לאחר שבעים שנה עשייה,
נשים, וטכנולוגיה
!! (: יש במה להתגאות
עגבניות
.עגל הצ נפתח בישראל בישראל
הנפוץ כיום של זן עגבניית שרי ב ישראל פותחה במכוני מחקר במדינה.
הקבוצה הבולטת ביותר הובלה על ידי פרופ’ נחום קידר ופרופ’ חיים רבינוביץ מהפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית בירושלים.
.עגבניית השרי פותחה עקב הצורך שהיא תהייה יותר עמידה באקלים הישראלי, ושתבשיל בקצב איטי יותר
דוד שמש
דוד שמש הוא דוד חימום המשתמש באנרגיה סולארית לחימום מים. הדוד נועד לשימוש ביתי, תעשייתי וכן לשימושים נוספים. שיטת חימום זו נפוצה מאוד במשקי בית במדינת ישראל בחודשי הקיץ.
המתקן הראשון לחימום על ידי השמש היה תנור שמש, שניראה כי שפותח לראשונה על ידי בוטנאי שווייצרי בשם הוראס דה-ססר, בשנת 1777. המתקן הורכב מקופסת עץ שהכילה קולט ומכל שבו ניתן היה לחמם מרק. דוד השמש הנפוץ כיום הוא פיתוח ישראלי של דוקטור צבי תבור, מחלוצי השימוש באנרגיה סולארית בישראל.
פתיתים
הומצאו בתקופת הצנע, כאשר היה מחסור באורז, על מנת לספק את צורכי העולים מארצות המזרח, שתזונתם התבססה במידה רבה על אורז וקוסקוס. ראש הממשלה אז, דוד בן-גוריון, ביקש מאויגן פרופר, ממייסדי חברת אסם, לייצר תחליף מבוסס חיטה לאורז. זה החליט להשתמש במאפה המזרח-אירופי פערפאלאך, ששימש כמאכל טקסי בסעודה שלישית בשבת, וכן כאחד הסימנים בראש השנה, ופיתח אותו למוצר תעשייתי, הנמכר באופן מוכן לבישול. משום כך, זכה המוצר לכינוי “אורז בן-גוריון”. הצורה הראשונה של הפתיתים הייתה צורת אורז, ובהמשך יוצרו צורות נוספות כגון: כדורים קטנים שכונו “קוסקוס” , טבעות וכוכבים.
פלאפל
שורשיו של הפלאפל הם במצרים בסביבות המחצית הראשונה של האלף הראשון לספירה, שם הוכן מפול מצרי. ככל הנראה פותח הפלאפל על ידי הקופטים במצרים כמנה חליפית למנת בשר בחגים שבהם נאסרה אכילת בשר.[1] מאוחר יותר התפשט המאכל צפונה לאזור סוריה ולבנון, שם הוכן בעיקר מגרגירי חומוס.[2] הפלאפל הוא מאכל נפוץ בכל רחבי המזרח התיכון, כולל ישראל. בעקבות הגירה של ישראלים וערבים לארצות הברית ומערב אירופה, ניתן למצוא אותו כיום גם בערים הגדולות שם. באופן מסורתי את הפלאפל מטגנים ומגישים עם טחינה וסלט ירקות, בתור כריך בפיתה, או כמתאבן, אך כיום, מטעמי בריאות ושמירה על המשקל יש האופים את הפלאפל ובכך נמנעים מטיגון בשמן עמוק.
עקב תפוצתו הנרחבת של הפלאפל במהלך זמן כה רב נוצרו גרסאות רבות למאכל. אפשר עם זאת להבחין בשני סוגים עיקריים: כדורים קטנים של גרגרי חומוס גרוסים גס, או קציצות בגודל בינוני מגרגרי פול, הנפוצות בעיקר במצרים ובסודאן ומכונות שם טעמיה. במצרים משתמשים גם בשעועית להכנת המאכל.
בישראל, במיוחד בעשורים הראשונים לקיומה, שבהם היה הפלאפל מזון מהיר עיקרי, נתפס הפלאפל כמאכל לאומי, אף על פי שמקורו במצרים. ב”שיר הפלאפל” של להקת איילון משנות ה-50 ניתן לראות ביטוי לכך. הישראלים אימצו את הגרסה של הפלאפל העשוי מגרגירי חומוס, שהגיעה אליהם מסוריה ומלבנון. עם הגיען של העליות מארצות ערב, הלכה וגברה הפופולריות של הפלאפל והוא הפך לעממי וליחסית זול. יש הטוענים, כי הסיבה האמיתית להפסקת המנהג של הכנת פלאפל מפול הייתה העובדה שחלק מעולי עיראק רגישים לפול, ולכן נעשה המעבר המלא לגרגירי חומוס.[3] רבים מדוכני הפלאפל בישראל מגישים מנה בפיתה עם חומוס, צ’יפס, סלט ירקות וטחינה, אולם בדוכנים הוותיקים נפקד מקומם של החומוס והצ’יפס.
קוסקוס
קוסקוס (בערבית: كسكس, תעתיק מדויק: כֻסְכֻס; מקור השם בברברית) הוא מאכל צפון אפריקאיוסיציליאני מסורתי, לגבי המקור ישנה מחלוקת בין עדות צפון אפריקה. המאכל עשוי גרגרי סולתהעוברים התפחה על ידי מים בתהליך של אידוי. קוסקוס מוגש לרוב בתוספות מאכלים שונים, דוגמת מרקי בשר למיניו, או דגים, וירקות ואפילו בתור תבשילי חלב או קינוחים למיניהם כגון:בירקוקש שזהו קינוח חלבי המוגש לכבוד פורים או ראש חודש ניסן לפי המסורת של יהודי מרוקו.
סוגי קוסקוס שונים נבדלים בגודל גרגרי הסולת (דק, בינוני ועבה) אותו קובעים בעזרת מסננותמתאימות ובסוג התיבול של גרגרי הסולת בתהליך האידוי עצמו, או בסופו. שיטת ההכנה המסורתית מבוססת על שימוש בסיר אידוי המכונה “קוסקוסייר”. זהו סיר קומתיים שבתחתיתו מתבשל מרק, לרוב מרק ירקות בתוספת חומוס ולעיתים בתוספת בשר עוף או בשר בקר, ובחלקו העליון גרגירי הסולת, מונחים מעל תחתית מחוררת. גרגרי הסולת סופחים את אדי המים שבמרק, ותופחים. נהוג להגיש את הקוסקוס בתוספת מרק בשר וירקות, יחד, באותה צלחת, או בנפרד.
בגרסתו הצמחונית ניתן למצוא אותו עם תוספות של סלט טרי חריף (טבולה) או תוספות כמו צימוקים, סוכר, שקדים וכדומה (שלחלקם תפקיד בספיחת נוזלים מיותרים בקוסקוס), ובגרסתו החלבית, בירקוקש, המקובלת בעיקר, במרוקו, בתוספת חמאה ושמנת.
וויז
התוכנה פועלת בצורה שיתופית והיא מתעדכנת על ידי קהילת המשתמשים (חוכמת ההמונים). המידע המתקבל מכל משתמש, מועבר לשאר המשתמשים בתוכנה כדי לעדכןכבישים/דרכים, מקומות ומספרי בתים, כמו גם כדי להתריע על עומסי תנועה, ניידות משטרה, חסימות ומכשולים בכביש. בנוסף, נשלח אנונימית מכל משתמש מידע הכולל את מהירותו ומיקומו, ומשמש את האפליקציה לניווט יעיל (כך, למשל, התוכנה יכולה לזהות גודשי תנועה באופן אוטומטי).
המפות הקיימות כיום בתוכנה מכסות מעל ל-100 מדינות[2]; הבולטות שבהן: ארצות הברית,קנדה, צרפת, גרמניה, איטליה, הולנד, בלגיה, ישראל, צ’כיה, אקוודור (חלקי), ארגנטינה,פנמה והאי היווני רודוס.
התוכנה מאפשרת לראות את מיקום כל המשתמשים בתוכנה על המפה, ולתקשר עמם, על ידי “פינג” (שליחת בקשה לשיחה).
גרסאות עדכניות של התוכנה פועלות תחת מערכות ההפעלה: iOS, ואנדרואיד. גרסאות קודמות של התוכנה פעלו גם תחת Windows Phone 8, סימביאן ובלקברי
כלי נשק
- תת מקלע עוזי – הומצא בידי עוזי גל ופיתוחו הושלם ב-1955. נמכר בכמויות גדולות מאד ברחבי כל העולם.
- מקלע נגב – מקלע קל בעל יכולת לירי סלקטיבי בבודדות ולהיות מוזן משרשיר, תוף או ממחסניות של רובה סער. התעשייה הצבאית/תעש מערכות.
- תבור TAR-21 ומיקרו-תבור X-95 – רובה סער מודרני שנועד להיות רובה הסער שלצה”ל בשנות ה-2000. הרובה פותח במפעל הנשק הקל “מגן”, של התעשייה הצבאית. פיתוחו של התבור הושלם ב-2001. בשנת 2005 נמכרה פעילותו של מפעל “מגן” לחברת “תעשיות נשק לישראל” (IWI), ובה נמשך פיתוחו וייצורו של הרובה.[36] המיקרו-תבור נכנס לשירות בצה”ל ב-2009. שני הדגמים זכו בפרס “רובה השנה” של איגוד הרובאים הלאומישל ארצות הברית.
- קורנרשוט – פלטפורמה ללחימה בשטח בנוי המאפשרת שימוש באקדח לירי מעבר לפינה ללא חשיפת הלוחם הנושא אותה. חברת קורנרשוט מיהוד. פותח בידי סא”ל במילואים עמוס גולן.
מכונית חשמלית
מכונית חשמלית היא פטנט שבמקום דלק יש סוללה
דיסק און קי
דִּיסְק אוֹן קִי (לפי האקדמיה ללשון העברית: הֶחְסֵן נַיָּד, ובקיצור הֶחְסֵן) הוא מכשיר זעיר לאחסון נתונים למחשב, המשתמש בזיכרון הֶבְזֵק (Flash) לאחסון נתונים ובממשק ה-USB של המחשב להעברתם אל המחשב או ממנו. את המכשיר פיתחה לראשונה חברת M-systems הישראליתבראשות דב מורן. השם המסחרי שנתנה החברה למוצר הוא “DiskOnKey” (“דיסק כמחזיק מפתחות“), המרמז על גודלו הזעיר ועל ניידותו. במהרה הפך המונח לשם גנרי של הטכנולוגיה, בעיקר בישראל. בארצות אחרות נהוג לקרוא למכשיר גם FlashDrive ,stick ובשמות נוספים. שמה הרשמי של הטכנולוגיה הוא USB Mass Storage Device (UMS) או USB Flash Drive, היות שלצורך אחסון המידע הוא נעזר בזיכרון מסוג Flash.
הטכנולוגיה פותרת את בעיית הבלאי המהיר שקיימת בזיכרונות ההֶבְזֵק, שבהם אזורים בזיכרון נכתבים ונמחקים פעמים רבות. לפיתוח אלגוריתם הדואג לכתוב בכל פעם באזור אחר בזיכרון, באופן שהכתיבה תפוזר ברחבי הזיכרון ככל האפשר וכך יהיה הבלאי של כל אזור מזערי בגודל שאפשר לקחת בכיס.
המוצרים הראשונים הופיעו בשוק בשנת 1999, ולהם הייתה קיבולת של 8, 16 או 32 מגהבייט. עם השנים הלכה והתפתחה הטכנולוגיה במהירות, מחירה לצרכן הוזל והנפחים הלכו וגדלו, עד אשר בשנת 2013 כבר הוצעו למכירה החסנים ניידים שקיבולתם טרה בייט. עם זאת, בשל שיקולי עלות-תועלת, הגדלים הנפוצים ביותר הם עדיין בין 8 ל-128 GB (נכון לשנת 2016)
!משקפי מציאות מדומה.
מציאות מדומה (באנגלית: Virtual reality, ובקיצור VR) היא סימולציה של סביבה, המתבצעת באמצעות מחשב, קונסולה ייעודית או טלפון נייד, באופן הנותן למשתמש אשליה כי הוא נמצא בסביבה המציאותית אותה מדמה המחשב. מציאות מדומה משמשת לצורכי בידור, ללימוד, ולאימון.
הסביבה המדומה יכולה לדמות סביבה שבאמת קיימת בעולם הממשי, כמו סימולציות עבור טייסים או אימוני קרב, או לדמות סביבה דמיונית לחלוטין.
בשנים האחרונות חלה התקדמות רבה בעולם המציאות המדומה, וכיום ניתן לקבל את חווית המציאות המדומה בשתי דרכים עיקריות:
- שימוש בטלפון הסלולרי תוך הצבתו בתוך מתקן מיוחד בדמות משקפיים שנועד לצורך הדמיית המציאות.
- שימוש בקונסולה ייעודית המכילה משקפיים מיוחדים הכוללים את החומרה הנחוצה להדמיית המציאות ברמה גבוהה בהרבה מהעבר.
our boox
בלי התוכנה הזאת לא הייתי כותב את זה אבל כן מי שמכיר את התוכנה יודע שאפשר לעשות בעריכה מימין לשמאל שזה מוכיח שזה מיוצר ישראלי
עת הדעת
עת הדעת’ ישראל (השם המלא: עת הדעת מערכות חינוך בע”מ) היא חברה בתחום ההוראה הדיגיטלית וטכנולוגיות הלמידה. פועלת בישראל למען קידום מערכת החינוך בישראל ומתמקדת בשילוב טכנולוגיה, פדגוגיה ותוכן מאז שנת 2006. עת הדעת מפתחת כלי Big data המותאמים לתחום החינוך ובמתן שירות לבתי הספר בישראל. החברה ממוקמת ברמת-גן, נוסדה על ידי מומחים בתחום הפדגוגיה והטכנולוגיה ומעסיקה כ- 50 עובדים ממגוון תחומי הלימודים הגבוהים – טכנולוגיה, פיתוח ותכנות, חינוך, מדידה והערכה ועוד.
נכון ל-2018, מעל 1,200 בתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים בישראל מלמדים בעזרת עת הדעת את מקצועות הליבה: אנגלית, מתמטיקה, חינוך לשוני ומדעים.
בשנת 2017 עודכן חזון עת הדעת, והודגשו בו יכולות ה-Big Data והתאמתו לחינוך: קידום הישגים במערכת החינוך בישראל באופן אישי ומותאם לכל מורה וילד, באמצעות פיתוח כלים דיגיטליים חדשניים לשיפור תהליכי ההוראה, הלמידה וההערכה. לחברה ארבעה ערכי ליבה: מקצועיות, חדשנות, שירותיות ושותפות. תחת חזונה, החברה מפתחת מגוון מוצרים חדשניים לבתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים. מטרת החברה לתרום לשיפור ההוראה, הלמידה וההערכה, באמצעות חוויה לימודית מעצימה ומשמעותית המותאמת לעידן הדיגיטלי, הן לתלמידים והן למורים.
באמצעות התכנים הייעודיים של עת הדעת ודוחות המיפוי המתקדמים, צוותי החינוך מקבלים תמונת מצב מדויקת על כל תלמיד, באופן המאפשר הוראה דיפרנציאלית וממוקדת העונה על צורכיהם האינדיבידואליים של כל מורה ותלמיד. באמצעות מערכת הדוחות המתקדמת מקבלות רשויות ומועצות תמונת-על המאפשרת השוואה אובייקטיבית בין בתי ספר, זיהוי נקודתי של קשיים והסקת מסקנות ליצירת סטנדרטיזציה בקידום ההישגים במקצועות הליבה.
אופק יסודי על יסודי
אופק היא תוכנה ישראלית שעוזרת לתלמידים ללמוד בעזרת משחקים כפיים
במבה
בתחילת דרכו היה החטיף בטעם גבינה,[3] אולם שיווקו לא נשא רווחים משמעותיים, ובאפריל 1965 שווק במבה בחמישה טעמים: בוטנים, גריל, קורן, קימל וגבינה.[4] ומאז 1966, משווק במבה רק בטעם הבוטנים. בראשית שנות ה-70 היה הבמבה מזוהה כחטיף לילדים ואסם ניסתה לקדם את צריכתו בקרב מבוגרים.[5]
ההצלחה הגדולה של החטיף הפכה את המותג במבה לשם גנרי לחטיף בוטנים מסוג זה. המוצרים המתחרים נמכרים בשמות “פרפר” (תלמה), “שוש” (עלית) ועוד.
מזלט
כלי טיס בלתי מאויש (כטב”ם) הוא כלי טיס, כלומר מטוס או מסוק, שאינו נושא עליו בני אדם, ובפרט טייס. הכוונת ובקרת הכטב”ם נעשית בדרך כלל על ידי מפעיל מרוחק (remote pilot) או אף בצורה אוטונומית על ידי מערכת הבקרה של הכטב”ם. רוב הכטב”מים מיועדים לשימושים צבאיים, אך כיום נעשה בהם יותר ויותר שימוש גם ביישומים אזרחיים (משטרה, אבטחה, בקרת תנועה, מחקר מדעיועוד).
בנוסף לכטב”מי מודיעין או הטעיה ישנם כטב”מי תקיפה, המסוגלים לירות חימוש מדויק במטרות קרקעיות. הדגם הידוע ביותר של כטב”ם תקיפה הוא ה-RQ-1 פרדטור האמריקני, שנושא טילי AGM-114 הלפייר מונחים. ה”פרדטור” השתתף בהצלחה בלחימה האמריקנית באפגניסטן ובעיראק. בעבר נטען כי גם לישראלכטב”מי תקיפה חמושים. כך לדוגמה, לטענת כתב העת אוויאיישן וויק אנד ספייס טכנולוג’י כטב”מים אלו הם למעשה כטב”מי הרמס 450 שצוידו במשגרי טילים
בליבלייד
בייבלייד היא סדרת אנימה יפנית לילדים, שעלילתה עוסקת בסביבונים הנקראים בייבליידים. בסדרה, לכל בליידר (מפעיל בייבלייד) יש בייבלייד משלו, עם צורה ייחודית. הבייבליידים עורכים ביניהם קרבות וכאשר הבלייד המנצח הוא זה שנשאר להסתובב אחרון.
נכון להיום, ישנן שש עונות לסדרה בייבלייד, כל אחת בת 51 פרקים, אשר נוצרו באולפני אנימציהביפן. הראשונה היא “בייבלייד”, ששודרה לראשונה בשנת 2000. העונה השנייה נקראת “בייבלייד וי-פורס”, השלישית “בייבלייד ג’י-רבולושן”, הרביעית, משנת 2009, בעלת עלילה שונה לגמרי מהעונות הראשונות ונקראת “בייבלייד עידן המתכת”, החמישית נקראת “בייבלייד אלופי המתכת” והעונה השישית נקראת “בייבלייד זעם המתכת”.
עונה שביעית הוא המשך, אולם עם דמויות אחרות. עונה זו נקראת “לוחמי מתכת” ועוד עונה אחת.
כל עונות דובב לעברית אבל לא לעונה שלישית. בשנים 2002-2003 שודרו השתיים הראשונות מהבה השני, 2010 -2010 שודרה העונה הרביעית, 2012 – 2010 החודשי העונה, ב -2013 שודרה העונה השישית – 2011 שודרה העונה השילית (חלק מה מהדור הזהב השני של הסדרה). העונות שודרו ב שש ערוץ הילדים ב דיבוב לעברית, בבימוי אפי אפי בן ישראל ואת שיר הפתיחה מבצע בהן לירון לב .
ניעת דור שלישי בשם “התנפח בייבלייד”. זאת העונה הראשונה של סדרה (לדור הזה) עלתה ב והיא ניקלודיאון בקיץ 2017 והפכה לפופולרית במיוחד. -4.7 החדשה בחנות 2018 בשם “התפתחות פיצוץ בייבלייד”.
החינוכית
הטלוויזיה החינוכית הישראלית , המוכרת גם בשם המקוצר ” הטלוויזיה החינוכית ” וב מותג ” חינוכית “, הייתה תחנת טלוויזיה ציבורית ובכלל הראשונה שפעלה ב ישראל החל משנת 1966 . [1] ערוץ 2 , ב ערוץ השני , ב כאן 11 בערוץ עשר ).
מתחם הטלוויזיה החינוכית שוכן ברחוב קלאוזנר 14 ב רמת אביב , ל בצמוד מרכז לטכנולוגיה חינוכית , קמפוס האוניברסיטה הפתוחה ול אוניברסיטת תל אביב . שעליה יושב מתחם הקרקע הטלוויזיה החינוכית שייך ל קק”ל , פי-הסכם בין ועל משרד החינוך ל מנהל מקרקעי ישראל וקק”ל, תקופת חכירת הקרקע תקפה ל -49 שנים, החל ב- 23 בפברואר 1975 ועד ל- 22 בפברואר 2021 [2]. במתחם זה, שעשו בעבודת יד, שעבדו בעבודת יד. לא ידוע מה יעלה בגורל המתחם, אם יהרס כמו מתחם רשות השידור ובמקומו יבנה מתחם חדש , או שמא ישומר, כן אולי יהפוך ואם ל מוזיאון [3] . ( 2) . [2] .
ב עשור השני של שנות האלפיים , הטלוויזיה החינוכית הפיקה מספר רב של תוכניות בשלל נושאים שונים לקבוצות גילאים שונות , שהעיקרית בהן היא ילדים ובני נוער, והם הופצו הן בערוצי הטלוויזיה, באתר האינטרנט של החינוכית ובפלטפורמות אינטרנטיות נוספות.
פי-על חוק השידור הציבורי ישראלי נקבע כי חינוכי נסגר כ -15 לאחר עלייה לשידור חודשים של תאגיד [4] , ב- 14 באוגוסט 2018 . במסגרת מהלך זה, ערוץ ” כאן חינוכי ” על ידי שמופעל תאגיד כאן ותכניו מיועדים לילדים ולנוער [5] משודר בערוץ 23. בכך נסתם הגולל על השידורים חינוכיים לאחר שהצעת החוק של חבר הכנסת יוסי יונה לביטול סגירה חינוכי נדחה במליאת ההכנסה ללא דיון [6] .
כותר מאגר ספרים דיגיטליים
כותר – הספרייה המקוונת של ישראל הוא אתר אינטרנט המהווה ספרייה מקוונת למנויים של ספרי עיון בעברית, פרי פיתוח של המרכז לטכנולוגיה שות תלמידים, סטודנטים, מורים, מרצים וכל דורש מרכז משאבים מקוון, שאוצר בתוכו מקורות מידע שפורסמו ביובל השנים האחרונות בשפה העברית.
האתר מציע את שירותיו למנויים פרטיים ולמוסדות (אוניבחינוכית (מט”ח) בשיתוף עם מו”לים ישראלים. ספריית כותר מציעה מאות ספרים דיגיטליים ועיון מקוון במגוון רחב של נושאים מתחום מדעי הרוח והחברה, משפט, מדעי הטבע ומדעים מדויקים ועוד. המו”לים השותפים במיזם כוללים כ-100 הוצאות ספרים אקדמיות, ציבוריות ופרטיות. הספרייה החלה לפעול בינואר 2006.
אתר “כותר” מעמיד לררסיטאות ולמכללות, ספריות ציבוריות, לבתי ספר וכו’). חלק מהספרים הנמצאים בספרייה זמינים לקהל הרחב ללא צורך ברכישת מנוי.
הח”מד
חינוך ממלכתי-דתי (חמ”ד) ניתן בישראל על פי חוק חינוך ממלכתי משנת 1953 בבתי ספר המוגדרים בתור “ממלכתיים דתיים” לעומת החינוך ה”כללי” החילוני. הוא הוקם על בסיס “זרם המזרחי” – זרם החינוך של תנועת המזרחי שהוקם בשנת 1902 ופעל כזרם חינוך רשמי בהסתדרות הציונית בתקופת המנדט הבריטי ועד לחקיקת חוק חינוך ממלכתי.
חינוך “המזרחי” בארץ ישראל החל כשהגיע הרב יהודה לייב מימון בתרס”ה (1905), אז הוקם בית הספר תלמוד תורה אחווה ביפו, שהפך ל”תחכמוני“. גם בתי ספר נוספים של זרם המזרחי ולאחר מכן של החינוך הממלכתי-דתי נקראו בשם “תחכמוני“. המגמה החינוכית של “זרם המזרחי” הייתה חינוך דתי אורתודוקסי בשילוב רוח הציונות והמודרניזם. בניגוד לנהוג בבתי ספר חרדיים ובחדר לימדו בבתי הספר של המזרחי גם מקצועות חול: מדעים, מקצועות הומניים ושפות.
הזרם הפך לזרם רשמי בחינוך הציוני כשוועידת לונדון של ההסתדרות הציונית ביולי 1920 אישרה הכרה בסוגים שונים של בתי ספר במערכת החינוך העברי בארץ ישראל. ההסדר נקבע מתוך חשש ש”המזרחי” יקים מערכת חינוך דתית נפרדת מההסתדרות הציוניות ומתוך תקווה כי מפלגת המזרחי תפעל לקרב את החוגים האורתודוקסים באירופה לציונות ולארץ ישראל[1].
בשנת 1950 חל משבר בעקבות תלונות קשות בדבר כפייה אנטי-דתית בחינוך הילדים במחנות העולים, ובפרט ילדי העולים מתימן. בעקבות כך הוקמה ועדה בראשות השופט גד פרומקין. הוחלט כי לילדי עולי תימן במחנות יוענק חינוך דתי. הדבר חיזק את דרישת המפלגות הדתיות לשמור על עצמאות החינוך הדתי.
שקל חדש
שקל חדש (בראשי תיבות: ש”ח, סמל: ₪) הוא המטבע הרשמי של מדינת ישראל. שטרות ומטבעות של השקל החדש הוכנסו למחזור לראשונה ב-4 בספטמבר 1985, במסגרת תוכנית הייצוב הכלכלית של 1985, אולם המעבר הסופי, שכלל נקיבת מחירים בשקל חדש, נקבע ל-1 בינואר 1986. השקל החדש החליף את המטבע הקודם, השקל, לפי שער המרה של 1,000 שקלים = שקל חדש אחד. השקל החדש מחולק ל-100 אגורות. המעבר לשקל החדש נעשה בהתאם לחוק מטבע השקל החדש, התשמ”ה-1985[1].
השקל החדש מסומן באמצעות הסימן ₪, שבא אחרי המספר. הסימון הרשמי של השקל על-פי תקןISO 4217 הוא ILS (Israeli Shekel), אם כי במקרים רבים מסמנים אותו גם בראשי התיבות של שמו באנגלית – NIS (New Israeli Shekel).
מצה של פסח
מַצָּה היא מאפה העשוי מבצק של אחד או יותר מחמשת מיני דגן שלא החמיץ. המצה מכונה בתורה גם “לחם עוני“, כנראה בשל העובדה שהייתה מאכלם של עניים בימות השנה. המצות מוזכרות בתורה ובמקורות יהודים שונים, אך שני המקומות המרכזיים שבהם ניתן להן ביטוי רב, הם חג הפסח (המכונה בתורה על שם המאכל: “חג המצות”), וכן בבית המקדש, שבו הייתה המצה אחד המאפים הבאים בתור קורבן מנחה.
אחת ממצוות הפסח והלכות ליל הסדר היא אכילת מצה בליל הסדר, כזכר ליציאת מצרים, כאמור בשמות: “וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ, כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם-צֵדָה לֹא-עָשׂוּ לָהֶם” (שמות,י”ב, ל”ט). על פי רוב הדעות, אין מצווה באכילת מצה בשאר ימות החג, אך מחמת איסורחמץ, המצה מהווה תחליף ללחם למקפידים על מצוות החג. כאשר בית המקדש היה קיים, הייתה מצווה מיוחדת באכילת המצה עם קורבן פסח שהיה נאכל אף הוא בליל הסדר, או (למי שאינו יכול) בפסח שני, חודש לאחר מכן.
אל המנהג המיוחד של אפיית מצות הצמידו שונאי ישראל את עלילות הדם – הטענה שהיהודים משתמשים בדם ילדים נוצריים לשם אפיית המצות.
השעועית המצויה
Phaseolus Vulgaris) היא צמח חד-שנתי, מין בסוג שעועית.
לשעועית המצויה יש זנים רבים, עשבוניים שחלקם שרועים וחלקם מטפסים. העלים מנוצים, בעלי שלושה עלעלים. הפרחים פרפרניים, הסירה מאוחה, עמוד העלי והאבקנים מפותלים. הפרי הוא תרמיל בעל שתי קשוות, הזרעים מופרדים חלקית זה מזה על ידי רקמה ספוגית.
מוצא השעועית המצויה במרכז אמריקה, שם גידלו אותה הילידים עוד בזמן העתיק. עם גילוי אמריקה הגיעה השעועית לאירופה וכיום היא נפוצה בכל העולם. בישראל גודלה השעועית עוד לפני קום המדינה, וכיום שטחי גידולה הם נרחבים – על כל סוגיה: ירוקה, צהובה, לבנה, שחורה ואדומה. הזנים המועדפים בישראל הם הזנים השרועים, אשר נוחים לגידול ולקטיף מכני, אם כי, בחממות רווחים גם הזנים המטפסים. רוב הגידולים מופנים לתעשייה לשימורי קופסאות, הקפאה, או ייבוש הזרעים. בשווקים מצויה השעועית הטרייה מאפריל עד ינואר.
הגבעול יוצא בתחילה עם זוג עלים רחבים, לאחר מכן העלים הנוספים שגדלים הם צרים יותר ומוארכים ויוצאים בשלשות. לאחר כ-80 ימי גדילה מופיעים פרחים לבנים אשר מצהיבים תוך כיומיים ומתוך הפרח הנובל גדל התרמיל.
Published: Apr 24, 2018
Latest Revision: Apr 24, 2018
Ourboox Unique Identifier: OB-466193
Copyright © 2018
יפההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה
מיבםמבגםגדמפושבכE}יFU
אין לי מילים