ד”ר ויצמן השתלב בפעילות התנועה הציונית כמעט מראשיתה. בשנת 1903 כשהתנועה הציונית התפלגה סביב תוכנית אוגנדה (הצעת בריטניה להקצות 13,000 קילומטר רבוע בשטח החסות שלה להתיישבות יהודים), ויצמן היה בין המתנגדים לתוכנית.
בזכות קשריו עם מדינאים בריטים והודות לתרומתו למאמץ המלחמתי של בריטניה במלחמת העולם הראשונה, היה ויצמן בעל השפעה מרכזית במהלך הדיפלומטי שהוליד בשנת 1917 את הצהרת בלפור. באותה שנה נבחר ד”ר ויצמן לנשיא הפדרציה הציונית באנגליה. ב-1918 נפגש עם האמיר פייסל ומאוחר יותר אף נחתם ביניהם הסכם ויצמן-פייסל שהבטיח הכרה ערבית בציונות אשר בדיעבד לא בא לידי מימוש.
גם בלא מעמד רשמי, הוסיף ויצמן למלא תפקיד פעיל במערכה המדינית להקמת המדינה היהודית בזכות אישיותו ומעמדו האישי הבכיר.
בכ”ט בנובמבר, 1947 (29.11.1947) החליטה עצרת האומות המאוחדות על חלוקת ארץ ישראל. בסוף ינואר 1948 הוזעק ד”ר ויצמן לארצות הברית כדי לסייע בשכנועו של הנשיא האמריקאי הארי טרומן לתמוך בהקמת מדינה היהודית ולהכיר בה לכשתקום. פגישותיו עם הנשיא האמריקני וקשריו עמו תרמו להכרה המיידית שהעניק טרומן למדינת ישראל עם הקמתה ולהכללת הנגב בתחומי המדינה. ערב הכרזת המדינה דרש ד”ר ויצמן מחברי ההנהלה הציונית להכריז מיד על הקמת המדינה ללא התחשבות בלחצים שהפעילה מחלקת המדינה בוושינגטון לדחות את ההכרזה. ב-16 במאי 1948, יומיים לאחר הכרזת המדינה, נבחר חיים ויצמן לנשיא מועצת המדינה הזמנית של ישראל. ב-17 בפברואר 1949, לאחר הבחירות הכלליות הראשונות, בחרה הכנסת הראשונה בחיים ויצמן כנשיא המדינה
יצחק בן צבי עלה למדינת ישראל בשנת 1907, לאחר עלייתו לארץ נמנה עם מייסדי ארגוני השומר ובר גיורא. היה פעיל במפלגת פועלי ציון ולקח חלק ביצירת הברית העולמית של פועלי ציון. בשנת 1909 ייסד ביחד עם רחל ינאית ואחרים את הגימנסיה העברית בירושלים ואף לימד בה. בשנים 1914-1912 למד משפטים בקושטא (איסטנבול). חברו לספסל הלימודים היה דוד בן גוריון. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה שבו השניים לארץ. ב-1915 גורשו בן צבי ובן גוריון מהארץ על ידי השלטונות התורכים. כששהו בניו יורק הקימו השניים את תנועת החלוץ בארצות הברית ובקנדה, התגייסו לגדוד העברי האמריקני ופעלו לעידוד ההצטרפות לגדוד. ב-1918 חזרו השניים לארץ ובן צבי נישא לרחל ינאית.
בשנים שלאחר מכן השתתף בן צבי בייסוד מפלגת אחדות העבודה ונבחר למרכז המפלגה. כמו כן נטל חלק בייסוד הסתדרות העובדים, התמנה כחבר המועצה הממשלתית, נבחר כחבר בישיבה הראשונה של אסיפת הנבחרים וכחבר בהנהלת הוועד הלאומי, בו כיהן לאחר מכן כיושב ראש.
בשנים 1927-1920 פעל בן צבי רבות במזכירות ההסתדרות בירושלים, וב-1927 נבחר לראשונה כחבר במועצת עיריית ירושלים. בשנת 1944 נבחר לנשיא הוועד הלאומי ובשנת 1947 ייסד את המכון לחקר קהילות ישראל במזרח. עם הכרזת המדינה היה בין חותמי מגילת העצמאות. בשנים 1952-1949 כיהן בן צבי כחבר כנסת מטעם מפלגת פועלי ארץ ישראל. מ-1952 ועד מותו ב-1963 כיהן כנשיאה השני של מדינת ישראל.
בשנת 1905 הצטרף זלמן שזר לתנועת פועלי ציון והיה פעיל בארגון קבוצות יהודיות להגנה עצמית ברוסיה הלבנה ובאוקראינה. בקונגרס הציוני ה-13 בשנת 1923 נבחר לוועד הפועל הציוני. שנה לאחר מכן עלה לארץ ישראל, ומאז תרם ממרצו לתנועת העבודה ולהסתדרות הציונית: היה חבר הוועד הפועל של ההסתדרות והוועד הלאומי, שימש כחבר מערכת העיתון דבר והיה העורך הראשי של העיתון בשנים 1949-1944. כמו כן ייצג את התנועה הציונית במסעות הסברה באירופה ובארצות הברית.
שזר נמנה עם מחברי מגילת העצמאות של מדינת ישראל, ולאחר הקמת המדינה נבחר לכהן כחבר בכנסת הראשונה, השנייה והשלישית, וכן התמנה לשר החינוך והתרבות בממשלת ישראל הראשונה. במסגרת תפקידו זה יזם את חוק לימוד חובה. לאחר שהתפטר מהממשלה הצטרף להנהלת הסוכנות היהודית וכיהן בה בתפקידים שונים. ב-1963 נבחר לכהן כנשיא השלישי של מדינת ישראל. הוא כיהן בתפקיד למעלה מעשר שנים. שזר היה הנשיא הראשון שהתגורר במשכן נוכחי. הוא פתח את בית הנשיא בפני חוקרים, סופרים ואמנים. בנוסף לתפקידיו הרשמיים, שזר קיים בבית הנשיא חוגים לחקר התנ”ך ויסד חוג לדיון בבעיות העם היהודי.
Published: Jan 17, 2018
Latest Revision: Jan 17, 2018
Ourboox Unique Identifier: OB-410786
Copyright © 2018