תהילות עולם ופריחה אביבית – רחל וורטה

תהילות עולם

גם תהילות עולם נשגבות
לא יוכלו לרגעי הפשטות
הזכים בחיים
לשלוות הטבע בעלים ירוקים
להמיית הגלים על הצדפים
הלבנים…
הפזורים על החול הזהוב

לא תהילות עולם נשגבות
לא סולמות ארוכים לשמיים
לא יוכלו לרגעי הפשטות
הטהורים
אשר מתקיימים
ללא גורם חיצוני ללא מגע
אדם פשוט מתקיימים.

סוגרים
סוגרים מעגלים
קושרים בסרט צבעוני מצלופן
סוגרים קצוות פזורים לפרח
מקושט מגולגל
מקשטים מייפים את פינות
החיים שלא יהיו חדות
כדי שיתעגלו עבורנו.

נטוע
נטוע באדמה
מושרש עד עומקיה
המסתעפים מתעבים
עם הזמן
מתחזקים בעוצמה
נטוע באדמה לא נע לא זע
רק הרוחות מדי פעם
מנשבות על עלוותו ברוך
או בחוזקה
גם אנו החיים בעולם
עם הזמן פה נטועים
ללא מנוח מחפשים סיבות
להיותינו על פני
האדמה.

נקודת המוצא

החלטנו ללכת בחזרה
לנקודת המוצא
שם הכל היה נקי
מרגשות אשמה
שם היו כוונות טובות
נאצלות

בעיני

בתוך נפשי
אתם עדיין יחד
מלקטים חמניות
גדולות בשדה
הצהוב המוזהב

מניחים בקערה
גדולה עמוקה
לעת ערב יושבים
מפצחים אותם
תכנם ינעם לכם
ותחושת רגש
וחמלה תתמלא
בכם

שירתו
שירתו תלחש הרוח
לעצים לעננים
תנגן מיתר פרוע
בצמרות דקלים
עת ישן תשרוק
הקשת למרחב
הזמן השר
ציפוריו ירונו על
ענפי ברוש
ואילן

מעגלים

הנחה אותי במעגליך
פזר הילת מלאכים
שלווה על
עפעפיי

קולאז

מפזרים אוספים
אוגדים
זרי תחושות
באגרטלי חיים
ממוחזרים
מוזהבים
מתפזרים
מתחרזים
משתבצים
נאספים
במעגלי חיים
חוזרים ובאים
אוגדים
קבצי חיים

סליחות

באו ימי תשובה
על חבל ארוך
נהלך נרעדים
מקישים בדלתות
שמיים.
מבקשים מחילות
מייחלים להתחלות
חדשות
נירגשים מקווים
לימים הבאים
ימי התשובה
ימי סליחות

פריחה אביבית

פריחה אביבית
מתחדשת בגננו הקטן
בפינת אלוהים שלנו
מול העולם הגדול

שקיעה נגה
לוטפת אדם מנומש
בכתום

זאת שעת שינה וחלומות
עיניים יעצמו האדם ישוב
לחיות בחלומות שיגיעו
אליו
כמרבדים של יין טוב אדום
מול יקיצה חלומותיו
ייעורו

מִדְבָּר

מִדְבָּר בתולי
נִפְרָשׂ למולנו
גבעותיו הַחֻלִיוֹת
קַו מותניו
קוֹרֵא אֵלֵינוּ
בְּדַרְכֵּנוּ הַחַמָּה
לְהַגִּיעַ לְנָוֶה הַמִּדְבָּר
שֶׁבּוֹ
בינות עֲצֵי הַדֶּקֶל
כָּפוּת תְּמָרִים
עָמוּסוֹת בַּמְּתִיקוּת
יִצְלוּ ראשינו
יַמְתִּיקוּ
שפתותינו

שוזרת

שוזרת את תפילותיך
בספר החיים
דף אחר דף
בעדינות באדיבות
בקצב מיוחד
שוזרת לאט לאט
משחזרת את המילים
אשר נאמרו את
החוויות שעברו
עד שיהיו כפריחת ימינו
כספר פתוח
של החיים.

נעולה. מאחורי סוגר. ובריח

לא מציצה לא משתקפת לא מדוברת
לא מבקשת לא נהדרת
לא ממהרת. לא חוזרת
לא. מתפגרת לא מוארת מתעוררת..לא משתרגת
לא מסוגרת רק מגועלת
במילים לא כשרות מנערת
שאריות מילים. מהמגרות
מפצלת שקרים כוזבים
למדרגות נוברת במוחך
הפודח לא. מסביר את
נפשו לעצמו ולנעולה
בחדרי חדרים.

נושמת. שאריות של חיים
כי מימנו לא יוצאות מילים
רק. רמזים. קלושים
לא נושמים. עצמונית. זולגים ללא שליטה. בלי
התלהבות. בלי שמחה
יובש שממה. כמו מדבר
ללא נווה מדבר

מבטו

מבטו נקב בי
שקעים חלולים
כאילו פילח 
את כל הימים
פיזר למרחקים
את הסודות הכמוסים
מילא בתוכי את
מקסם השירים.

גם. מילה היא נחמה
המבט. הוא מרגיע
יד משקיטה
כתף. מסבירה
אותנו לעצמנו
עכשיו זה דורש
יותר….. זה דורש
חום זה דורש
חיבה
זוהי מלאכת הנגינה
נגינת הרגש בכוון מיתרים
כמו אוושות הרוח
בעלים

ניסוים בהכלה ניסוי
בהקלה
מילה מנחמת
מבט להרגעה
כתף ,מסבירה
אותנו לעצמנו
ומעצמנו בחזרה.
עכשיו זה דורש
יותר נחמה.

רוח

תשאבי כוחות
מהרוח
היא לא מתיאשת
לעולם
תמיד נושבת
אם צפונה או
דרומה
מחממת מקררת
לא מרפה
לא מפסיקה
אהיי כמו הרוח
נחושה נושבת
יצוקה בדעתך
מאמינה
בדרכך.

אם אהיה

אם אהיה לך חשוב
בחשיבות ראשונה
שום דבר לא יחסר
ממני אליך

.

אם אהיה לך ככסות
בקור וצמא
לא תרווי צמאונך

מן הבאר העמוקה

עד אליך אבוא
בכדי בניחוחות
בשמים
ולבונה
מנשימי לב ונשמה
אתן לך מרגוע
שלוות עולם
אבשמך בברכת
המרגוע.

בין

בין מחול האתמול
בין נבט לגבעול
בין גדילה לצמצום
בין פריחה
למאור
אנו נצבים לא
פוסקים
מושכים בדרכי החיים
אוספים מקשטים
נוגעים נוסעים
ברגעי הנשמה
המתממשים

דממה

דממה התפרשה ועטפה
אותי עמוק לתוכה
לשכוח את האתמול
לחפש את השקט במחר
להתרכז בנפש פנימה
ללא מפריע ללא זמזומי
מילים מיותרות
לנקות את עצמי מכל
הרעלים סביבי
להזדכות על
האנשים המדברים
ללא מחשבה
לגעת רק בדממה
הכי טובה ומיטיבה

מטיפות קטנות האדמה לא תוכל לרוות… 
מחכה היא…לגשם-של שמחה….
עם ענני הסתיו …הם ישייטו בין רגביה.
צמאה היא לגשמי ברכה רבים שיעמיקו בה..

עד שתדע לרוות ולסלוח לאיטה…..

שירת הברבור

שירת הברבור נאמרה
ביני לעצמי
ראיתי את כנפיי הלבנות
נשמטות ממני והלאה
לאט צמחו להן כנפיים
חדשות חזקות
כדי לדאות איתי
בדרכי החדשה

מאירה

מאירה לכם את השביל

העולם מחכה לכם
שתשובו לנשום אותו
לחמם את לבכם
איתו לפרוח
כבראשית.

אמא אדמה
האדמה מתהפכת
בתוכה כאבים על
בני עמה
האדמה מבקשת להרגיע
את הארץ
הרועשת
מלאת הרוע השנאה
אמא אדמה מתהפכת
בקירבה
מבקשת שקט לתושבי
ארצה
שקט מנוחה
נחמה

עוגנת
איך עוגנת בנו הדרך
כבמצולות חשכי הים
איך אוצרת אותנו
בנו
אוספת את שברי הזכרונות
הנמוגים
בסלעי צדפים נבנתה
תבנית חיינו צדף אחר צדף
נשזרה כקולאז טבעי
כפרא
משזף עצמו לדעת
בקרני השמש מרטיב
את עצמו עד לשד עצמותיו
בשנותינו הגואות
אשר
חולפות מעל פניו.

טללים
משקעי טללים זכים
עם שחר מצמרר המפציע
לאט לאט בשקט רב
מאנפף את מערומיו
מתערטל אל מול עינינו
כאגם כחול טהור

מניפות של חצבים צחורים
מפיצות ריחות של בשמים
עת חורש ירקרק נושק
לסתיו של לילותינו
מפיח בנו את הדופק
מחדש בנו את כוחותיו
שלו.

שטים
במכמני נפשם
הם שטים על מי מנוחות
רק צפורי שיר להם מזמרות.

במכמני נפשם אוצרים הם
את רחשי ליבם גונזים את
שאוותה ישותם בעולם.

במסעם המשותף בצפונות
נפשם נושקים הם זה לזו
עד אשר יגיעו
לנחלתם.

איזה בוקר טוב…

הפתעת אותי…מרגש ומכבד.

המון. תודות.

אתה אלוף. הספרים. וההפתעות

מתנה אביבית נפלאה

הגבתי. לך. בשניהם. כמובן…ממש. הפתעת אותי.

אני מרובת. ספרים

רחל