שמואל שגב – לעתים בוער בי שיר

אהבה היא כגל הממשיך אל החוף
ונספג אל הלא נודע
אהבה שקט חובק ומבין
במקום שהמילים אילמות
ואין שנינותו של הפחד מסמא
אהבה מתחילה היכן שאני נגמר

והם אומרים שעל המשיח

להיות יחיד רם ונשגב
אך בעיני המשיח מפוחד ודואב
המוצא כוח להמשיך למרות הכול
והם אומרים מילה שכתובה קדושה

ההד שבפנים

וזה שבחוץ

חברים ואויבים מושבעים

אשר בפנים מפקפק אם אמת

ללא חוץ קשה בו הדעת

ולעיתים ירומה כמו לא היה

החוץ רודן התוצרת

מחזק וממכר ואינו יודע די

ואשר לחישתו רמה

יוכל להם לתעתועי הקולות

הצלחה

הצלחה בעולם המעשה מדומה בעיני לים רוח וגלישה. יש היודעים לגלוש אך לא יודעים לעשות רוח, לכן על פי רוב הם מתייבשים בציפייה לגל המזל שיישא אותם, אל עומק הפוטנציאל הגלום בהם. יש היודעים לעשות רוח ועלפי רוב הם מחפשים גולשים, ועפים יחד עמם על גל ההצלחה. ויש הסבורים שאינם יודעים דבר ממתינים על החוף ומתבוננים במחזה בערגה.

תעשו לי לייק

תעשו לי לייק
על הפוטנציאל שלא מוצא
תעשו לי לייק על הפחד שלא נחצה
תעשו לי לייק על חלום שלעולם לא יתגשם
… תעשו לי לייק כי אני חי מפליץ ונושם
תעשו לי לייק כי אני לא אחראי ובטח אשם
תעשו לי לייק על כל הכיעור הגלוי
תעשו לי לייק כי אני כבר בלוי

מהו כישוף סבא יקר

כישוף הוא שיר אהבה
חסר סבלנות
גם הקוץ נוצץ מול השמש
ומים רבים יעשוהו ירוק…
אף האביר רועד
מגלימתו הנכלמת
למרגלותיה לא ידע חמלה
אמת תדע בתמימות ובקשב
חוכמה תקנה במעשה אמונה
חבק את השקט
חוכמת הנשמה

מהו כישוף סבא יקר
כישוף הוא שיר אהבה
חסר סבלנות
גם הקוץ נוצץ מול השמש
ומים רבים יעשוהו ירוק. מהו כישוף סבא יקר
כישוף הוא שיר אהבה
חסר סבלנות
גם הקוץ נוצץ מול השמש
ומים רבים יעשוהו ירוק..

את השמחה גידרנו בכתונת משוגעים

את האמת בסד הבושה

הפחד רודף אחר חלומות

שלעולם שאין להגשימם באמת

אנו מהלכים על אדמה שבירה

בעולם של חיות מוכחש

אוחזות הן בנשק האימה המוחלט

ולא לו צדיקים

רק שביבי אהבה בכלא המצוקות

עוזרים לנו להמשיך ולנוע.

אף האביר רועד
מגלימתו הנכלמת
למרגלותיה לא ידע חמלה
אמת תדע בתמימות ובקשב
חוכמה תקנה במעשה אמונה
חבק את השקט
חוכמת הנשמה..

מה משנות המילים

מה משנות המילים
אמרו הדפים למחברת
הינו חלקים
כעת עמוסים אנו דיו ודעת
חורטות הן עלינו כאב שנים
רוצה אני להיות ריק
פתוח לאוויר זעק דף שעודנו
מדוע כשאת נפתחת
צורבות הן בבשר
עול המילים הוא חייכם

ענתה המחברת
שמחו בהן אילולא הן
לעולם לא הינו נפתחים
ואני הייתי מחברת חבוטה
עם דפים מרקיבים

אפור לפלא

מסיר את הלוט
מעמל ומעצב
רוקח שיגרה
מעצבה בפליאה
מחזה שנכתב
במחול הרגע
בפרטי אין סוף
במחול נקודה
מילים של יופי מרעיף
בקדור האפל
אושר ממרום הצער
מבט חדש למעשי יום יום
רוקח אפור משיק לכדי פלא
לכן אוהב הוא שירה בלבבו

משורר אלמוני

משורר אלמוני על מה
תחרוז שירה
את הגיגך איש אינו שומע
ואת צלילי נשמתך את שוזר
בעצב ובחשיכה
בבדידותך תישא תפילה אילמת
אל זיו הכוכבים
תרכין משאלה עלומה
הבל אתה ,כרוך באש
עטוף דמיון ואשליה
ענה המשורר בחיוך
חפון בעוז וכאב
בתוך ארמון חצוב ביופי
מוגן אני מן השנאה
שט אני על מי שתיקה
ער אני לרחש רגע
לבדיל של יופי, דמעה נוגה
וכשאצא במחול הרגע אהיה
כשיר כאהבה

חזון האותיות היבשות

ולקחתי מעיני אות

ותמס לשקט חובק כול

ודעת אלוהים מלאה ארץ

ויושביה בינה

ירחקו מתעתועי המילה

מכזב החכמים

אז ירים עיניו כול נושא ספר

ומושך בעט יצהיל רינה

ואין מחסיר ומוסיף דבר

אנוכי אהיה לכם

אלוהים חיים

אביר התקווה

האביר שיצא נגד הרוח

נשא עמו שק אשליות

בחגורו חרב תקווה נוצצת ונחושה

ומצפן שחג שלוש מאות ושישים מעלות

סביב עצמו

אהבה אחת לו זורחת בקצה האופק

ולה הוא שר בערגתה של דמעה בודדה

חוגג הוא ברינה

את האפשר שלעולם לא מתאפשר

נקי מתבוסות, חף מניצחונות

דוהר בשביל לעצמו

שם איש אינו רואה ויודע

שאביר התקווה הוא אני

 ליד המילה

 ליד המילה היא לי

מקפצה לחלומות אילמים

אשר כבו לי מפחד ועול ימים

בין השורות מסתתרת בי תקווה

מבוישת אשר חוששת להיאמר

מחשש לעוד הרוג

בשדה הקטל של ההיגיון הלגלגני

רחוק מין המילה המילים שלי שקופות

והן אינן מסתירות דבר

לפני המילה מחפש קיצורי דרך

מעומס מאמץ ואכזבות

רוצה להיות עם המילה

לי  שרה היא

מי שמלפני, מאחורי ומצדדי

הוא הדפוק.

האם ניתן להמיר את השיר לאמת

ומילה תתחלף עם שתיקה רועמת

שנות יגון ותעתועי אין קץ

פוסעים בתוכנו בבטחה

ובסוף מביט לעברנו

הציניקן בחיוך מלגלג

דבר לא השתנה

אדם חייה קצת יותר חכמה

אני אף פעם לא כותב שירה

הכול תפילות לימים טובים יותר
כאילו חדות המילים
שאינן מתפשרות
יהפכוני לאדם אחר…

אני אף פעם לא כותב שירה
הכול תפילות לימים טובים יותר
כאילו חדות המילים
שאינן מתפשרות
יהפכוני לאדם אחר.. מה לי ולשנינות לשון חדה ודוקרנית
רק לעורר את ליבי בקשתי
אל חדוות האמונה
ללטף את פצעי
ולהחלים עם המילים.

אולי יש לי 

יותר מדי חלומות
ואינני מקבל את
פשטותם של החיים
כמו קוץ שחולם להיות פרח
ואין הוא עושה אהבים
עם שלל קרני השמש
בראשו הדוקרני
כמפל קטן החולם להגיע
אל הים ומסתיים בבאר
מים סתומה

הוא אינו רואה
את החיים שצימח סביבותיו
בוכה המפל עד הטיפה האחרונה
אולי יש לי יותר מדי חלומות
בכדי להיות מאושר

הרווח 

הרווח בין השיר למשורר
סוער בשיריו
הרווח בין תפילה להוויה
נרקם ונפרם במעש יום יום
הרווח בין אהבה לתעתועי תאווה
שאול מן הדימוי
הרווח בין נגיעה לביסוס
חוכך בדבר היותו
הכול כגוונים לתמונה,
שפנים רבות לה
הרווח בין חלום למציאות
הרווח ביני לבינך
הרווח ביני לביני

לכסות את הבור

לכסות את הבור

למלא את החסך

לכלוא בארגז

אורות רחוקים

הבור שיואר

בצל הדברים

מלב החסד

בשיר רחוק

ששמעו נוודים

עינייך זורחות

בחן או בשקר

בים רצונות

לעולם לא טובעים

האם לעולם לא נביס

את השקר

נועם זיוום

של צלילים רחוקים

לעיתים 

לעיתים בוער בי שיר
וצליליו מתנגנים עם הרוח
אך המילים כמו ילודה
המסרב לבוא אל העולם.

.. וכשהוא יוצא אחר מאבק עיקש
פניו מיוסרות והוא כזעקה ערומה
נטולת חן, בכאבו שכח מדוע
לעיתים בוער שיר
והוא מתנגן ותואם
ולפני המיוסרים
מזכיר בלהט להשיר מבט
ולאהוב את החיים בסערה
לעיתים בוער בי שיר
אך האמת ,אני לעולם איני
בוער בשירה
אנוכי גחל שמסרב לכבות
ואם בו הרוח משלך
ניצוצות של תקווה

אני רוצה

אני רוצה לכתוב שיר

שישנה אותי באמת

רגע קסום שלא יכבה

מול תלאות העולם

אהבה שממריאה

מעבר לסטטיסטיקה

חזקה מחיוכם המלעיז

של ציניקנים מלאי היגיון

אך לא מצאתי מילים שכאלה

לב לי מפוחד והרגל בי מתקבע

כול צעד ושעל תובעים בי

הררי אומץ ונחישות אפורה

פרטים  של יגע

נצבעים בעמל עכשיו

שם הרי גולן

הושט היד וגע בה

חלום החולם עצמו לבטח

משנתו מציאות חלומית
מציאות ללא חלום
סופה הזיה
כי אין משעול גבולות אל האלוהים
וברוח נישאים שירים אל האין סוף
השקט חובק קול
תחלמו חברים
אך חלילה לכם
לחלום חלומות של אחרים

השקט חבק צליל

הדמעה את הנחמה

ושתי ידי אחזו בריק של קיומך

העלים רקדו בצמרות

ובמחולם  הוריקו זיו לעץ ושורשיו

ואני מלקט את צל חיוכך

ששקע במצולות לבי

הרוח לוטפת את פלגי המים

והאביב שאב שמחה מניחוח הפרחים

כה יפים הם מאהבת  קרני החמה

והילדים חשו בטח בחיק אמם

ועורי צורב מן הבדידות

ומוחי קודח מתשוקה לעבר שעבר

אנוכי בית קברות

שרשת ארוכה של מצבות לחלומות

מכול הפרחים בשדה

אני רוצה להיות הכי מנצנץ

אך כול הפרחים רוצים לנצנץ

והשדה כול כך מסנוור

מסמא את העין

מכול הרצונות אני

רוצה הכי הרבה

אך הן כולן הרצינו לכדי זעקה

ועוממו מול לעג המציאות

מכול החלומות אני חולם

עם מיתר ורגש

אך הרגש מפוחד ומסתתר

והחלום אותו משקר

מכול אהבות רק אותך, אותך  אני אוהב

אך את אינני יודע מי

ביום מן הימים הכול יהיה אחרת

ולא לשנייה קטנה
אדע אלוהים
הצער והכאב
ימחו כמהתלה
ויהפכו ליופי
ואהבה אינה עוד
צורה של חלומות שאולים
אביט אל מחול הנשמות
בלי פנים או שם
אז לא אלקט פירורים
מעושי תעתוע
לא אתחנן למגע כף יד שתלטף
לא אתאמץ להיות ראוי
כל פאר תבל יהיה לי למרגוע
ביום בו אדע אלוהים

אל תשאיר את השיר לבד 

הוא צריך חברה
אחרת ישתגע
ויהפוך לכתמי דיו
שנמרחו עם הזמן
כמו נפש כאובה
שלא מצאה מרגוע
כשקולך ידבר עם עצמו
משך ארוכה
לא ידע אם אמת הוא
או תעתוע

מיליארדי חיוכים נמסים מול האופק

ואני אינני שם

מיליארדי הוויות נמסים מול הפחד

מיליארדי נשמות מתכלים בבושה

מיליארדי מצוקות בלי כף יד מלטפת

ואנו מאבדים את התחושה

מיליארדי בריות מלקטות ללא הרף

שאריות של חיים שרידי תאווה

מיליארדי בני אנוש פונים לשמים

בתחינה מבכה מחפשים אהבה

מיליארדי חלומות

מתנפצים אל המזח

מיליארדי רצונות מתנקזים אלי ים

כול שירי כולם

מהם כול שירי כולם

משאלת לב עלומה

גרגירי חול

שטפיחת רוח קלילה תעלימם

מהם אהבותיי כולן

חלומות שכאב הפחד הציפן

נכלמים נוכח עצמיותם

מחשבים לבטח היותם

מהם מעשי כולם

מגן מיום גזרה

מעוולות העולם

מחוכמתו של התם

מהם פסיעותיי כולן

בשבילי הבטח

בצחיחות השכל

בחשכת עולם

פזמון

בסוף נשארה רק תפילה

לאופק אחר

לתאר לא אדע

בסוף נשארה רק כמיהה

לאותה אהבה

שהזמן מכזיבה

נשמתי בעדן

נשמתי בעדן ואנוכי בחשכת תהום

מרחבי אימה, כאב ופחד

שנות אור מאהובתי

אהובתי חצובה מנשמת האלוהים

שרה לי רמזים דקים כקרח

ועבים כעולם ומלואו

שובה אלי אהובי

מצל החיים, מרעש מחשבה

שובה אלי אהובי

ותהייה כגל הנצח כאהבה

ואני בכאבי מבוצר

שולה הבטחות

מול אתמול אכזר

מכזיב אני שוב ושוב

את אהובתי

ומחולה נותר מיותם

וקולה כהד תקווה בי נותר

שובה אלי אהובי

מצל החיים, מרעש מחשבה

שובה אלי אהובי

ותהייה כגל הנצח כאהבה

מסדר השורות החבוטות

צא ממסדר השורות החבוטות

אל מירוק האותיות

חדש כשחר העולה בתמימות

ללא צורה נכספת

כסוהרת סערת דעות

צא ממסדר השורות החבוטות

כמבט אל יופיו של המחול

שלעולם אינו מתקבע

שמחת היות הדברים כהווייתם

צא ממסדר השורות החבוטות

ופאר העלום יעבור בך,

ואתה תרטוט כמיתר

באצבע אלוהים

בתוך כול שיר ישנה תפילה

בתוך כול מילה יש סיפור

בתוך כול אות יש מילה

בתוך הדף הריק ישנן

מחשבות שיפעמו עם כחול הדיו ופחם

בתוכי יש הכול ואין כלום

הכול אפשרות עלומה.

עכשיו

עכשיו כשאני מת כולם מוכנים

לסלוח על פגמי הקטנים והגדולים

להביט לכול רגעי גדלות הנפש שלי

ולעטר בהם את דמותי

מדוע לא כך בעודי חי

וכשהוא יוצא אחר מאבק עיקש

פניו מיוסרות והוא כזעקה ערומה
נטולת חן, בכאבו שכח מדוע
לעיתים בוער שיר
והוא מתנגן ותואם
ולפני המיוסרים
מזכיר בלהט להשיר מבט
ולאהוב את החיים בסערה
לעיתים בוער בי שיר
אך האמת, אני לעולם איני
בוער בשירה
אנוכי גחל שמסרב לכבות
ואם בו הרוח משלך
ניצוצות של תקווה

מה לי ולשנינות לשון חדה ודוקרנית
רק לעורר את ליבי בקשתי
אל חדוות האמונה
ללטף את פצעי
ולהחלים עם המילים

מחול עולם

גבולות מטשטשים לכדי פלא
מבט אל תעלומה נסתרת
נגלה במחול החופש והאפשר
גבולות נעלמים
ורצונות מתגבשים כדי הוויה
נלקח אל האלוהים כשקצב וצליל
פורצים לתנועה
כמה טיפשים אנו כשאנו נעמדים