דברים טובים קורים – הדה רום, שירים

ונדמה

עברתי כבר את כל האופקים

דקלים ונווה וחופש עד שמים

וחציתי אותך שוב ושוב

וקור שעמד

כנד

ומלים מכאן ומכאן

והיה ענן בדמות לוויתן

והיה ענן בצורת עפיפון

שחרטומו פונה לתכלת עליונה

ו

וזנבו נוזל אחריו

ונקרש

כדם ומלים

שלא חציתי מעולם

לעולם שצייר את עצמו בצבעי מים

*

דברים יפים קורים

דברים שלא קראתי

דווקא הם

שלא קראתי

קורים

ותומים

*

והמים מתמהמהים

ואפילו תנים חדלו לילל

ולגלגל כצדיק עיניהם

לשמים

מישהו שוחט תרנגולת

מישהו אוטם אוזניים

בכרית נוצות

באופק מיתמר ריח המלח

אדים זהובים מן החול ושקוף של המים

ושקט שלך

שליפף אותי אז כאצות את המזח

לגמוע אותו

עד הגשם הבא.

אתה אמרת:

יש מלים שמחזירות עננים לים

אז אני מנסה

*

ושוב

מה רב האור

השב ממסעו

וכל שנזקק

וכל שנזקק

להבריק

“אור”

הוא – להיות.

עלה שהיה יבש

והוא תפוח צבע

והוא נפוח צוהב

מרוב גשם

מרוב מים

משובע אור

תודה על האור הזה

שענדת לריסי העולם

נוטף על תריסי חלוני

תודה על כתם וזהב

שעושים מלכות בחדרי

ששוכחים בי

כל שאיננו

אור

שרוצים בי לצאת

ולזרוע

שירים של אור

את כל הלילה אספתי אל שערי

מתאבך והולך בין נשיאים ורוח

וחול. כמה חול.

ובא האור והלך האור

ורציתי לכתוב את התכלת

להיות בהירה ומשתאה

כעריסה

בשדה

רציתי לפרוש את עשבי האור

ומפה משובצת איים רחוקים

לפתוח סלסלת יונים

הומייה

כיין

אך קשה האור וזועם

.ורחוק

מפזרת את הלילה

מפוררת רגב

ועוד

יום

*

אל תכרות ענף

שקן לבך דבק בו

בטרם

בקעו ציפורי שיר

שהלבה לא תקריש

לעולם.

לשכב על גבי

וזוב מעשן

ולהרעיד.

רקדי בי לבה

גם אני כמוך

חורכת דרכיי

מפחד

עולה מן הגעש לטפס

על סולם קולי שלי

מפחד.

מסלסלת עצמי מפחד

לנפץ בשרשרת של תנועות

ומציצה מבעד טבעות עשן שלי

בעולם.

הכל עשן, אני אומרת לך.

קרן

שמש

חתולית

להתרפק אל עורי

ולהמיס פחדי הלילה.

כמעט שכחתי

כמה את חמה

וכמה עצומה

בעירומך

וכמה פריך הפחד

מולך.

כמעט

שכחתי

שאת

גור

חיים

שלי.

*

מתבהר ומתבהר

חותר לגמע

הדדי.

שתי דוחה את ערב

רובץ לפתח

אור של יום.

ניפשי נפשי

שתי הר גמעי בקע

יבוא קפה חם בעצמותיך

ופרסותיך

תמזוגנה ערבות

לבוקר