חיים יפרה “פרשת תזריע”

פרשת השבוע

                                                   פרשת תזריע

“כולו הפך לבן – טהור הוא” (ויקרא י”ג י”ג) דין זה הוא אחד המקרים הספורים בתורה הסותרים לא רק את ההגיון הפשוט, אלא גם המידה הראשונה של י”ג מידות שבהם התורה נדרשת: ‘קל וחומר’: אם נגע לבן קטן מטמא את האדם, נגע לבן המתפשט על כל גופו לא כל שכן?!

המהר”ל מפרג מתרץ שהגורם לטומאה הוא לא עצם הנגע. אלא הפרת האיזון שבו. (ואיני כדאי להסביר דבריו העמוקים.) “וכולו הפך לבן” אינו הפרת הסדר, אלא סדר חדש.

הרב שמשון רפאל הירש כדרכו הסביר בסברה חינוכית: כידוע כל העונשים שבתורה אינם סוג נקמה של הקב”ה על מה שהחוטא פגע בו, ח”ו. הוא ית”ש לא זקוק למצותינו, וחטאינו הכי גדולים ונוראים ביותר לא נוגעים בו כי הוא זה, כמובן.אלא כל ענין העונשים הוא מיועד לטובתנו: להחזירנו בתשובה ולתקן מה שכן קלקלנו.

האדם עושה חטא: מדבר לה”ר, מתגאה, או מתקמצן (ג’ מז’ החטאים שעליהם באה צרעת) ומתגלה בו נגע לבן קטן, שבגללו הוא נזרק למעצר בדידות מבייש. הכל לגרום לו חשבון נפש, לחזור בתשובה, לתקן מידותיו המקולקלות ולפייס את מי שהוא פגע בו. אם הנגע קטן, מן הסתם גם החטא קטן. אם הנגע גדול…

ויתכן מצב שהמחנך כבר מתיאש מן החניך: אם שום עונש לא גורם לאדם לחזור בתשובה, אם כן גם לקב”ה כבר אין שום טעם ותועלת בעונש זה. כולו הפך לבן – שיעשה מה שבא לו. ה’ מתעלם ממנו.

אלא שלשני הפרושים האלו קשה דין נוסף: ש”כולו לבן – טהור” הוא דווקא אם מקודם הוא היה מקצת לבן. אבל אם אדם נהפך כולו לבן בבד אחד (וכן קרה למרים) הוא טמא! והרי לכאורה יש בו איזון חדש ויש כאן יאוש מן התשובה?

כידוע הרמב”ם מתרץ את הקושיא, איך יתכן שהקב”ה מנע מפרעה את התשובה (ובכל זאת העניש אותו), שמאחר ופרעה במכות ראשונות התעקש למרות הכל להמשיך בדרכו המקולקלת, בדין הוא  למנוע ממנו את האפשרות לברוח מעונשו. לכל חטא יש אצל הקב”ה עונש מוגדר ומתאים. ואחד מן העונשים: המשך כפייתי בחטא עד לאבדון, כמו מכור לסמים.

ומה שדברים אלו לכאורה סותרים הנחת היסוד שלנו שאצל הקב”ה לא יתכן “עונש לשם עונש”, אלא לעולם העונש בא לפתוח פתח לתיקון, שמעתי פעם תרוץ שבאמת גם מניעת הבחירה חופשית אינה יוצא מן הכלל הזה. אלא שמושכל ראשון שכל מה שהחטא יותר חמור וקשה גם השובה עליו חייבת להיות יותר רצינית וקשה. ומצד מה אין לך חטא יותר חמור מן החטא לא לחזור בתשובה. הרי אחר כל הקולמוסים שנשברו להסביר איך יתכן בכלל נס כזה “תשובה” עדיין היא נפלאת בעינינו. ובוודאי שמי שבז במתנה יקרה זו, בדין הוא שלא יקבלה! וכמו שאמרנו שכל העונשים קבועים ומותאמים מראש לחטאים השונים.

האם המשך כפייתי בדרכו הוא עונש לאדם? תלוי. כל זמן שרצונו מסכים לכפייתו, הנה מה נעים! ה”עונש” שבזה מתחיל כאשר האדם ירצה להשתנות ולא יוכל, שיסורי הגמילה פעם אחר פעם ישאבו אותו חזרה לכפייתו. מצד אחד, אם הוא יפול, זה העונש המגיע לו. אבל מצד שני, אם עכשיו, כאשר הקב”ה מונע ממנו כל אפשרות לזה, הוא רודף ומשיג את התשובה שעד עכשיו הוא בז לה, הוא תקונו השלם.

ובזה נבוא לתרוץ קושיתנו למה “כולו הפך לבן” בבד אחד, טמא, לעט לעט, טהור? מי שהפך כולו לבן בבד אחד, סמן שעבר על אחת מז’ חטאים בצורה חמורה. הוא יחזור בתשובה ויטהר. אין זה סוגיתנו בכלל. אבל מי שנעשה קצת לבן, וזלזל, עד שנעשה עוד קצת לבן וכו’ הוא חטא בתשובה – ואין לו תשובה. שיהיה בריא וילך הביתה! ולא עוד, אלא התורה כביכול “אוסרת” עליו לחזור בתשובה: “וביום הראות בו בשר חי יטמא” (ויקרא י”ג י”ד) תזהר לך! הרהור תשובה אחד ואנחנו נרד לחייך!

עכשיו על האדם לבחור אחד משני הפרושים: או יאוש, או תשובת המשקל.