מגילת אסתר

לפני הרבה שנים גר בעיר שושן מלך בשם אחשורוש. פעם אחת רצה המלך לעשות לעשות מתה לכל אנשיו וחבריו. הוא צוה על אישתו ושתי להכין את כל המשתה. הוא רצה שכל האורחים איראו כמה יפה אישתו. הוא שלח את עבדיו להביא את ושתי אישתו אבל ושתי אמרה:  “גם אם המלך אחשורוש צוה לא אסכים לבוא למסיבה”.

כעס המלך אחשורוש על ושתי וגרש אותה. המלך רצה מלכה חדשה. הוא שלך את שליחו לחפש בכל הארץ נשים יפות ופניות. שליחו צעקו וקראו בכל העיר: “אדוננו המלך מחפש אישה אשר כתר המלכות ישים על ראשה”.

בשושן גר יהודי בשם מורדכי. הוא היה הדוד של אסתר, אסתר היתה יפת תואר, טובת מראה וגרה בביתו של מורדכי. השליחים של אחשורוש הביאו הרבה נערות לארמון וגם את אסתר. המלך אחשורוש אהב את אסתר מכל הנשים בארמון, ושם את כתר המלכות על ראשה.

לַמֶלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹש הָיָה שַׂר וּשְׁמוֹ הַמָן. הוּא הָיָה אִישׁ רַע מְאֹד. הַמָן צִוָה עַל כָּל הָאֲנָשִׁים להְשִׁתְחַווֹת לוֹ. מָרְדְכַי הַיְהוּדִי לֹא רָצָה לִכְרוֹעַ בֶּרֶךְ לִפְנֵי הַמָן. כַּעַס הַמָן הָרָשָׁע וְרָצָה לַהֲרוֹג אֶת מָרְדְכַי וְאֶת כָּל הַיְהוּדִים.

הָלַךְ הַמָן אֶל הַמֶלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹש וְאָמַר לוֹ: “הַיְהוּדִים אֵינָם מְקַיְמִים אֶת מִצְוַת הַמֶלֶךְ, צָרִיךְ לְהַשְׁמִיד אֶת כֻּולָם”. הַמֶלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹש הִסְכִּים. הָמָן הִפִּיל פּוּר – הוּא הַגוֹרָל. בַּיוֹם י”ג בְּחֹדֶשׁ אֶדֶר צָרִיךְ לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְהוּדִים.

מָרְדְכַי הַיְהוּדִי שָׁמַע שֶׁהַמָן רוֹצֶה לַהֲרוֹג אֶת הַיְהוּדִים. לָבַשׁ שַׂק וְהָלַךְ אַל אֶסְתֵר הַמַלְכָּה וְסִפֵּר לָה. הַמַלְכָּה אֶסְתֵר הָיְתָה עֲצוּבָה מְאֹד. הִיא בָּכְתָה וְצַמָה שְׁלֹשָׁה יָמִים.

בַּלַיְלָה נָדְדָה שְׁנָתוֹ שֶׁל הַמֶלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹש, וְלֹא יָכֹל הָיָה לְהֵרָדֵם. שָׁכַב בַּמִטָה וְקָרָא בְּסֵפֶר הַזִכְרוֹנוֹת, עַל כָּךְ שֶׁמָרְדְכַי הִצִיל אוֹתוֹ פַּעַם מִמָוֶת. מָרְדְכַי הַיְהוּדִי סִפֵּר אָז לְמֶלֶךְ שֶׁשֵׁנִי שׁוֹמְרִים תִכְנְנוּ לַהֲרוֹג אוֹתוֹ. הַמֶלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹש צִוָה לִתְלוֹת אוֹתָם עַל עָץ וְכָתַב אֶת הַדָבָר בְּסֵפֶר הַזִכְרוֹנוֹת.

חָשַׁב הַמֶלֶךְ: “אֵיךְ אֹכֶל לִגְמוֹל לְמָרְדְכַי עַל מַעֲשֵׂהוּ הַטוֹב?”. אֶל הַמֶלֶךְ אֶת הַמָן: “מַה לַעֲשׂוֹת לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶלֶךְ חֵפֶץ בִּיקָרוֹ?”. חַשַׁב הַמָן בְּלִבּוֹ: “בְּוַדַאי הַמֶלֶךְ מִתְכַּוֵן אֱלֵי”. אָמַר הַמָן: “יַלְבִּישׁוּ אֶת הָאִישׁ בְּבִגְדֵי מַלְכוּת, יַרְכִּיבוּ אוֹתוֹ עַל סוּס בָּעִיר וְיִקְרְאוּ בְּקוֹל גָדוֹל: “כָּכָה יַעֲשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶלֶךְ חֵפֶץ בִּיקָרוֹ”. אָמַר הַמֶלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹש: “קַח אֶת מָרְדְכַי הַיְהוּדִי וַעֲשֵׂה לוֹ כָּל מַה שֶׁאָמַרְתָ”. הַמָן עָשָׂה כְּמִצְוַת הַמֶלֶךְ.

אֶסְתֵר הַמְלָכָה עָשְׂתָה מִשְׁתֶה. הִיא הִזְמִינָה אֶת הַמֶלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹש וְאֶת הַמָן. אָמַר הַמֶלֶךְ לְאֶסְתֵר: “אֶסְתֵר הַגִידִי לִי, מַה לְךָ? מָה אֶת מְבַקֶשֶׁת וְאַתֶן לְךָ עַד חֲצִי הַמַלְכוּת”. אָמְרָה אֶסְתֵר: “אִישׁ רַע רוֹצֶה לַהֲרוֹג אוֹתִי וְאֶת עַמִי”. שָׁאַל הַמֶלֶךְ: “מִי זֶה? מִי הָאִישׁ?”. אָמְרָה אֶסָתֵר: “הַמָן הָרַע הַזֶה”.

כַּעַס הַמֶלֶךְ עַל הַמָן וְצִוָה לִתְלוֹת אוֹתוֹ עַל הָעֵץ שֶׁהֵכִין לְמָרְדְכַי. הַמֶלֶךְ שָׁלַח שְׁלִיחִים בְּכָל הָאָרֶץ וְצִוָה לֹא לַהֲרוֹג אֶת הַיְהוּדִים. מֵאָז בְּכָל שָׁנָה חוֹגְגִים הַיְהוּדִים בי”ד בָּאֶדֶר אֶת חַג הַפּוֹרִים. הֵם אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וְשׁוֹלְחִים מִשְׁלוֹחַ מָנוֹת.

“וְלַיְהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן”