חיים יפרה “פרשת אחרי מות”

                                               פרשת השבוע

                                             פרשת אחרי מות

“וידבר ה’ אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה’ וימתו”.

כידוע בני אהרן מתו בא’ בניסן, קצת יותר מחצי שנה לפני עבודת יום הכפורים שעליה הקב”ה בא לצוות, ואם כן, מה הקשר ביניהם? מילא למפרשים את חטאם שנכנסו לקה”ק, הקשר בין שני הפרשיות מובן, ואולי אפשר ככה לדייק מהלשון שחטאם מתואר כאן: “בקרבתם לפני ה'”. אבל כידוע יש מפרשים שנדב ואביהו נשרפו בתוך הקודש, לא קה”ק. וכן לכאורה הפשט בפרשת שמיני, שתולה את החטא במה שהאש הייתה של הדיות, לא במיקום כניסתם. וגם בכל שאר הלשונות הסתומות ה”מסבירים” את חטאם לכאורה לא מצאנו רמז יותר חזק על שנכנסו לקה”ק.

ומה שמתו דווקא בחנוכת המשכן, אע”פ שהיה על פי מעשיהם באותו יום, לא פחות מזה מפורש גם בדברי תנחומיו של משה לאהרון שהיה על פי תכנון אלקי מראש. ואת ההכרח לחנך את המשכן דווקא ע”י הריגת צדיקים עליונים מסבירים חז”ל שרק ככה אפשר לשמור על שווי משקל בין עוצמת קרבת ה’ במשכן ובין יראת ה’ הנדרשת מאתנו.

ומעין זה אפשר לומר גם על עבודת יום הכפורים המתוארת בפרשתנו. עצם ידיעתנו שפעם בשנה הקב”ה מוחק כל החשבונות – לדעה אחת בגמרא, שאינה להלכה, אפילו בלי תשובה כלל – מהווה סכנה איומה שנאבד הרגשת רצינות כל מעשינו. (עי’ ב’תפארת שמשון’ של הרב פינקוס זצ”ל על פ’ בלק המסביר כשלונינו בשיטים שכידוע כל אותם ימים הקב”ה לא כעס, ומשהו בנו קלט ירידת מידת הדין הזו.) אם כן, לפחות תזכורת של מיתת נדב ואביהו עם כל צדקותם חייבים גם כאן.