ניצחון הרוח על החומר

       נצחון הרוח על החומר

סבתא שושנה – רוזליה, נולדה 04.08.1924 בעיירה קטנה בשם – טרגולפוש בגבול רומניה הונגריה.

בעיירה קהילה יהודית גדולה, בערך שליש העיירה. השפה הדבורה היא הונגרית.

לאמא קראו הלנה ולאביה קראו מאיר, היא הבכורה במשפחה עם 10 ילדים. כל המשפחה גרה בדירה עם חדר אחד גדול מאוד ומטבח גדול , בכול מיטה  שלושה ילדים.

למדה בעיירה בגן ובבית הספר היסודי, התיכון היה בעיר הגדולה הסמוכה לעיירה ,להוריה  לא היה כסף לממן את לימודיה בתיכון.

אביה – מאיר עבד בסנדלריה  והכין סוליות נעליים, אמא עקרת בית.

לאחר סיום בית הספר היסודי הלכה ללמוד רקמה על וסטים מעור, שנהגו הגברים ללבוש באזור זה. לעיירה הגיע בחור שהיה בישראל ולימד את הבנות של העיירה עברית, הבנים למדו בחדר אצל הרב.

בשנת 1938 היה מחסור במזון, ולא היה ברירה היה צריך לעזור בפרנסת המשפחה. נשלחה על-ידי אמא לעבוד אצל משפחה שהיה להם צורך בעזרת טיפול באישה. אח”כ עברה לעיר אחרת וגם שם עבדה אצל משפחה ושלחה את הכסף להוריה.

ב – 1942 אספו את כל הגברים ונערים ונלקחו לעבודת כפייה

השלטון הרומני עשה הסכם עם ההורים על סיפוח שטח והצטרפו לגרמנים. באותה שנה גם ציוו  על היהודים לענוד על הדש את ותלאי הצהוב.

בשנת 1944 פרצו שוטרים לבתים והיהודים נלקחו בעגלות אל היער לגטו. שם נפגשה עם האחים ואמא. בגטו שהו כמה שבועות, עד שהגיעו הרכבות עם קרונות בקר. כולם הועלו על הקרונות והוסעו למחנה ההשמדה אוושביץ.

כאשר הורדו מהרכבת קיבלו אותם במוזיקה קלסית, התבקשו להסתדר בשורות .

נלקחו למקלחות ושם גילחו את כל שערות גופם ומרחו אותם במשחה נגד פרעושים, כינים ועוד.

אחר-כך התקלחו במים קרים וקיבלו שמלה וכפכפי עץ ויצאו לעמוד בתור שוב.

לאחר הטיפול נספרו והוכנסו לביתנים ארוכים כאשר בשני הצדדים מיטות קומתיים צמודים מקצה לקצה. על כול מיטה התבקשו לשכב 8 בנות. בוקר וערב התבקשו לצאת להסתדר בשורות לספירה. בביתן שלה היו גם שתי דודות ( אחיות של אביה).

בבוקר השקמה מוקדמת,הסתדרו בשורות ונלקחו לקעקע את המספר הסידורי של כול אחד. המספר שקיבלה A-12128  ובעזרת קריאת המספר נעשה מבדק הנוכחות..

באחד הבקרים התבקשו לצאת להסתדר בשורות ולהתפשט למסדר מיונים ופגשו את מנגלה, והתחילה הסלקציה. בניד ראש קבע גורלם של הנשים המבוגרות והילדים לצד שמאל הצעירות לצד ימין.

כל אלה שהיו בצד שמאל נלקחו משרפות וכל אלה שבצד ימין הועמסו על במשאיות  והוסעו מפולין לגרמניה לעבוד בבית חרושת לנשק.

ושם הן הועמדו ליד מכונות ענק, קיבלה לעבוד על מכונה שהכינה תרמילים לפגזים. וכך כמעט שנה עבדה סבתא על המכונה והכינה תרמילים לפגזים

בשנת 1945 הגיעו האמריקאים ושחררו אותן. קיבלו בגדים ואוכל כי מצבן הבריאותי היה ירוד מאוד. לאחר חודשיים של התאוששות הן נמסרו לרוסים שעזרו להן להגיע לעיירה טרגולפוש בה נולדו.

סבתא מצאה רק את אביה האחים ואימה נספו בשואה.

הכרות עם סבא

לאחר המלחמה חברה של סבתא התחתנה ועברה לגור בעיירה ואליה -לוי-מהאי,קבלה הזמנה להגיע אליה לחגוג את חג הפסח.

שם הכירו לה גבר יהודי שגם חזר מעבודת כפייה ולא מצא את משפחתו.

מסופר שמשפחתו הייתה מאוד דתית סבא רבא היה רב. כאשר באו לקחת אותו לעבודת כפייה הוא לקחת מתחת לחולצה ספר תורה קטן ושמר עליו כל הזמן.כמו כן היה נשואי והייתה לו ילדה קטנה. כולם נספו בשואה.

בפסח סבא הכיר את סבתא ומצא חן בעיניו. נסע לאחר החג אל העיירה של סבתא טרגולפוש וביקש מאביה את ידה.בל”ג בעומר 1948 התחתנו ועברה לגור בעיירה שלו.

שם גרנו ונולדנו עד שהגשנו בקשה לעלות לארץ

ב – 27.8.1962 הגענו לארץ דרך אירופה ובאוניה לנמל חיפה. משם הסיעו אותנו לפתח תקוה.

שם נולדו שתי בנות: ורה וקטי. כל שנה הגישו בקשת עליה לישראל. במאי 1962 קיבלו אשרה לעליה. היו צריכים להשאיר את כל רכושם ברומניה, מותר היה לקחת לכל נפש 20 קג שכלל הכל. בחודש יולי יצאנו לדרך ארוכה לישראל. בתחילה נסענו ברכבת עד וינה שם היינו כ -חודש במחנה איסוף. משם שוב ברכבת עד נפולי שבאיטליה. בנמל עלינו על אוניה ששמה “פוצה”. ב – 27.8.1962 הגענו לישראל  לנמל חיפה. כאשר הגענו לנמל והתבקשנו לומר את השמות פקיד הסוכנות אמר שהשמות שלנו לא מתאימות לישראל ויש להחליף אותם. שאלו את סבתא אם אני ילדה טובה אמרה כן- אז כתבו ששמי טובה, קטי הייתה בלונדינית והבהירה אז אמרו שהיא כמו – ורד וקראו לה – ורדה. מהנמל הסיעו אותנו במשאית לפתח תקוה לשכונת עולים .

בפתח תקוה היה ביתם עד 2016.