

וְכַמָּה הֵן חֲכָמוֹת

אָכֵן הַסַּקְרָנוּת, הַדִּמְיוֹן וְהַכִּשָּׁרוֹן

הֵם הַמְּשַׁמְּשִׁים לִי חֲבֵרִים לִבְנִיַּת הָאַרְמוֹן

וְאִם אַרְצָהּ לְעִתִּים לְשַׁתֵּף חָבֵר נוֹסַף

אֹכַל בנקל לָגֶשֶׁת אֵלָיו

הִסְתַּכְּלָה דניה עַל דֶּנִי הַמִּתְהַלֵּךְ בֵּין הֶעֱלִים

תָּמִיד אוֹהֵב הוּא לֶאֱסֹף אִצְטְרֻבָּלִים

וְנוֹעָה שֶׁאוֹהֶבֶת לִהְיוֹת לוּלְיָנִית

וְלִמְשֹׁךְ לַגַּנֶּנֶת בַּחֲצָאִית

יהלי, מיה וְיוֹנִי אוֹהֲבִים לְשַׂחֵק רַק בְּאַרְגַּז הַחוֹל

בְּעוֹד מַאיָה הָרַקְדָנִית אוֹהֶבֶת לָצֵאת בְּמָחוֹל

וַאֲנִי

אוֹהֶבֶת לְשַׂחֵק בְּעִקָּר עִם עַצְמִי

כַּמָּה נִפְלָא

הִנֵּה פָּתַרְתִּי אֶת הַתַּעֲלוּמָה

לְעִתִּים אֶשְׁחַק עִם עַצְמִי

וּבִפְעָמִים אֲחֵרוֹת

אֶשְׁחַק עִם הַיְּלָדִים וְהַיְּלָדוֹת

תקציר מאחורי הספר

דניה היא ילדה בעלת דמיון, כשרון, סקרנית ושמחה. כל אלה משמשים לה כחברים ביום יום ולכן היא מוצאת את עצמה בעיקר משחקת עם עצמה.

דניה תוהה אם משהו לא בסדר עם עצמה ומתייעצת עם בובותיה אשר משיבות לה שהדמיון, הכישרון והסקרנות הם חבריה.

עולמה עשיר אבל כאשר תרצה לגוון תוכל תמיד למצוא חבר נגיש.

הורים יקרים,

ישנם ילדים שנולדו עם אופי יותר אינדיבידואליסט, לרוב הם מפתחים לעצמם עולם פנימי עשיר. אמנם תקשורת עם ילדים אחרים היא חשובה אך ילדים עם עושר פנימי יכולים לפתח עולם עצום משלהם ולפתח זאת בעתיד כמבוגרים לכיוונים שונים ומגוונים.

כמו כן, ההתייעצות עם בובותיה מהווה פתרון יצירתי עבורה שכן תשובתן של בובותיה מחברות אותה לקבל תשובות מעצמה.

על כן אין זה כדאי לתת להם להרגיש מבוכה על כך, נהפוך הוא, להבין זאת ולא לחשוש. מתוך אותה ההבנה וההכלה שלכם לא תיווצר פרשנות של אשמה עצמית לילד, דבר אשר יעודד אותו לשחק בחברותא כאשר ירגיש זקוק לכך.

חשוב לזכור שילד צומח מתוך מקום בו הוא מרגיש בנוח עם עצמו.