שמי:

רום גרינשטיין  הורי בחרו בשם זה כי אבא שלי אהב מאוד להקה מסוימת ואהב מאוד שיר שבו אמרו הרבה פעמים את המילה “רום” ולפי זה הוא החליט לקרוא לי ככה. אמא שלי בחרה בשם הזה כי היא הרגישה התרוממות רוח כשנולדתי.

מקור תנכי:

“רָאוּךָ יָחִילוּ הָרִים, זֶרֶם מַיִם עָבָר; נָתַן תְּהוֹם קוֹלוֹ, רוֹם יָדֵיהוּ נָשָׂא”

תאריך לידה:

27.10.2006

ו’ חשון התשס”ז

מזל: עקרב

הפרשה שלי

לך לך: בפרשה זו אנו פוגשים לראשונה את אברם, הוא אברהם אבינו, המאמין הגדול, ומייסד האומה העברית.

“וַיֹּאמֶר ה’ אֶל אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה, בְּרָכָה”.

התורה איננה מספרת לנו מיהו אברהם ומדוע ה’ מתגלה דווקא אליו. הפרשה פותחת בציווי של ה’ לאברהם: לקום ולהתחיל מחדש. לך למסע לארץ לא נודעת-ארץ כנען, והאמן באלוקים אחד. ה’ מבטיח את ברכתו לאברהם ולצאצאיו.

אברהם מתאפיין בנדודים הרבים שלו בדרך אל ארץ ישראל ובתוכה. בזמן הרעב בארץ ישראל, נודדים אברהם ומשפחתו למצרים. שם מתרחשת “תקרית דיפלומטית” בין אברהם לפרעה, מלך מצרים, בגלל יופייה של שרה.

לא רק אברהם נודד בפרשה, גם לוט (בן אחיו של אברהם) נודד מהמשפחה, ופונה לכיוון סדום. ההחלטה על המעבר לסדום מתקבלת לאחר שרועי הצאן של אברהם רבים עם רועי הצאן של לוט. אברהם מפשר ביניהם ואומר:“אַל-נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ: כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ. הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי: אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה”. _{(בראשית פרק י”ג פסוקים ח’-ט’)}

אברהם מאפשר ללוט לבחור את דרכו, והם נפרדים, כדי שלא תהיה מריבה ביניהם ובין הרועים שלהם. אם תבחר ללכת שמאלה, אומר אברהם ללוט, אלך אני ימינה. אם תבחר ללכת ימינה – אלך אני לשמאל. כך נפרד, אך נשאר חברים טובים.

בפרשה מסופר גם על מלחמה של ארבעת המלכים נגד חמישה מלכים אחרים. במהלך המלחמה נופל לוט בשבי, ואברהם יוצא לשחרר אותו. לאחר המלחמה, כורת אלוהים ברית עם אברהם – “ברית בין הבתרים”, ומבטיח את ארץ ישראל לזרעו של אברהם, עם ישראל: “ויאמר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וספור הַכּוֹכָבִים,אִם תּוּכַל לִסְפור אֹתָם; ויאמר לוֹ, כּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ… לְזַרְעֲךָ, נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, מִנְּהַר מִצְרַיִם, עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת“.

מהות הפרשה שלי היא “הזדמנות לשינוי”.

אני רוצה לחולל שינוי ביכולת שלי להתרכז וגם להבין מתי חבריי זקוקים לעזרה.

פתגם:

 “אם אנחנו לא משתנים, אנחנו לא גדלים. אם אנחנו לא גדלים, אנחנו לא באמת חיים”. גייל שיהאי

פרשת “לך-לך”:

אברהם אבינו, נשלח על-ידי האלוהים, לארץ חדשה – בה אינו מכיר איש. הוא נאלץ לעזוב את ביתו, את משפחתו, חבריו, וכל מה שיקר לו. אברהם בחר לצאת לדרך חדשה, בה הוא גם החליף את הדת המוכרת לו.

אמו של סבי ז”ל זלפה, הגיעה לארץ בשנות השלושים של המאה הקודמת מאוסטריה. גם היא, כמו אברהם, עזבה את משפחתה, את התרבות שממנה צמחה, את כל נופי ילדותה, כדי להגיע לארץ לא נודעת – ארץ ישראל. בשונה מאברהם, זילפה לא נשמעה לקול אלוהי שקרא לה לעלות ארצה, אלא לקולות הציוניים שעודדו בהתלהבות נוער יהודי מכל קצוות אירופה לעלות ארצה, ולקחת חלק בהקמת מדינת היהודים.

העלייה של אם סבי, כמו הרגע שבו עזב אברהם את בית הוריו, הוא רגע של שינוי גדול. מאד קשה לעזוב את כל מה שמוכר ואהוב, ולבחור לעצמך דרך חדשה ולא מוכרת. מצד שני, זוהי החלטה שמעידה על אומץ, בגרות ועצמאות. נער שמגיע לגיל 13, לפי המסורת היהודית, נחשב לאדם בעל שיקול דעת ובגרות נפשית. זו הסיבה שביום בר המצווה נוהג האב לומר: “ברוך שפטרני מעולו של זה” – כשהכוונה היא שעד לרגע זה, האב נשא באחריות כלפי הילד, אך עם הגיעו לגיל 13, כל החובות הדתיות עוברות מן האב לבן.

אני מאחל לעצמי להיות אמיץ וחדור אמונה כאברהם וכאם סבי. גיל בר מצווה, הוא מבחינתי יציאה לדרך חדשה. דרך של בגרות ואחריות. מקווה שאצליח לקבל את ההחלטות הנכונות, באופן שקול כי “סוף מעשה במחשבה תחילה”.

ברכות ותודות

אני מודה לאמא שלי שגידלה אותי במשך כל ימי חיי

לאבא שלי שתמיד עזר לי בלימודים ולהיות הכי טוב שאפשר

לאחותי שהוסיפה לי הרבה שמחה לחיים

למחנכות שלי שלעולם לא הייתי מתקדם בלעדיהן

לסבא וסבתא שלי (משני הצדדים) שעזרו לי במצבים שקצת קשה

ולחברים שלי בלעדיכם לא הייתי מסוגל להמשיך אתם תמיד נתתם לי את התקווה שלחשה באוזני “רק לא להתייאש!”

ברכה מאבא:

“ילד של אבא.

הנה חלפו להן ביעף השנים ועוד רגע קט תהפוך לגבר באופן “רשמי”. אך אם להודות על האמת, כבר מזמן אתה גבר שבגברים!

מגיל קטן מאוד הפגנת בגרות שלא מאפיינת ילדים בגילך: תמיד קשוב לעצת הוריך, שקול ואחראי, בוגר וחכם, וגם דואג במסירות אבהית לאחותך הקטנה.

אז מה אאחל לך יקר-לי-מפז?

שתמשיך לחייך ולאהוב את בני האדם והטבע, שלעולם לא תפסיק לחייך ולצחוק. אבל אנא ממך לא לשכוח:

לא משנה כמה מבוגר תהייה, תמיד תישאר ילד בעיניי ילד, הילד האהוב של אבא.”

ברכה מאמא:

“ילד אהוב שלי,

רק אתמול חבקתי אותך בפעם הראשונה כשנולדת, והנה נכנסת ל”גיל ההתבגרות” ואוטוטו בר מצווה..

המסע הזה, לקראת בגרות, צופן בתוכו מגוון של חוויות, מסעירות, מטלטלות ומרגשות.

לעיתים נדמה שהדרך ברורה ולעיתים היא לוטה בערפל..

 אני סומכת עליך ויודעת, שהקול הפנימי שלך, יכוון אותך היטב אל הדרך המתאימה ביותר עבורך. אני יודעת זאת, מכיוון שיש בך את כל מה שצריך כדי שזה יקרה: ידע נרחב, מצפון מפותח ואת הביטחון ללכת עם האמת הפנימית שלך.

אני מאחלת לך שכמו היום, תצליח להקשיב לעצמך תמיד ואם יש בך ספק, אני תמיד כאן בשבילך כדי לחשוב יחד.

אוהבת לנצח נצחים אינספור אינספורים,

אמא”