חיים יפרה “פרשת אחרי מות”

                                               פרשת השבוע

                                             פרשת אחרי מות

“וידבר ה’ אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה’ וימתו”.

כידוע בני אהרן מתו בא’ בניסן, קצת יותר מחצי שנה לפני עבודת יום הכפורים שעליה הקב”ה בא לצוות, ואם כן, מה הקשר ביניהם? מילא למפרשים את חטאם שנכנסו לקה”ק, הקשר בין שני הפרשיות מובן, ואולי אפשר ככה לדייק מהלשון שחטאם מתואר כאן: “בקרבתם לפני ה'”. אבל כידוע יש מפרשים שנדב ואביהו נשרפו בתוך הקודש, לא קה”ק. וכן לכאורה הפשט בפרשת שמיני, שתולה את החטא במה שהאש הייתה של הדיות, לא במיקום כניסתם. וגם בכל שאר הלשונות הסתומות ה”מסבירים” את חטאם לכאורה לא מצאנו רמז יותר חזק על שנכנסו לקה”ק.

הירושלמי בתחילת מסכת יומא מפרש את הקשר בין מות בני אהרן ליום הכפורים שכמו שיה”כ מכפר, ככה מיתת הצדיקים מכפרת. וגם דבר זה לא מובן כל צורכו. וכי חסרים לנו צדיקים, שנלמד ענין זה ממי שחז”ל מצאו להם עשרה חטאים או לפחות פגמים חמורים? וגם צריך להבין למה התורה בחרה להצמיד מיתת צדיקים דווקא לפרשתנו, הרי יום הכפורים מוזכר בכמה מקומות בתורה? ואם משום סוף הפרשיה, המדבר במפורש על כפרת עוונות, אם כן למה הצמידה אותם דווקא לתחילת הפרשיה?

ונראה לומר שעצם מה שחטאם של נדב ואביהו כל כך מעורפל בפסוקים בא לומר שכבר בדור דעה, דור התורה, לאחד מששים רבוא אלו מה שנדב ואביהו עשו לא היה נחשב חטא, עד כדי כך שהתורה כביכול לא מצליחה להסביר להם מה באמת הבעיה. (עוד יותר בולט הענין הזה בסוגית חטאו של מרע”ה, ואין כאן מקומו.) ואם כן עצם מה שנענשו מראה על צדקותם. ולפי ה’שם משמואל’ ענין זה גופה הוא רמוז בפרשתנו, שתולה מתתם רק בקרבתם לפני ה’, בלי להזכיר אש זרה. שרק משום קרבתם לה’ נחשב להם לחטא.

ומה שמתו דווקא בחנוכת המשכן, אע”פ שהיה על פי מעשיהם באותו יום, לא פחות מזה מפורש גם בדברי תנחומיו של משה לאהרון שהיה על פי תכנון אלקי מראש. ואת ההכרח לחנך את המשכן דווקא ע”י הריגת צדיקים עליונים מסבירים חז”ל שרק ככה אפשר לשמור על שווי משקל בין עוצמת קרבת ה’ במשכן ובין יראת ה’ הנדרשת מאתנו.

ומעין זה אפשר לומר גם על עבודת יום הכפורים המתוארת בפרשתנו. עצם ידיעתנו שפעם בשנה הקב”ה מוחק כל החשבונות – לדעה אחת בגמרא, שאינה להלכה, אפילו בלי תשובה כלל – מהווה סכנה איומה שנאבד הרגשת רצינות כל מעשינו. (עי’ ב’תפארת שמשון’ של הרב פינקוס זצ”ל על פ’ בלק המסביר כשלונינו בשיטים שכידוע כל אותם ימים הקב”ה לא כעס, ומשהו בנו קלט ירידת מידת הדין הזו.) אם כן, לפחות תזכורת של מיתת נדב ואביהו עם כל צדקותם חייבים גם כאן.