נפתלי הרץ אימבר אורי בן עטיה וישי דוידי

אימבר נולד להאדל בת יעקב צבי שוורץ ולשמואל יעקב בעיר זלוצ’וב שבגליציה (אז בשלטון האימפריה האוסטרו-הונגרית, כיום במחוז לבוב שבאוקראינה). אביו התפרנס בדוחק מניהול בית מרזח, אימבר קיבל חינוך תורני והוריו נמנו עם המתנגדים לחסידות. בילדותו, הקשה נפתלי על הוריו ולכן סבל לעיתים תכופות מנחת זרועו של אביו, שלא האמין בכשרונותיו וקינא במערכת היחסים של בנו עם אימו.[1] מנגד, אימו אהבה ונטתה לפנקו. אימבר למד בתלמוד תורה שבעירו והצליח בלימודיו, אולם הקשה גם על רבו. הוא סירב לשבת לשולחן התלמידים, ובמקום זאת ישב מתחת לשולחן ודרש מרבו שייבחן אותו בסיום יום. רבו נדהם מכישרונו ומיכולותיו, ובגיל שמונה למד אצל גדול המלמדים ולמד בבית המדרש שבו למדו בני 15. בגיל 10 כונה עילוי שבעילויים כיוון שלמד בבית הספר הזוהר

נפתלי הרץ אימבר הגיע לארץ ישראל עם אוליפנט ורעייתו אליס בנובמבר 1882. אימבר התמנה למזכירו ומתרגמו האישי של אוליפנט. אימבר לימד את לורנס ואליס עברית, ואילו אליס לימדה את אימבר את השפה האנגלית. לדברי שמריהו, אחיו של נפתלי, סיבת הגעתו עם הזוג אוליפנט הייתה כי “היא ובעלה לא עשו מבלי עצתו והסכמתו דבר, הן בענייני הכלל, והן בענייני הפרט”, אך אין כל אימות לדבר.

אימבר התגורר בחדר בווילה ששכר אוליפנט במושבה הגרמנית שבחיפה (כיום בית באולפנט). כיוון שבני הזוג אוליפנט סבלו מחום הקיץ בחיפה, הקים לורנס עבורו ועבור רעייתו בית קיץ בכפר דאלית אל כרמל (בית אוליפנט המשמש כיום כ”בית יד לבנים”). בבית הקיץ שהו בעיקר אימבר ואליס אוליפנט לעיתים תכופות.

הוא הרבה לבקר במושבות הראשונות ראשון,זכרון יעקב, עקרון, גדרה, ראש פינה, פתח תקווה וומשמר הירדן, ואף כתב שירים לכבוד חלקן, אשר הפיחו בקרב המתיישבים ביטחון ותקווה. שירתו, הרוויה במוטיבית לאומיים, כמו השירים “משמר הירדן” ו” תִּקְוָתֵינוּ”, ביטאה הערצה רבה ל”יהודים החדשים” אנשי העלייה הראשונה שהוא פגש בארץ, והם זכו לאהדה רבה בקרב המתיישבים.

במהלך שהותו בארץ פרסם אימבר שירים, מאמרים וקטעי סאטירה רבים, מקיץ 1883 החל לפרסם בכתב העט “חבצת” ולאחר מכן בעיתון “הצבי”. תחילה כתב בעד פועלו של הברון רוטשילד.

בעת שהותו בירושלים בשנת 1884 חלה אימבר בקדחת ואוליפנט מימן את עלויות הטיפול בו. בנוסף שכר לאימבר חדר אצל האיכר שרגא פייבל היסמן בראשון לציון, בו החלים במשך שלושה חודשים ממחלתו. בעת החלמתו בראשון לציון עמד מקרוב על המצב במושבה והתוודע לכעסם של המתיישבים על פקידות הברון. הוא האשים את פקידות הברון ביחס מזלזל ופוגע כלפי המתיישבים במאמרים ושירים בעיתונות העברית. כמו כן צידד בפעילות כנגד פקידות הברון על רקע שנת השמיטה והיה מעורב בפרשת המרידות כנגד הפקידות. גם לאחר שעזב את הארץ, בימי שבתו בלונדון, לא פסק זעמו על הפקידות, ופרסם שיר נגד הברון ששמו “פותר החלומות”. במחלוקת שבין העיתון “חבצלת” לבין “הצבי”, צידד ב”חבצלת”, וטען שאליעזר בן יהודה כיסה על פשעי מנהלי הפקידות. עמדתו זו גרמה לכעס רב של בן-יהודה עליו, והביאה לידי פולמוס חריף בינו ובין המשורר.

כיוון שעיסוקו של אימבר כמזכירו של אוליפנט לא העסיקה אותו באופן מלא, שלח אוליפנט את אימבר לביירות על מנת לעבור הכשרה מקצועית כשען. אימבר אף פתח חנות בחיפה למשך תקופה קצרה. אוליפנט ניסה להכניס את אימבר ללימודי מחווה במקווה ישראל ופנה בעניין במכתב אל שמואל הירש, המנהל דאז, בספטמבר 1884. למרות התלהבותו של אימבר מן המוסד הוא לא התקבל ללימודים שם.

כיום המנון המדינה שונה למילים אחרות.