מעלה קוניטרה
געגוע
אל מה שלא ישוב
לא אזכה שוב
פנים
פנים טובות של אמא
אותן השאירה לי ירושה
“אולי בזאת תזכריני”…. אמרה
געגוע אל אבא
אהבה יפה
אי-אז בילדות יחפה
במרחבים
עת דהרנו יחד
על סוסים במעלה קוניטרה אל חברים
דרוזים בהרים – – –
געגועים אל אהובים
המתעלמים
רגשותיהם (אם יש…) מעלימים
ואולי רק בתוכי הם קיימים
בעיניי-רוחי במבט גופי…..
ישנם אנשים שאינם מאמינים שכתבתי תוך חמש שניות, ובכן, אילו המילים לא היו בתוכי ומבקשים להימלט החוצה – לא הייתי כותבת גם בחמש שעות…פשוט, לפעמים גם לי קשה להאמין באיזו קלות המילים מוצאות לעצמן את פתח המילוט והן זורמות לתוך רעיון השיר, וממלאות חללים.
תודה מעומק הלב אמנון יקר, על הביאך את הספר שיצרת עבורי- לקידמת הקוראים.
ציפור רננים / תַּלמה כנעני. גבת.
נוֹלַדְתִי בְּרֶחֶם אִמִּי
לֹא נִּשְׁאַלְתִּי – –
אַךְ אִלֻּו הָיִיתִי נִּשְאֶלֶת
הָיִיתִי בּוֹחֶרֶת
אַחֶרֶת
אולַי בְּצִפּוֹר כָּנָף
חָפְשִׁיָה
יְפֵהפִיָה
דַּקַת-גִזְרָה
עֵרוֹמָה
עוֹטַת פְּלֻמָה
עֲדֻיַת רְנָנִים
תְּלֻיַת מֶרְחָב
שְׁבֻיַת עַצְמִי
בִּלְבַד
הרהורים על אהבה: האם קיימת אהבה מאושרת
ואם ישנה אהבה שאינה תלויה בדבר
ואולי היא בכלל רב- תכליתית
האהבה היא בת- חלוף
ברת השתנות, תהפוכות של מצבי- רוח ונפש
קלט לתודעה
עיתים היא מגדלור
מנצנץ בנתיב חיי
עיתים גחלת לוחשת קוצבת זמן וחום
ועיתים – עלבון צורב
ואולי בעיקר – – –
(מוקדש ל”ילדי טהרן”, שהגיעו לדפנה, מכורתי, ב-1943, הם בגיל ההתבגרות, ואנו, בני המשק
הבכורים בני שמונה בערך, מלאי קנאה במרץ הנעורים שלהם!).
רונדו כוכבים / תלמה כנעני, גבת.
מֵאֶרֶץ כְּפוֹרִית
מֵאֶרֶץ אֵינֹשֵׁם
הֵם בָּאוּ
גַלְמוּדֵי הוֹרִים
הֲלוּמֵי צַעַר
אֵלֵינוּ הִגִּיעוּ
אֶל הַיֵּשׁ
אֶל הַשֶּׁמֶשׁ
אֶל פַּת לֶחֶם.
עַיִן לֹא שְׁזַפְתָם
כְּשֶׁנָּטְלוּ בַּלָּאט
פְּרוּסָה
הִצְפִּינוּהַ אֶל כֶּסֶת.
אַךְ בַּלֵּילוֹת הַקְסוּמִים
עֵת סַהַר מִיצוּעוֹ עָלָה
הִנִּיחוּ יָד בְּיָד
הִנִּיחוּ לְנַפְשָׁם הַפְּצוּעָה
לְרוּחָם הַמְּיֻסֶּרֶת
וּפָצְחוּ בְּהוֹרָה סוֹעֶרֶת
חֵן וָנֹעַם
הוֹד תִּפְאֶרֶת
וְאָנוּ –
מְגוּעֲגָעִים
סְפוּנִים אֶל מַחְבּוֹאֵנוּ
מַטִּים גּוּפֵנוּ אֶל הַעֶרְגוֹנוֹת
אֶל כְּנָף חֲצָאִית מִתְנוֹפֶפֶת
בְּרוּחַ שׁוֹבָבִית
אֶל כּוֹרַל אַדִּיר בְּלַחֲנוֹ שׁוֹפֵעַ
מְעוּלָפִים בְּהַלְמוּת לִבֵּנוּ
עֵת תַּחְתּוֹן רָקוּם נִשְׁקָף מוּלֵנוּ
וְלֹא יָדַעְנוּ מֵעוֹדֶנּוּ.
שיר מתוך ספרי : “מבעד למסך זכרונותי”
טל לנפש / תַּלמה כנעני, גבת.
טַל לַנֶּפֶש כְּמוֹ
מַרְוֶה נֶפֶשׁ שְׁסֻעָה נִסְדֶקֶת
חוֹדֵר מִבַּעַד שִׁבְרֵי
מַחְשָׁבוֹת פְּרֻעוֹת כְּמוֹ
בְּלֵילוֹת טְרֻפֵי שֵׁנָה
חֲלוֹמוֹת מְבֹעָתִים
בֵּין סְדִינִים
מְהֻפָּכִים
ומַרְאוֹת שְׁכֻחִים זְכֻרִים
טַל לַנֶפֶשׁ כְּמוֹ
הָיִיתִי יָּם
הַמְּצַפֶּה לְנַחַל
שֶׁיִימָלֵא עַד גְדוֹתָיו
שֶׁיַעֲבִירוֹ עַל דַעֲתוֹ
בְּחֻלְשָׁתוֹ וֻבְחָזְקוֹ
טַל לַנֶפֶשׁ כְּמוֹ
הָיִיתִי מִדְבָּר צָחִיחַ
חוֹלוֹת אֵזוֹב עֲזֻבִים
עֵר
חוֹלֵם בְּהָקִיץ
גוֹנֵי תַּעֲתֻּעִים
פָּשׁוט
אָדָם
שיר שלי, מוקדש לאישיות בפייסבוק…..(הוא יודע…)
רוחוֹת כְּמֵהוֹת / תַּלמה כנעני
רוחוֹת כְּמֵהוֹת
בַּסְּתָו
שֶׁנְהַב שֶׁל סְתָו
רוחוֹת עָפוֹת
בִּסְּתָו
סְתַו זָהָב
לֹא תִּפְגֹּשְנָה
סְתָו
עֲלַי-זְהַב
עָלִים נוֹגְעִים
בִּסְתַו
אַכְזָב….
בשובי מקורס מתנדבים בעמק הירדן, בהגיענו לבקעת בית נטופה, נשאנו עינינו אל על וראינו תימרות עשן כבד בכל איזור הכרמל.
אז עדיין לא נודעו מימדי האסון….
מִפְרָצִים זְרועֵי נוֹגַּהּ – תַּלמָה כנעני, גבת.
תּוגָה שְׂרועָה בַּמִּפְרָצִים
מְצוֹקֵי אֶרֶץ כַּרְמֶל זְרועִים
הִילַּת הַר עוֹטֶה אֵשׁ
נְאוֹת דֶּשֶׁא הָפְכו צַלְמָוֶת
אֵין מֵי מְנוחוֹת הָצֵּל מִמָּוֶת
אַכְזָר מִּכָּל הַיֵּשׁ…..
חֵיפָה אֲיֵּיךְ ?!
מִמֶּרְחָקִים רְאִיתִיךְ שְׁלֵוָהּ
אֵינְאוֹנִים בְּמַּחְלְצוֹתַיִיךְ
פָּסְּגו אַרְמְנוֹתַיִיךְ
קִינָה מְאוחֶרֶת זוֹעֶקֶת מֵּעָלַיִיךְ
נִּבֶּטֶת בְּקַדְרות שָּמַּיִיךְ
נֶאֱלֶמֶת דֹם בְּהֶלֶּם צַּעֲקָתֵךְ
תּוגַת סַגְּרִיר בִּנְחֻשְׁתַיִים – – –
לו הֱיוֹת כְּמוֹתָה / תַלמה כנעני
מֻפְרָחִים פִּרְחֵי רַקֶפֶת מְעֻדֶנֶת
בְּפְרִיחָתָה
אֵין רֵיחַ בְּעַפְעַפֶּיהַ זוֹלֶגֶת
נֶחָמוֹת
קִצְרַת מוֹעֵד שְׁכֻרַת פְּרִיחָה
סְתֻּרַת שֶׁמֶשׁ
בֵּין חֲגָוִוים מִצְאֻהַ
חַפָּה מִזְקוֹף הֲדָרָה
בָּעֵמֶק בַּגָלִיל בַּשְׁפֵלָה
וְעַד גוֹלָן יוֹבִיל שְׁבִילָה
בַּסֶּלַע נִּסְתֶּרֶת….
לֻו כְּמוֹתָה תְּמִימָה הֱיוֹת
אַךְ שְׁסֻעָה הָיִיתִי
כְּכַף יָד
בָּתָה סַלְעִית
כְּלַהַב
זִיפִים לַעֲבָרִים שֹׁולַחַת
אַרְגְמַן אִזְמֵלִי דוֹקֶרֶת
מִשְׁטְחֵי גִיר בּוֹקַעַת
בִּדְּמָמָה מֻפֶרֶת
כַּסֶּלַע נִּשְׁבֶּרֶת – – –
שוחחתי עם חברה פייסבוקית על דרך כתיבת השירה אצל שתינו.
אולי נושא זה, יעניין גם כותבי שירה אחרים – איתם אני מתכתבת במדיום החדש…ובכן, לפני די זמן כתבתי שיר שמספר לעולם,
אחד על אחד כיצד אני כותבת שיר! שם השיר:
“נמלטת” / תלמה כנעני, גבת.
במחשכי לילה
נמלטת
אל בית-כלא
לרסיסי מחשבות
הנערמות למילים
בהנץ חמה
ובמעוף צפרירי בוקר
במהירות האור
משרבטת איורים
שלא תשכחנה לי לגמרי
המילים
שלא תאבדנה (לפחות)
הן תישמרנה!
בתום חלום טרוף…
ולו…ישאן
צפריר קליל
כליל
(ואף אותי עימו)
במעופי
במעופו
אלי מחוזות אינסוף – – –
והנה שירי “פירוק לגורמים” בברכה תלמה כנעני, גבת.
“הגיעה השעה בה הכל מותר
אך לא גם אפשרי
תיגבור מיקוד
בגידת הגוף
ממד רוח גזועה
ואני
אין התנצלויות יותר
עימעום פתאומי של כוח שיפוט
תובנות נצברו ואוגדו
ולקחים
נלקחו בחשבון הפתוח של הזמן
ואולי – – –
בפתח עת סליחות. ”
הטוב הרע והשירה / תלמה כנעני, גבת
כשאני עוצמת עיניי
אופף אותי הרוגע
המיטיב
המציף
אור וחום
הנותן טעם לחיי
מתכרבלת לחלומותיי
נעטפת בחושך סמיך
שקועה כולי בטוב
ואז לפתע משתלט עליי
נחיל שיטנה
כשדים שחורים ומכוערים
הלופתים גרוני
ומאיימים על קיומי
איזה רוע, מהיכן?!
שואלת: למה??
ו – – -מתכנסת עמוק לשירה
ולא מוצאת חרוז – –
מנסה להסיר מעל גרוני
את השרעפים
תוך כך
נלכדת במילון ארוז
במילים
שנאגרו באוצרי – – -מאושרת!
כמה טוב ויופי
יש במילים
כתובות
נכתבות
נהגות
נאמרות
ואפשריות
לשחק בן כמו
בווריאציות מוזיקליות
בכדי להרחיק את הרוע
מעל ניבכי נשמתי.
שיר שלי שנכתב ב 25.7.14 היום ה 18 למבצע “צוק איתן”. בשעה 02.00 בלילה, כשמטוסי הקרב בבסיס הקרוב ממריאים מעל קיבוצי בדרכם לעזה. במילא אי אפשר להרדם, ואז קמים, כותבים שיר ב5 שניות ונרדמים.
רוחות הזויות / תלמה כנעני , גבת.
אלמוג פצמ”ר סולארי ירוי
פנינת קסאם אחריו נמשכת
אבן אודם ידויה עוברת
ציון- מגן לאיבה גוברת
זיקוקי רקטה מתנפצת
ומינהרת תופת מתחשכת
רוחות מלחמת התשה
תעריפי כרטיס ל”בריאות” ו”השתתפות בכאב”
במהירות עולים
והכל יחד מתערבב
רק השלום תחת ברזל- כיפתו
נותר בתרדמת בדידותו
ורק השלום בשלוות בדידותו
תחת ברזל חופתו…
מראות צבֻעים / תַּלמה כנעני. גבת (מוקדש לחללי מערכות ישראל).
צִינָה כְּסֻפָה
כִּצְּלִיל חָלִּיל
בְּתוֹך סֻפָה
נִרְעַד
זִירָה כְּחֻלָה
כִּרְאִי צְלֻלָּה
בַּמוֹרָדוֹת
יָרַּד
פְּסִיעוֹת שֶׁל אֵשׁ
קַוֵוי אוֹיֵב
שְׁאוֹן בְּלָמִים
חָרַד
קִסְּמוֹ שֶׁל יָּם
בְּלֹבֶן גַּל
שִׁבְרֵי עָנָן
לָעַד – – –
לחבריי וחברותיי הפייסבוקיים הודעה “קצרה ” ממני באהבה לכולכם!
אנא, אל תכתבו לי צטים וכו. בימים 17-23.12 כיוון שאני טסה עם המקהלה בה אני שרה כשלושים שנה -לברלין!! ו….לא למען מילקי וכדומה, אלא להופעות בבתי כנסת יהודיים בברלין! פסטיבל בינלאומי למקהלות יהודיות ע”ש לבנדובסקי. מלחין גדול ואחד החשובים בין היוצרים היהודיים בתקופות המוזיקה לדורותיה , שחי בברלין ופעל ויצר בבית הכנסת בו נופיע. מקהלתנו נקראת “מקהלת העמקים”. בניצוחה של יעל וגנר- אביטל,(גם היא חברת פייסבוק…) ומונה קרוב ל-50 זמרים וזמרות מרחבי עמק יזרעאל, כמו שנאמר בשיר הידוע : “מבית אלפא עד נהלל…” אז….אפשרי לאחל לנו ב”הצלחה.”…(לא חובה…).
אני גרה בקיבוץ גבת, בעמק יזרעאל… במקור אני בת דפנה, מחזור בנים ראשון. נולדנו עוד לפני ייסוד דפנה, באוהלים שבפלוגת העבודה “גבעת מיכאל”. ליד נס ציונה. כיום המקום נקרא “גבעת הקיבוצים”.
…בת ארבע – עלינו ארבע קבוצות הילדים הראשונים – לקיבוץ הצפוני אותו ייסדו הורינו. בעקבות נישואין – עברתי לגבת, ב-1954. בה, אני עד היום, עם ילדיי ונכדיי. גם שלושה נינים לי…לא בגבת.
סיפרי הראשון: “מבעד למסך זיכרונותי” יצא לאור לפני שנה. כאשר כל זיכרון מגיל 3.5 עד היום, הופך לסיפור. כן כולל הספר שירים רבים פרי עטי, הגיגים, ותצלומים מתקופות חיים שונות.
…הייתי שנים רבות מורה למוזיקה, וחלילית האלט- הולכת איתי בכל צעד. כך, שבשעת רצון או צורך, אני מוציאה אותה ומנגנת חופשי, כשכולם שרים…
מותר לי לבכות ? …לחבריי היקרים יום השלושים לניר בני היקר ז”ל !
עדיין – תחת ההלם והטלטלה העזים ולא קולטת מהיכן נחת עלינו אסון כזה נורא.
חיים מלאים בעשייה ,באהבת אדם באהבת משפחה למופת הכל ירד לטמיון …
שולחת בית אחרון מתוך שיר שכתבתי בימים אלה :
…”אופק קרוע /אם בן / אלומת פרחים זלוגים /בקור האבן / “…
כל כך רציתי לומר לו מילים אחרונות ללחוש לאוזנו אהבה של אמא … לא הצלחתי
כי לא ידעתי שרגע פטירתו יהיה כה מהר.
לעולם – תשאר לי בלב , בן אהוב !
שמש יפה
נוגה את באור יקרות,
ועת ירח בליקוי
שלחי קרנייך החמות
ויאיר
ויזרח
בליבך החם,
כוכבי מרום
עדים לאהבת נצח
~אם ובן~
והאופק ימתח לאין סוף -גיווניו.
שולחת לך חיבוק אוהב.
שולחת שמיכת אהבה,
שולחת לך חיבוק ענק מהנשמה. היי חזקה.
כואב הלב נורא.
רק חברנו עתה,
אם שכולה?!
לא אשאל, בגרון מחנק,
רק חיבוק חזק.
מרים cry emoticon
וכן מותר לך לבכות כי לא נולד האדם שיש לו זכות למנוע את זה.
ואני לא אוהבת לומר קלישאות וכל המשפטים העולים במוחי נשמעים כך.
אז אני מחבקת כי חיבוק אף פעם איננו קלישאה.
אמנון יקר,
אני המומה מהיופי ותשומת הלב שלך ולהוספת הקטע על ניר,
והתנחומים ודבריי…. ממש העלית לי דמעות בעיניים….
אוהבת- ומודה בחום- תלמה!
כרגע קראתי הכל… לא יאומן!
ברוכה הבאה תלמה כנעני עם ספרך הראשון ב OURBOOX
• תלמה כנעני – לייל הוד, טל לנפש
עוד חשיפה נהדרת של משוררת יקרה, מביא לנו אמנון יוגד – בכובע של העורך הסידרתי,
ותודה, תודה רבה לך אמנון יקר, על ספר מחווה האוסף לקובץ את שיריה של תלמה כנעני.
נוֹלַדְתִי בְּרֶחֶם אִמִּי
לֹא נִּשְׁאַלְתִּי – –
אַךְ אִלֻּו הָיִיתִי נִּשְאֶלֶת
הָיִיתִי בּוֹחֶרֶת
אַחֶרֶת
אולַי בְּצִפּוֹר כָּנָף
חָפְשִׁיָה
יְפֵהפִיָה
דַּקַת-גִזְרָה
שיר זה פותח את ספר השירים היפהפה הזה, הכתוב בשפת הלב המדויקת והמרגישה את פעימות החיים שיש בהן מצל ועד אור.
אני כל כך אוהבת את השירה העברית במיטב שפתה, כפי שהיא באה כאן לידיי ביטוי בעושר לשוני, כמו שמשוררים כתבו פעם.
תלמה כנעני גרה בקיבוץ “גבת” בעמק יזרעאל ואפשר להרגיש כמעט בכל שיר את הטבע החובק אותה ואת מגע ידה המלטף אותו.
עֵרוֹמָה
עוֹטַת פְּלֻמָה
עֲדֻיַת רְנָנִים
תְּלֻיַת מֶרְחָב
שְׁבֻיַת עַצְמִי
בִּלְבַד.
“מֻפְרָחִים פִּרְחֵי רַקֶפֶת מְעֻדֶנֶת
בְּפְרִיחָתָה
אֵין רֵיחַ בְּעַפְעַפֶּיהַ זוֹלֶגֶת
נֶחָמוֹת
קִצְרַת מוֹעֵד שְׁכֻרַת פְּרִיחָה
סְתֻּרַת שֶׁמֶשׁ
בֵּין חֲגָוִוים מִצְאֻהַ
חַפָּה מִזְקוֹף הֲדָרָה
בָּעֵמֶק בַּגָלִיל בַּשְׁפֵלָה
וְעַד גוֹלָן יוֹבִיל שְׁבִילָה
בַּסֶּלַע נִּסְתֶּרֶת….
לֻו כְּמוֹתָה תְּמִימָה הֱיוֹת…”
מתוך השיר, “לו היות כמותה”
נשמח לעוד ועוד ספרים שלך תלמה כנעני.
אמנון יקר, כולי דמע…. איזה אלבום נפלא ומרגש שערכת למעני! לא יודעת במה זכיתי…. בעיקר ריגשו דברי חבריי בפייסבוק – דברי אהבה ונוחם בימים רעים וטובים כאחד! מודה לך מקרב לב וכן לכל הכותבים באלבום !! ביחד ולחוד….
מתי ערכת כל זאת…. ביום האחרון לחופש הגדול….כשכל ההכנות בעיצומן….רק ח ב ר טוב ב א מ ת – מסוגל לדבר כזה. תבורך !
תלמה יקרה, לבי אתך והנה שיר שכתבתי בדמע
שמרתי אותך בני יקירי ואני כעץ השדה
עץ נטעתי – חן אליאסי
שנות עץ נספרות בטבעות הגזע זקנתי רבו שנותיי
גזעי עב היקף
שמרתי אותך בתוך גזעי הידקתי אותך
אל טבעותיי
שלחתי שורשים עמוקים שורשי באדמה
בעפר נאחזים בכח
בעפר,ממנו באנו ואליו אנו חוזרים
הצלתי בענפי, סוככתי הגנתי עליך
מגשם ושמש מסחף אדמה
הייתי כעץ על פלגי מים
פרותי הזינו את לבך באהבה
אך אתה, נתת עיניך, לכחול שמעל לצמרות
לשירת הרוח, בין הענפים הקוראים
אל מוזות העצים, מוזות השירים ההספדים
בשקט חמקת מבלי לומר דבר
ואני זקנתי נותרתי חלול גזע
חלול וריק
Published: Apr 18, 2015
Latest Revision: Feb 15, 2017
Ourboox Unique Identifier: OB-44625
Copyright © 2015
ספר השירים היפהפה הזה, הכתוב בשפת הלב המדויקת והמרגישה את פעימות החיים שיש בהן מצל ועד אור.
אני כל כך אוהבת את השירה העברית במיטב שפתה, כפי שהיא באה כאן לידיי ביטוי בעושר לשוני, כמו שמשוררים כתבו פעם.
תלמה כנעני גרה בקיבוץ “גבת” בעמק יזרעאל ואפשר להרגיש כמעט בכל שיר את הטבע החובק אותה ואת מגע ידה המלטף אותו.