חידושי תורה של שמעון יפרה

     חנוכה

     רשאי תיבות של “חנוכה”: חשמונאים ניצחו ויש כאן הודיה

     סוכות

     כתוב בפסוק “ושמחת וחגך והיית אך שמח” ויש מנהג ידוע שאחרי פסח וסוכות נוהגים להגיד סליחות ב”הב, מכיוון שיכול להיות שבמשך ימי החג היו חטאים ועכשיו אנו מצטערים על כך ובגלל זה אומרים “אך”, במובן של כאב וצער.

     פרשת “נוח”

     כתוב: “נוח איש צדיק תמים היה בדורתיו…”

     צדיק – ראשי תיבות: צפון, דרום, ימה, קדמה, שצדידקות שלו מתפשט לכל הכיוונים.

     רשע – הוא ההפך הגמור, מכיוון שרשע זה ראשי תיבות: רועה שבעתיים עליו.

     פרשת “כי תשא”

     כתוב “לא תבערו אש בכל מושבתכם ביום השבת”, הכוונה לא רק לאש ממשית, אלה גם אש של מחלוקת וכעס, שגם זה אסור בשבת.

      פרשת “כי תשא”

     כתוב במדרש שתמיד צריך שיהיה לאיש מישראל  שתי אותות שיסמלו על היתו יהודי. ושתי האותות הם ברית מילה ותפילין. ובשבת, כיבן שלא מניחים תפילין, אז השבת היא משלימה.

     פרשת “ויקרא”

     ידועה השאלה למה המילה “ויקרא” מסתימת עם אות “א” קטנה. אפשר להגיד, שכמו שמשה רבנו יקטין את עצמו אך כולם ידעו את גדלותו, כך אדם מישראל, כמה שיהיה עניו ויקטין את עצמו, כך יתגלה את צדקותו וגדלותו האמתית.

      פסח

      כנגד ארבעה בנים דיברה התורה: אחד חכם, אחד רשע, אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול.

ובעצם לכל אחד מהם שייכת התוכחה “סרו מהר מין הדרך”, מכיוון שגם הצדיק הכי גדול שיהיה יכול ליפול ברשתו של היצר הרע. ולכן, מי שעיניו בראשו, צריך שיקדים את התרופה למכה, שתמיד יהיה בהתקדמות, ולא יעמוד במקום אחד, כיוון, שמי שעומד במקום אחד, קל לו יותר ליפול ממי שתמיד בהתקדמות והתעלות.

       ראש השנה      

     אנו אומרים בתפילת ראש השנה “סתרו יושר, משפתו אמונה”.

     ופירוש לפסוק הזה שגם כאשר אנחנו עוברים דברים קשים ולא מובנים לנו ובעצם נראה לנו הקדוש ברוך הוא כביכול “מסתיר” משהו מאתנו, אבל אנו צריכים להבין שזה ביושר. וגם המשפתים שריבונו של עולם עושה אימנו, הכל, בסופו של דבר, כדי שנחזור למוטב, ואז גם נראה ונבחין שבעצם כל מה שעברנו היה אך ורק לטובתנו.

 תהילים

כתוב בפסוק “סור מרע ועשה טוב”, כדי לעשות טוב צריך קודם לסור מהרע. בהמשך הפסוק כתוב “בקש שלום ורדפהו…”, הפסוק בא ללמדנו, שגם אחרי שקנית לעמך מידה טובה, אתה חייב לרדוף אחריה ולא לעזבה  

פרשת “אמור

     כתוב במדרש שאפילו ריקנים שבישראל מלאים מצוות כרימון. וקשה על כך: מצד אחד כתוב שבם ריקנים, ומצד שני כתוב שהם מלאים מצוות, אז איך זה מסתדר? אלא, אפשר להגיד, שלכל יהודי ויהודי יש מחשבות לעשות את המצוות, אך לא תמיד זה יוצא לפועל. המדרש בא להבהיר לנו, שגם מי שריק ממצוות בפועל, מי שלא הצליח לקיים את המצוות, הקדוש ברוך הוא מחשיב לו כאילו עשאן