יצחק אבינו היה זקן “ותכהינה עיניו מראות”- הוא נעשה עיוור, ולא יכול לראות.

יצחק קרא לעשו בנו הגדול, ואמר לו:” זקנתי, ואינני יודע מתי יגיע יום מותי.

אני מבקש ממך לקחת את כלי הציד שלך- חץ וקשת-  ולצוד ציד בשדה”.

רבקה אימו של יעקב, שמעה את אבא יצחק מדבר עם עשיו.

היא הבינה שאבא יצחק רוצה לתת לעשיו את הברכות.

היא נזכרה בהבטחת ה’ בזמן שהתאומים היו בביטנה.

ה’ אמר לה, שהגדול יהיה העבד של הקטן.

רבקה קראה ליעקב בנה הקטן, וסיפרה לו מה ששמעה:

שאבא יצחק יברך את עשיו, ולא אותו.

והרי הברכה מגיעה ליעקב, כי הבכורה שלו- עשיו מכר לו אותה.

רבקה אמרה ליעקב: “לך הבא לי שני גדיי עיזים, ואני אבשל מטעמים לאבא יצחק”.

יעקב פחד לרמות את אביו,

וגם חשש שאבא יגלה את כל העניין,

אבל אמא רבקה הרגיעה אותו, באומרה: “זה המעשה הנכון”.

רבקה שמה על חלקת צווארו של יעקב,

ועל ידיו את עורות העיזים,

כך יהיו ידיו של יעקב שעירות כמו אלו של עשיו.

רבקה גם הלבישה את בגדי עשיו ליעקב.

אבא יצחק, שהיה עיוור בהיותו זקן-

השתמש בחושיו האחרים, כדי לדעת אם יעקב נמצא לפניו, או עשיו.

הוא

מישש

הקשיב

טעם

והריח

ואז יצחק השתכנע שלפניו נמצא עשיו, וברך אותו:

מיד אחר כך הגיע עשיו, ויצחק ממש נחרד ממה שקרה. עשיו האשים את יעקב, שרימה אותו פעמיים, אבל אבא יצחק אמר: “גם ברוך יהיה”.

יצחק ברך את עשיו גם הוא ב: