ילדים יקרים, אתם זוכרים שאחי יוסף ירדו למצרים לבקש אוכל?

הם הביאו יחד איתם את בנימין האח הצעיר

והגיעו לארמון המלך לפגוש את יוסף.

כאשר יוסף ראה את בנימין אחיו הצעיר

האח היחיד מאמו רחל, הוא ממש התרגש…

הוא אפילו יצא לחדר צדדי ובכה בלי שאחיו יראו

ולאחר שניגב את פניו, הוא ישב לסעוד עימם יחד.

“ולא יכול יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו”

 יוסף כבר מרגיש שעכשיו הגיע הזמן.

עכשיו הוא רוצה לספר לאחים שלו משהו שהם לא יודעים…

הוא כבר לא יכול לחכות יותר.

“ויקרא הוציאו כל איש מעלי”–

יוסף ביקש להוציא את כל העוזרים והמשרתים שלו מהחדר,

כדי שהוא יישאר רק עם האחים שלו.

“וייתן את קולו בבכי”- מרוב התרגשות יוסף מתחיל לבכות,

והפעם לעיני כל אחיו

“ויאמר יוסף אל אחיו- אני יוסף העוד אבי חי?”

יוסף מספר לאחים שלו אחרי כל כך הרבה זמן

שהוא יוסף, האח שלהם (הפכתי להיות המשנה למלך מצרים…)

“ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו”– למה הם נבהלו? ממה הם פחדו?

נכון, הם חששו שיוסף יעניש אותם עכשיו על כל מה שהם עשו לו.

“ויאמר יוסף…אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה. ועתה אל תעצבו…”–

יוסף מרגיע את אחיו-אני לא כועס עליכם.

הכל מאת ה’, והוא רצה שכך יקרה.

אני אוהב אתכם, אל תהיו עצובים.

ה’ רצה שאדאג לכם לאוכל בזמן הרעב בארץ.

“ומהרתם והורדתם את אבי הנה”–

ועכשיו לכו לאבי יעקב בארץ כנען ותספרו לו מה אמרתי.

ותביאו אותו לכאן, שנהיה כולנו  קרובים…

אני ממש מתגעגע אליו ורוצה לראותו.

“ויפול על צוארי בנימין אחיו ויבך… וינשק לכל אחיו ויבך עליהם”-

יוסף מחבק את בנימין אחיו הצעיר.

ואחר כך את כל האחים והם בוכים. מדוע הם בוכים לדעתכם?

נכון מהתרגשות, משמחה על המפגש המחודש.

משמחה והקלה שהוא לא כועס עליהם… משמחה שיוסף חי

ואז יוסף נותן להם צידה לדרך, כדי שילכו להביא את יעקב אביהם…

להתראות בסיפור הבא…