אֵיך יוֹדְעִים שֶבָּא אָבִיב?/ מירי צללזון

יָרַד הַגֶשֶם וְיָרַד… מָלְאוּ הַשְלוּלִיוֹת בְּמַיִם. וּלְפֶתַע, יוֹם אֶחָד, זָרְחָה הַשֶמֶש בַּשָמַיִים. “הַאִם הִגִיעַ הָאָבִיב?”  שָאַל סַבְיוֹן אֶחָד חָבִיב וְהִבִּיט לוֹ מִסָבִיב, “הַאִם הִגִיעַ כְּבָר אָבִיב?”  זָקַף רֹאשוֹ הַצְהַבְהַב, יִישֵר לְאַט אֶת עַלְעָלָיו, וְחָשַב:

“אִם יֵש תְכֵלֶת בָּרָקִיעַ, אָז אוּלַי זֶה כְּבָר סִימָן שֶהִנֵה אָבִיב מַגִיעַ?”

“לֹא בָּטוּחַ… לֹא בָּטוּחַ…” לָחֲשָה אֵלָיו הָרוּחַ, “מִי אָמַר שֶלֹא יַחְזוֹר שוּב הַגֶשֶם וְהַקוֹר?” “מִי יוֹדֵעַ? מִי יוֹדֵעַ?” קִרְקְרָה גַם הַצְפַרְדֵעַ וְקָפְצָה בִּשְתֵּי רַגְלֶיהָ לַשְלוּלִית מֵאָחוֹרֶיהָ.

הַסַבְיוֹן הִרְכִּין רֹאשוֹ, אַך לְפֶתַע, עַל יָדוֹ – כַּלָנִית קְטַנָה הֵקִיצָה, הִתְמַתְחָה לָה וְהֵצִיצָה,

וְהִבִּיטָה בַּסַבְיוֹן בִּפְלִיאָה וְתִימָהוֹן.

–  “מ..מַה יָפֶה אַתָה, אָדוֹן… א..אֵיך קוֹרְאִים לְךָ?”

–  “סַבְיוֹן, וּמִי אַתְּ, הָאַדְמוֹנִית?”

–  “כַּלָנִית…”

–  “כַּלָנִית? זֶה שֵם נֶחְמָד! ” הַסַבְיוֹן אָמַר מִיָד, “הוּא מַתְאִים לָך בִּמְיוּחָד..! “

–  “גַם אַתָּה נֶחְמָד, סַבְיוֹן, וּבְלוֹנְדִינִי … וְחָסוֹן…”

“הוּא יָפֶה? וּמָה אֲנִי???” הִתְעוֹרֵר הַצִבְעוֹנִי הֶהָדוּר וְגַנְדְרָנִי, הִתְבּוֹנֵן סָבִיב סָבִיב וְהוֹסִיף: “וּבִכְלָל אֵינִי בָּטוּחַ כִּי הִגִיעַ הָאָבִיב… יֵש קְצָת רוּחַ, וְנִדְמֶה לִי שֶאָדוֹם לִי בַּגָרוֹן… וְ…אוּלַי זֶה לֹא נָבוֹן בְּעוֹנָה כָּזֹאת לִפְרוֹחַ… הָאֲוִויר קָרִיר מִדַי, וְאוּלַי זֶה לֹא כְּדַאי…” אַך הוּא לֹא סִיֵים דְבָרָיו, כִּי פַּרְפַּר לְבֶן – כָּנָף הִתְבּוֹנֵן בּוֹ וְצָחַק: “אֵיזֶה פֶּרַח מְפוּנָק..!”  הַצִבְעוֹנִי קְצָת נֶעֱלַב. הוּא זָקַף אֶת עַלְעָלָיו וְאָמַר שֶסְתָם פַּרְפַּר לֹא מֵבִין פֹּה שוּם דָבָר, אֲבָל לֹא כְּדַאי לָרִיב… מַה שֶרַק צָרִיך לָדַעַת – זֶה אִם בָּא כְּבָר הָאָבִיב..!

“אֵיך יוֹדְעִים? אֵיך יוֹדְעִים?” שוֹאֲלִים כּוּלָם כּוּלָם, “יֵש יוֹם שֶמֶש, יֵש יוֹם גֶשֶם, אֵיך אֶפְשָר בִּכְלָל לָדַעַת אִם אָבִיב כְּבָר בָּעוֹלָם?”

“זֶה פָּשוּט מְאוֹד מְאוֹד!” מְצַפְצֵף לָהֶם הַדְרוֹר וְזוֹקֵף אֶת הַמָקוֹר, “הִסְתַכְּלוּ נָא בַּשָמַיִים –  חֲסִידוֹת כְּבָר נוֹדְדוֹת!  הֵן תָמִיד תָמִיד יוֹדְעוֹת בְּדִיוּק מָתַי לָצֵאת…

אִם רְאִיתֶם חֲסִידוֹת שָם לְמַעְלָה בָּרָקִיעַ –

                           !! זֶה סִימָן שֶהָאָבִיב בְּדִיוּק עַכְשָיו הִגִיעַ

חג הפסח

חג הפסח הוא הראשון מבין שלושת החגים שנקראים בתורה “שלוש רגלים” (היו נוהגים לעלות לרגל לירושלים בתקופה שבית המקדש היה קיים) והם: פסח, שבועות וסוכות.  לחג הפסח עוד שמות – חג המצות, חג החירות וחג האביב. שלושה משמות החג – חג הפסח, חג המצות וחג החירות – קשורים למשמעות ההיסטורית והלאומית של החג, ליציאת מצרים.   השם חג האביב מעיד על המשמעות החקלאית של חג הפסח, שחל בעונת האביב ואשר בו מתחילים את קציר התבואה הראשון – וליתר דיוק: את קציר השעורים. הפסח הראשון נצטוו בני ישראל לחגוג לראשונה בלילה שבו יצאו ממצרים, כמו שמסופר בספר שמות: “וככה תאכלו אותו: מָתְנֵיכֶם חגורים, נעליכם ברגליכם ומקלכם בְּיֶדְכֶם. ואכלתם אותו בחיפזון – פסח הוא לה'” (שמות יב פס’ 11). המילה “פסח” בפסוק זה לא מתכוונת לחג הפסח, אלא לזבח הפסח – לַכֶּבֶשׂ שאותו זבחו ואכלו בני ישראל בלילה שלפני יציאת מצרים. והזרוע – חתיכת בשר צלוי שנוהגים לשים בקערת הסדר – היא זכר לזבח הפסח.  ועוד משמעות לשם חג הפסח: בליל יציאת מצרים, בזמן מכת בכורות, ה’ פָּסַח, דילג, על בתי בני ישראל – ובכוריהם לא מתו. שני הסברים אלו לשם החג מוצגים יחד בסיפור יציאת מצרים – “ואמרתם זבח פסח הוא לה’ אשר פָּסַח על בתי בני ישראל בְּנָגְפּוֹ את מִצְרַיִם ואת בתינו הציל…” (שמות פרק יב פס’ 27( .   שבעת ימי החג נקראים בתורה בשם “חג המצות” וגם שם זה קשור בסיפור יציאת מצרים: בני ישראל נאלצו לצאת ממצרים בחיפזון. הבצק שהכינו לא הספיק להחמיץ, והם הספיקו לאפות רק “עוגות מצות … כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה… ” (שמות פרק יב פס’ 39).   חג הפסח נקרא גם חג האביב, מכיוון שהוא חל בחודש ניסן, חודש האביב, כמו שכתוב: “שָׁמוֹר את חודש האביב ועשית פסח לה’ אלוהיך כי בחודש האביב הוציאך ה’ ממצרים לילה” (דברים פרק טז פס’ 1).  תקופת האביב מציינת פריחה ולבלוב, ובחודש ניסן, חודש האביב, מתחיל הקציר הראשון – קציר השעורים: בתקופה שבית המקדש היה קיים היו יוצאים לשדות ביום הראשון של חול המועד – ליתר דיוק: במוצאי החג הראשון – וקוצרים את העומר הראשון. את קציר העומר היו מביאים בתהלוכה מרשימה לירושלים, לבית המקדש. באחד המדרשים מתוך ספרות חז”ל* נזכר גם הקשר בין האירוע ההיסטורי של יציאת מצרים ובין תקופת האביב. על-פי מדרש זה, ה’ בחר להוציא את בני ישראל ממצרים דווקא באביב, בחודש ניסן, כאשר מזג האוויר נוח ונעים – “לא בתמוז – מפני השרב, ולא בטבת – מפני הצינה (=הקור)”, וגם לא בחודש תשרי – שהוא כבר “עונת גשמים” – אלא בניסן, “שהוא כשר (=מתאים) לצאת בו לדרך, לא חמה (=שמש) קָשָׁה ולא צינה קשה” (מדרש במדבר רבה ג, ד).

  מצוות החג המרכזיות הן איסור אכילה ובעלות על חמץ במהלך כל החג, אכילת מצה וסיפור יציאת מצרים ביום הראשון של החג. הלילה הראשון של החג הוא ליל הסדר, שבו מצווה מן התורה לאכול מצה ולספר על יציאת מצרים, ומדברי חז”ל לאכול מרור ולשתות ארבע כוסות יין. בזמן שבית המקדש היה קיים, התקיימו בחג הפסח גם מצוות העלייה לרגל לירושלים והקרבת קורבן פסח בערב פסח, ואכילת קרבן פסח בירושלים בליל ראשון של פסח עד חצות הלילה.

חג הפסחא

חג הפסחא הינו חג נוצרי המציין את תחייתו של ישו.

החג מוכר כחג רשמי ברוב המדינות בעלות מסורת נוצרית, ומלבד טקסים לכבוד תחיית ישו, נהוגים בו טקסים ומשחקים לכבוד תחילת האביב.

לחג הפסחא אין תאריך קבוע כמו שישנם תאריכים קבועים לחגי ישראל. הנוצרים הראשונים ראו חשיבות בשמירת מועד החג ביום הראשון בשבוע שחל במהלך חג הפסח היהודי, ועל כן, קבעו את מועד החג על-פי הלוח העברי.

תאריכי חג הפסחא לא נקבעים בכל שנה על-פי תצפיות, אלא שנים רבות מראש, על-פי טבלאות או נוסחאות המוכרות גם מן הלוח העברי. מנהגי החג: בחגיגות פסחא נמכרים דברי מתיקה כגון ביצי פסחא משוקולד, ארנבי פסחא משוקולד וממרשמלו, סוכריות גומי וכרטיסי ברכה. תהלוכות ה”פרוססיון” הן מוקד משיכה לתיירים.

בארצות הברית קיבל החג אופי חילוני, כך שלמרבית האמריקנים הפעילות העיקרית בחג היא קישוט ביצים, אגדות הילדים מספרות שארנבת חג הפסחא  מחלקת ביצים וממתקים אחרים בסלסלת קש, הממתינה לילדים בבוקר יום ראשון של פסחא. במדינות בהן נהוג לחגוג את פסחא גם ביום שני מקובל להתיז מים על אנשים, זכר למנהג לפיו התיזו מים קדושים על הבתים והמזון לברכה. כמו כן מקיימים תחרויות של גלגול ביצים.

בין המאכלים האופיינים לחג ניתן למנות את ביצי הפסחא, ביסקוויט פסחא באנגליה וקולוראקיה ביוון.

מאכלי חג הפסחא

ביסקוויט פסחא: הם מאכל מסורתי במטבח האנגלי. מאכל זה ניתן לרוב כמתנה ומוגש לאורחים ביום ראשון של חג הפסחא. מקורו של הביסקוויט, כמו גם של המנהג לאוכלו בפסחא, באזור המערבי של אנגליה. הביסקוויט עשוי קמח, חמאה, ביצה, אבקת אפיה וסוכר. מתכונים מסורתיים כוללים גם שמן קינמון. צורתו של הביסקוויט עגולה, והוא גדול מהביסקוויטים הנמכרים בחנויות בדרך כלל קוטרו של הביסקוויט 10 ס”מ.

ארנב הפסחא

ארנב הפסחא הוא דמות של ארנבון, שעל-פי המסורת הנוצרית נותן מתנות בחג הפסחא, בדרך-כלל סלסלות מתנה לילדים בחג עצמו (או בעונת האביב). לדמות זו של הארנב יש מסורת רבת שנים. עם זאת היום היא כבר נפוצה בכל אירופה במשך הרבה מאוד זמן. במקור הייתה זו דמות של ארנבת ולא ארנבון אך בחלק מהמקומות זה השתנה עם הזמן.

ארנב הפסחא הוא דוגמה לדמות מאגדות תרבות כמו דמויות אחרות כגון סנטה קלאוס ופיית השיניים.

מקורה של מסורת ארנב הפסחא זו נעוצה בהיותו של הארנבון סמל פריון.

ביצי פסחא

ביצי הפסחא הן ממנהגי חג הפסחא הנוצרי ומסמליו. באופן מסורתי ביצי הפסחא היו ביצים מבושלות שקליפתן נצבעה ועוטרה בציורים שונים. כיום משתמשים במדינות המערב בתחליפים כגון ביצי שוקולד או ביצי פלסטיק ממולאות ממתקים. ביצי פסחא משוקולד נעטפות לרוב ביריעת אלומיניום צבעונית מבריקה. את הביצים מחביאים לכאורה ארנבי פסחא כדי שהילדים יחפשו אותן בבוקר החג.במדינות מזרח אירופה מציירים על ביצי עץ הנשמרות כמזכרת ואף נאספות כתחביב.

תולדות המנהג: ביצי הפסחא וארנבי הפסחא הם מנהגים העתיקים מהחג עצמו, והיוו סמלי פריון. בנצרות קישרו בין הביצה כסמל להתחדשות ובין חזרתו של ישו מהמתים – לביצה נוספה משמעות סמלית חדשה, כסמל של אבן הקבר ממנו קם ישו בתחייתו. ייתכן שהביצה נקשרה לחג הפסחא כיוון שנאכלה לסיום התענית, תקופה לפני הפסחא בה התנזרו ממאכלים שונים, ביניהם ביצים.

משחקים ותחרויות

אחד המשחקים הנפוצים בחג זה משחק “ציד ביצי פסחא “הן מוחבאות מחוץ לבית, או בתוכו אם מזג האוויר אינו מאפשר לשהות בחוץ, והילדים רצים סביב ומחפשים אותן. לעתים מנוהל המשחק כתחרות והמנצח הוא מי שימצא את מרב הביצים. עבור ילדים כבדי ראייה קיימות ביצי פסחא מצפצפות כך שיוכלו לאתר את הביצים המוחבאות.

משחק נוסף אותו נוהגים לשחק בצפון אנגליה וכן בבולגריה, קרואטיה, סרביה ובמדינות נוספות משחקים בחג הפסחא בביצים קשות, אשר המשתתפים צריכים להכותן זו בזו. המנצח הוא מי שברשותו נותר המספר הרב ביותר של ביצים לא פגועות. המפסידים נאלצים לאכול את ביציהם.

באזורים מסוימים של הממלכה המאוחדת (כמו סקוטלנד וצפון-מזרח אנגליה) ישנה מסורת של גלגול ביצי פסחא צבועות במורד גבעות תלולות. בארצות הברית מסורת דומה היא גלגול הביצים ברחוב שטוח באמצעות כף. בארצות הברית מוזמנים כל שנה אלפי ילדים בני פחות משמונה לחגיגת גלגול ביצי פסחא במדשאת הבית הלבן. החגיגה מלווה במופעים ובמאכלים מסורתיים, ומתנהלת כמסורת כל שנה מאז שנת 1878.

חג האביב בהודו ונפאל

פסטיבל ההולי, או בשמו המלא ההוליקה, הוא אחד הפסטיבלים הגדולים בהודו ובנפאל, וללא ספק הצבעוני שבהם. ההולי נחגג על ידי בני דת ההינדו ובני הדת הסיקית בסוף חודש מרץ, תחילת אפריל, לקראת האביב, ומסמל את השחרור מן החורף וניצחון הטוב על הרע.  ההינדים חוגגים את פוריותה של האדמה ונפרדים מהחורף. בנוסף להיותו חג אביב, להולי יש גם משמעות דתית, והוא נועד להנציח אירועים מן המיתולוגיה ההודית.

  ישנם סיפורים רבים על מקורו של ההולי. המפורסם שבהם מספר על מלך השדים שרצה לקבל מעמד של אל ודרש מנתיניו שיפסיקו לעבוד את האל “וישנו” ויעבדו אותו במקום. בנו של המלך, מאמין מסור של “וישנו”, סירב, ואביו רצה להוציאו להורג. הוא ביקש מבתו, השדה הוליקה, לצעוד עם אחיה יד ביד לתוך מדורה בוערת. הוליקה סברה כי היא חסינה לאש, אך היא לא ידעה שהחסינות תקפה רק אם תצעד לבדה אל האש. הוליקה נשרפה, “וישנו” הציל את בן המלך מהלהבות והרג את אביו. בן המלך ירש את הכתר. כזכר לסיפור הזה, שלו יש גרסאות רבות, מדליקים החוגגים מדורות שמסמלות את שריפת היצרים והרוע, הקנאה ויתר התכונות השליליות שמייצגים השדים, ומכאן גם שמו המלא של החג “הוליקה”. כך או כך, קשה שלא להיסחף אחר תחושת החגיגה הכללית והצבעונית ששורה בזמן הפסטיבל, שנמשך בדרך כלל יומיים, ואין זה פלא שרבים מהמקומות בהם הוא נחגג הופכים למוקדי משיכה תיירותיים. לאחר טקסי האש מתחילות חגיגות הצבע ההמוניות. המנהג הרווח ביותר הוא התזת אבקה בצבעים עזים המכונה גלאל, התזת מים צבעוניים על העוברים ושבים, והשלכת בלוני מים, וזאת משום שההינדים מאמינים שזהו הזמן לחגוג את הצבעים הרבים של האביב. מנהגים נוספים הם הדלקת מדורות, תפילות ושתיית בנג לאסי . כל אלה מלווים בשירים מסורתיים וריקודים.

ההודים אוהבים לשתף זרים בחגיגה לכן מומלץ בימי ההולי ללבוש בגדים שלא תתקשו לוותר עליהם ולשמור על ציוד יקר מפני הצבע והמים.

חגיגות האביב ביפן

סטסובון הוא חג יפני (ביפנית: 節分) שמסמל את היום לפני תחילת כל עונה. ב-3 בפברואר חוגגים את הסטסובון של תחילת האביב, שנקרא ריסשון (ביפנית: 立春). המילה “סטסובון”, שמשמעותה ביפנית היא “הפרדת עונות . בחג זה היפנים מסלקים את המזל הרע מבתיהם ומברכים את המזל הטוב שיכנס אליהם.

איך חוגגים?

את החג חוגגים בטקס שבו ראש המשפחה או בעל הבית עומד בפתח הבית וזורק החוצה פולי סויה חמים מתוך מחבת כשהוא אומר בקול: “אוני וה סוטו, פוקו וה אוצ’י” (鬼は外! 福は内!) – “שדים החוצה, מזל טוב פנימה”. המקור למנהג הוא האמונה הבודהיסטית כי ניתן להבריח שדים על ידי פולי סויה חמים. גם במקדשים בודהיסטים ומקדשי שינטו נערכים טקסים שבהם זורקים המתפללים פולי סויה. ליד המקדשים מסתובבים אנשים מחופשים לשדים (אוני) שעליהם זורקים אנשים את פולי הסויה כדי לסלק אותם ולהביא לעצמם מזל טוב. את פולי הסויה היפנים גם אוכלים בשביל המזל והבריאות. על פי האמונה, מי שאוכל את פולי הסויה שהושלכו בכמות התואמת למניין שנותיו מבטיח לעצמו מזל טוב, בריאות ואריכות ימים, ובחלק מהמקומות אף נהוג לאכול פול אחד נוסף לשנה הבאה. מנהג אחר הוא אכילת סושי מסוג אהו-מאקי (Ehō-maki) – רול המורכב משבעה מרכיבים, בהם קנפיו (רצועות דלעת כבושות), ביצה, צלופח ופטריות שיטאקה.

עוד מנהג לכבוד היום הראשון של האביב הוא לשים בפתח הבית ראשי דגים או קישוטים שעליהם מצוירים ראשי דגים על מנת להבריח רוחות רעות.

חג הסאקורה

חג הסאקורה הוא חג פריחת הדובדבן אם בישראל הופעת החצב הראשון מסמלת את בוא האביב, ביפן האביב ממלא את הנוף בעננים ורודים של פריחת עצי הדובדבן. יפן מלאה בעצי דובדבן לאורכה ולרוחבה ומכיוון שהיא פזורה על פני קווי רוחב שונים וצפונה של המדינה, רחוק אלפי ק”מ מדרומה, מתרחשת הפריחה בתאריכים שונים במהלך חודשי מרץ ואפריל. הפריחה מסמלת ליפנים, את מחזוריות החיים, את ההתחדשות של הטבע המגיעה עם תום החורף.

האגדה מספרת כי מקורו של החג הוא הכרת תודה. לפני שנים רבות, נפלה נסיכה מן השמים ולא נחבלה משום שנפלה על עצי הדובדבן שהצמיחו את הפרחים הרכים, במיוחד עבורה. היפנים נוהגים לתת “סימנים” לכל עונה. לאביב הקדישו את הצבע הורוד כצבע הפריחה.

בחג זה, יפנים רבים יפקדו את הפארקים והגנים ברחבי יפן. היפנים ילבשו קימונו עם עיטורים ורודים המתאימים לפרחי הדובדבן. הם יחפשו מקום להניח בו מחצלות ולחוג את חג הסאקורה – הוא חג פריחת הדובדבן, המסמל את תחילתו של האביב. מפעלים וארגונים, משפחות וילדים, כולם יהיו עסוקים בישיבה תחת עצי הדובדבן הפורחים בלבן וורוד, עסוקים באכילה ושתייה כשהבוגרים שבינהם לוגמים את הסאקה, המשקה הלאומי אותו מכינים מאורז. היופי וגודלם של עלי פרח הדובדבן, נובע מהתערבותם של היפנים חובבי הטבע בטבע עצמו וטיפוחם של זני עצים ללא אברי רבייה. התוצאה, עצי דובדבן ללא פרות, שבמקומם פורחים פרחים עם עלים גדולים יותר. אהבתם של היפנים לחג פריחת הדובדבן, מתחילה הרבה לפני פריחת הדובדבנים בפועל. המסיירים בקיוטו, בטוקיו או בכל עיר מערי יפן, יופתעו לראות את קישוטי הרחובות. מגזרות נייר ופלסטיק סינטטי בצורת ענפי ופרחי הדובדבן מעטרים את הרחובות וצובעים אותם בורוד, עוד בטרם פרח הדובדבן עצמו. בדוכני המזון יציינו ויבליטו את הוורוד: גלידה ורודה, פודינג, עוגיות עם קישוט דובדבן, ממתקים ורודים ועוד..

משימת כתיבה:

הכינו על כל חג מהחגים המופיעים בספר תעודת זהות:

ציינו את שם החג, שמות נוספים לחג במידה וקיימים, מועד, סיבת החג/אירוע, מנהגי החג והסיבות להם.

בהצלחה!!